מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
"
וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו " - אנשים צדיקים היו ושלחו מבבל לקרוביהם שבבית לבא לחלות את פני ה' בירושלים בעדם ולשאול מאת הכהנים להודיעם אם יבכו בחדש אב אחרי אשר חזר הבית להבנות
"
הנזר " - לפרוש מן התענוג כאשר עשיתי זה שבעים שנה אין נזירה בכל מקום אלא פרישות
"ובשביעי " - הוא צום גדליה
"
הצום צמתוני אני " - ה"א נקודה חטף פתח לפי שהיא משמשת ל' תמיהא שמא לכבודי צמתם שתהיו צריכים לצום גם עתה
"
וכי תאכלו וכי תשתו " - ואם לא תצומו מה לי גם בזו הלא אתם להנאתכם הוא המאכל והמשתה
"
הלא את הדברים " - מי גרם לכם הצום והמספד הלא דברי תוכחות אשר קרא ה' וגו' הם החריבו אתכם ועל כן צמתם ואלה הדברים אשר קרא משפט אמת שפטו
"
שמו שמיר " - תולעת חזק מצור מראין אותו על האבן והיא מתבקעת
"
ויהי כאשר קרא ולא שמעו " - אמר ה' צבאות עליהן באותן הימים כן יקראו ולא אשמע
"ואסערם " - בגלות וכן עשיתי
"וישימו " - בעוונם
"ארץ חמדה לשמה " - והוא גרם להם הצום והמספד אבל עתה קנאתי לציון בשביל ציון אקנא את הכשדים
