רש"י על זכריה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על זכריה · ו · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וההרים הרי נחושת" - סימן על חוזק מלכיות הללו הבא להם מבין שני ההרים שהוא קשה ואמיץ שאלו ד' מרכבות שלוחי הקב"ה לתת ממשלת לד' מלכיות בבל ומדי ויון ואדום

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סוסים אדומים" - הם שהרכיבו את בבל שהיא אדומה כמו שכתוב אנת הוא ראשה די דהבא (דנייאל ב)

"שחורים" - להרכיב את מדי שהשחירה את פניהם של ישראל בימי המן

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לבנים" - להרכיב את פרס שבנה את הבית

"ברודים" - המה מנומרים להרכיב את העכו"ם שעינו את ישראל במיני גזרות משונות זו מזה

"אמוצים" - להרכיב ישמעאל (ס"א אדום) ולא ידעתי מהו ל' אמוצים ויונתן תרגם קטמנין

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלה ד' רוחות השמים" - שרי האומות מלכיות המושלות בד' רוחות השמים

"יוצאות מהתיצב וגו'" - באו לפניו ונתן להם רשות מפיו למשול

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר בה הסוסים השחורים יוצאים אל ארץ צפון" - להרכיב את מדי ועל האדומים לא כתב יוצאים שכבר כלתה לה ממשלת בבל

"והלבנים יצאו אל אחריהם" - להרכיב את פרס שתיהן בצפון ומשלו על בבל

"והברודים אל ארץ התימן" - להרכיב את מוקדן ויטלו המלוכה מיד פרס ובפתרונו לרב סעדיה בדנייאל ראיתי מלך הנגב הוא מלך מוקדן

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והאמוצים יצאו ויבקשו" - מלפניו שיהא אורך גדול לממשלתם ללכת בכל הארץ

"ויאמר לכו התהלכו בארץ" - נתן להם רשות למשול ממשל רב והוא מלכות ארם

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ראה היוצאים אל ארץ צפון" - להרכיב מדי ופרס

"הניחו את רוחי" - שככו את חמתי בבבל שהשחיתו את בלשצר וזרעו של נבוכדנצר הוא שאמר (ישעיהו מח) ה' אהבו ויעשה חפצו בבבל וגו'

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לקוח מאת הגולה מחלדי וגו' אשר באו מבבל" - כל האנשים האלה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צמח שמו" - הוא זרובבל האמור למעלה הנני מביא את עבדי צמח ועל שם שצמחה גדולתו מעט מעט ויש פותרים אותו במלך המשיח אבל כל הענין הזה מדבר בבית שני

"ומתחתיו יצמח" - מזרע המלוכה

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והוא ישא הוד" - הוד נשיאות

"וישב" - כהן גדול על כסא הכהונה

"ועצת שלום וגו'" - הנשיא והכהן יאהבו זה את זה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והעטרות תהיה לחלם וגו'" - מקרא מסורס הוא והעטרות תהיינה בהיכל ה' לזכרון טוב לחלם ולטוביה אשר התנדבו הכסף והזהב ואותן עטרות היו תלויות בחלונות בגובה ההיכל כמו ששנינו במסכת מדות חלם הוא חלדי

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה אם שמוע" - והיה לכם הדבר הזה אם שמוע תשמעו וגו'