רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/יד
(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע וְגוֹמֵר – מְלַמֵּד שֶׁאֵין מְטַהֲרִין אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה (ספרא מצורע, פרשתא א,ג; מגילה כ"א ע"א).
(ג) אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – חוּץ לִשְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת, שֶׁנִּשְׁתַּלַּח שָׁם בִּימֵי חִלּוּטוֹ.
(ד) חַיּוֹת – פְּרָט לִטְרֵפוֹת (חולין ק"מ ע"א).
טְהֹרוֹת – פְּרָט לְעוֹף טָמֵא (ספרא שם,יב; חולין קל"ט ע"ב-ק"מ ע"א). לְפִי שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִין עַל לָשׁוֹן הָרָע (ערכין ט"ו ע"ב), שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה פִּטְפּוּטֵי דְּבָרִים, לְפִיכָךְ הֻזְקְקוּ לְטָהֳרָתוֹ צִפֳּרִים, שֶׁמְּפַטְפְּטִין תָּמִיד בְּצִפְצוּף קוֹל (ערכין ט"ז ע"ב).
וְעֵץ אֶרֶז – לְפִי שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִין עַל גַּסּוּת הָרוּחַ (תנחומא מצורע, ג).
וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב – מַה תַּקָּנָתוֹ וְיִתְרַפֵּא? יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ מִגַּאֲוָתוֹ כְּתוֹלַעַת וּכְאֵזוֹב (שם).
עֵץ אֶרֶז – מַקֵּל שֶׁל אֶרֶז.
וּשְׁנִי תוֹלַעַת – לָשׁוֹן שֶׁל צֶמֶר צָבוּעַ זְהוֹרִית.
(ה) עַל מַיִם חַיִּים – נוֹתֵן אוֹתָם תְּחִלָּה בִּכְלִי, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דַּם צִפּוֹר נִכָּר בָּהֶם; וְכַמָּה הֵם? רְבִיעִית (ספרא שם, פרק א,ה; סוטה ט"ז ע"ב).
(ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ – מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ אוֹגְדָהּ עִמָּהֶם, אֶלָּא מַפְרִישָׁהּ לְעַצְמָהּ [אֲבָל הָעֵץ וְהָאֵזוֹב כְּרוּכִין יַחַד בִּלְשׁוֹן הַזְּהוֹרִית, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב, קִיחָה אַחַת לִשְׁלָשְׁתָּן.] יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאֵינָהּ בִּכְלַל אֲגֻדָּה, כָּךְ לֹא תִהְיֶה בִּכְלַל טְבִילָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, הֶחֱזִיר אֶת הַצִּפּוֹר לִכְלַל טְבִילָה (ספרא שם, ו).
(ח) וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ – מְלַמֵּד שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה (ספרא שם, פרשתא ב,יא; מו"ק ז' ע"ב).
(ט) אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְגוֹמֵר – כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, לְהָבִיא כָּל מְקוֹם כִּנּוּס שֵׂעָר וְנִרְאֶה (סוטה ט"ז ע"א).
(י) וְכַבְשָׂה אַחַת – לְחַטָּאת.
וּשְׁלֹשָׁה עֶשְֹרֹנִים – לְנִסְכֵּי שְׁלֹשָׁה כְּבָשִֹים הַלָּלוּ; שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ שֶׁל מְצֹרָע טְעוּנִין נְסָכִים (מנחות צ"א ע"א).
וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן – לְהַזּוֹת עָלָיו שֶׁבַע, וְלִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ, וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת.
(יא) לִפְנֵי ה' – בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר (ספרא שם, פרשתא ג,ו; סוטה ז' ע"א); וְלֹא בָּעֲזָרָה עַצְמָהּ, לְפִי שֶׁהוּא מְחֻסַּר כִּפּוּרִים.
(יב) וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם – יַקְרִיבֶנּוּ לְתוֹךְ הָעֲזָרָה לְשֵׁם אָשָׁם.
וְהֵנִיף – שֶׁהוּא טָעוּן תְּנוּפָה חַי (מנחות ס"ב ע"ב).
וְהֵנִיף אֹתָם – אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַלֹּג (ספרא שם,ז; מנחות ס"א ע"א).
(יג) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט וְגוֹמֵר – עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בְּתוֹרַת אָשָׁם, בְּפָרָשַׁת 'צַו אֶת אַהֲרֹן' (ויקרא ז,ב), שֶׁהָאָשָׁם טָעוּן שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן? – לְפִי שֶׁיָּצָא זֶה מִכְּלַל אֲשָׁמוֹת לִדּוֹן בְּהַעֲמָדָה, יָכוֹל תְּהֵא שְׁחִיטָתוֹ בִּמְקוֹם הַעֲמָדָתוֹ? לְכָךְ נֶאֱמַר: וְשָׁחַט... בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט וְגוֹמֵר (ספרא שם,ח).
כִּי כַּחַטָּאת – כִּי כְּכָל הַחַטָּאוֹת הָאָשָׁם הַזֶּה הוּא לַכֹּהֵן, בְּכָל עֲבוֹדוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּכֹּהֵן – הִשְׁוָה אָשָׁם זֶה לְחַטָּאת; שֶׁלֹא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְיָצָא דָּמוֹ מִכְּלַל שְׁאָר אֲשָׁמוֹת, לִנָּתֵן עַל תְּנוּךְ וּבְהוֹנוֹת, לֹא יְהֵא טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵמוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן. יָכוֹל יְהֵא דָּמוֹ נִתָּן לְמַעְלָה כַּחַטָּאת? תַּלְמוּד לוֹמַר וְכוּלֵּיהּ. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק ג,א).
(יד) תְּנוּךְ – גָּדֵר אֶמְצָעִי שֶׁבָּאֹזֶן (שם,ה). וּלְשׁוֹן תְּנוּךְ לֹא נוֹדַע לִי; וְהַפּוֹתְרִים קוֹרִים לוֹ טינרו"ם [tenrum = חסחוס[1]].
בֹּהֶן – גּוּדָל.
(יח) לִפְנֵי ה' – כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים (שם,ט).
(כ) וְאֶת הַמִּנְחָה – מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל בְּהֵמָה (מנחות צ"א ע"א).
(כא) וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד – לְכֶבֶשׂ זֶה שֶׁהוּא אֶחָד, יָבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד לִנְסָכָיו.
וְלֹג שָׁמֶן – לָתֵת מִמֶּנּוּ עַל הַבְּהוֹנוֹת; וְשֶׁמֶן שֶׁל נִסְכֵּי הַמִּנְחָה לֹא הֻזְקַק הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ.
(כג) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ – שְׁמִינִי לְצִפֳּרִים וּלְהַזָּאַת עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת.
(כח) עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם – אֲפִלּוּ נִתְקַנֵּחַ הַדָּם; לִמֵּד שֶׁאֵין הַדָּם גּוֹרֵם, אֶלָּא הַמָּקוֹם גּוֹרֵם (מנחות י' ע"א).
(לד) וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת – בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם (ספרא שם, פרשתא ה,ד), לְפִי שֶׁהִטְמִינוּ אֱמוֹרִיִּים מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת בָּתֵּיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר; וְעַל יְדֵי הַנֶּגַע נוֹתֵץ הַבַּיִת וּמוֹצְאָן (ויק"ר יז,ו).
(לה) כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת – אֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע וַדַּאי, לֹא יִפְסֹק דָּבָר בָּרוּר לוֹמַר 'נֶגַע נִרְאָה לִי', אֶלָּא "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי" (ספרא שם,י; נגעים פי"ב מ"ה).
(לו) בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן וְכוּלֵּיהּ – שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין כֹּהֵן נִזְקָק לוֹ, אֵין שָׁם תּוֹרַת טֻמְאָה.
וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת – שֶׁאִם לֹא יְפַנֵּהוּ וְיָבֹא הַכֹּהֵן וְיִרְאֶה אֶת הַנֶּגַע, נִזְקָק לְהֶסְגֵּר, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ יִטְמָא. וְעַל מֶה חָסָה תּוֹרָה? אִם עַל כְּלֵי שֶׁטֶף, יַטְבִּילֵם וְיִטַּהֲרוּ; וְאִם עַל אֹכָלִין וּמַשְׁקִין, יֹאכְלֵם בִּימֵי טֻמְאָתוֹ. הָא לֹא חָסָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל כְּלֵי חֶרֶס, שֶׁאֵין לָהֶם טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה (ספרא שם,יב; נגעים שם).
(לז) שְׁקַעֲרוּרֹת – שׁוֹקְעוֹת בְּמַרְאֵיהֶן (שם פרשתא ו,ה).
(מ) וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וִישַׁלְּפוּן"; יִטְּלֵם מִשָּׁם, כְּמוֹ: "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ" (דברים כה,ט), לְשׁוֹן הֲסָרָה.
אֶל מָקוֹם טָמֵא – מָקוֹם שֶׁאֵין טָהֳרוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת שָׁם; לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהָאֲבָנִים הַלָּלוּ מְטַמְּאוֹת מְקוֹמָן בְּעוֹדָן בּוֹ (ספרא שם, פרק ד,ד).
(מא) יַקְצִעַ – רודוניי"ר [rodonier = לכרסם, לגייץ] בְּלַעַז; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה.
מִבַּיִת – מִבִּפְנִים (שם,ה).
סָבִיב – סְבִיבוֹת הַנֶּגַע. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שם) נִדְרָשׁ כֵּן, שֶׁיִּקְלֹף הַטִּיחַ שֶׁסְּבִיב אַבְנֵי הַנֶּגַע.
הִקְצוּ – לְשׁוֹן קָצֶה; אֲשֶׁר קִצְּעוּ בִּקְצוֹת הַנֶּגַע סָבִיב.
(מג) הִקְצוֹת – לְשׁוֹן 'הֵעָשֹוֹת', וְכֵן הִטּוֹחַ. אֲבָל חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים, מוּסָב הַלָּשׁוֹן אֶל הָאָדָם שֶׁחִלְּצָן, וְהוּא מִשְׁקַל לָשׁוֹן כָּבֵד, כְּמוֹ 'כִּפֵּר', 'דִּבֵּר'.
וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וְגוֹמֵר – יָכוֹל חָזַר בּוֹ בַּיּוֹם יְהֵא טָמֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁב הַכֹּהֵן" פס' לט, וְאִם יָשׁוּב: מַה 'שִּׁיבָה' הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – בְּסוֹף שָׁבוּעַ, אַף 'שִׁיבָה' הָאֲמוּרָה כָּאן – בְּסוֹף שָׁבוּעַ (ספרא שם, פרשתא ז,ו).
(מד) וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה – יָכוֹל לֹא יְהֵא הַחוֹזֵר טָמֵא אֶלָּא אִם כֵּן פָּשָׂה? נֶאֱמַר "צָרַעַת מַמְאֶרֶת" בְּבָתִּים וְנֶאֱמַר "צָרַעַת מַמְאֶרֶת" בִּבְגָדִים (לעיל יג,נא-נב); מַה לְּהַלָּן – טִמֵּא אֶת הַחוֹזֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ פּוֹשֶׂה (שם,נז), אַף כָּאן, טִמֵּא אֶת הַחוֹזֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ פּוֹשֶׂה. אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהִנֵּה פָּשָׂה? אֵין כָּאן מְקוֹמוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה; אֶלָּא "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת" הָיָה לוֹ לִכְתֹּב אַחַר "וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה". הָא לֹא בָּא לְלַמֵּד אֶלָּא עַל נֶגַע הָעוֹמֵד בְּעֵינָיו בְּשָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבָא בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי וּמְצָאוֹ שֶׁפָּשָׂה, שֶׁלֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ הַכָּתוּב לְמַעְלָה (פסוק לט) כְּלוּם בְּעוֹמֵד בְּעֵינָיו בְּשָׁבוּעַ רִאשׁוֹן; וְלִמֶּדְךָ כָּאן בְּפִשְׂיוֹן זֶה, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּעוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן וּפָשָׂה בַּשֵּׁנִי. וּמַה יַּעֲשֶׂה לוֹ? יָכוֹל יִתְּצֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁסָּמַךְ לוֹ: "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת"? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשָׁב הַכֹּהֵן" (לעיל פסוק לט) "וּבָא הַכֹּהֵן", נִלְמַד בִּיאָה מִשִּׁיבָה: מַה שִּׁיבָה – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ, אַף בִּיאָה – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ, וְאִם חוֹזֵר – נוֹתֵץ; לֹא חָזַר, טָהוֹר. וּמִנַּיִן שֶׁאִם עָמַד בָּזֶה וּבָזֶה, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבָא", "וְאִם בֹּא יָבֹא" (להלן פסוק מח); בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אִם בְּפוֹשֶׂה בָּרִאשׁוֹן, הֲרֵי כְּבָר אָמוּר; אִם בְּפוֹשֶׂה בַּשֵּׁנִי, הֲרֵי כְּבָר אָמוּר! הָא אֵינוֹ אוֹמֵר ("וּבָא") ["וְאִם בֹּא יָבֹא"], אֶלָּא אֶת שֶׁבָּא בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּבָא בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי "וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה"; זֶה הָעוֹמֵד, מַה יַּעֲשֶׂה לוֹ? יָכוֹל יִפָּטֵר וְיֵלֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כָּאן: "וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת"? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע"; לֹא טִהַרְתִּי אֶלָּא אֶת הָרָפוּי. מַה יַּעֲשֶׂה לוֹ? בִּיאָה אֲמוּרָה לְמַעְלָה, וּבִיאָה אֲמוּרָה לְמַטָּה (להלן פסוק מח); מַה בָּעֶלְיוֹנָה – חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ, דְּגָמַר לָהּ: זֶהוּ שִׁיבָה זֶהוּ בִּיאָה, אַף בַּתַּחְתּוֹנָה כֵּן, כִּדְאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשתא ז,ד-ט).
גְּמָרוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין נְתִיצָה אֶלָּא בְּנֶגַע הַחוֹזֵר אַחַר חֲלִיצָה וְקִצּוּי וְטִיחָה, וְאֵין הַחוֹזֵר צָרִיךְ פִּשָּׂיוֹן. וְסֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת כָּךְ הוּא: "וְאִם יָשׁוּב", "וְנָתַץ". "וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת", "וְהָאוֹכֵל בַּבַּיִת". "וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָשָׂה", וְדִבֶּר הַכָּתוּב בְּעוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ שֵׁנִי לְהֶסְגֵּרוֹ, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי לְהֶסְגֵּרוֹ בָּא וְרָאָהוּ שֶׁפָּשָׂה; וּמַה יַּעֲשֶֹה לוֹ? חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, נוֹתֵץ; לֹא חָזַר – טָעוּן צִפֳּרִים, שֶׁאֵין בִּנְגָעִים יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת. "וְאִם בֹּא יָבֹא" לְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, "וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה", מִקְרָא זֶה בָּא לְלַמֵּד בְּעוֹמֵד בְּעֵינָיו בָּרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי. וּמַה יַּעֲשֶׂה לוֹ? יָכוֹל יְטַהֲרֶנּוּ, כְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁל מִקְרָא: "וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת"? תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע", לֹא טִהַרְתִּי אֶלָּא אֶת הָרָפוּי, וְאֵין רָפוּי אֶלָּא הַבַּיִת שֶׁהֻקְצָה וְהוּטַח וְלֹא חָזַר הַנֶּגַע; אֲבָל זֶה – טָעוּן חֲלִיצָה וְקִצּוּי וְטִיחָה וְשָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי. וְכֵן הַמִּקְרָא נִדְרָשׁ: "וְאִם בֹּא יָבֹא" בַּשֵּׁנִי "וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה" – יְטִיחֶנּוּ, וְאֵין טִיחָה בְּלֹא חִלּוּץ וְקִצוּי; וְ"אַחֲרֵי הִטּוֹחַ אֶת הַבָּיִת – וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת", אִם לֹא חָזַר לְסוֹף הַשָּׁבוּעַ, "כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע". וְאִם חָזַר, כְּבָר פֵּרֵשׁ עַל הַחוֹזֵר שֶׁטָּעוּן נְתִיצָה (ספרא שם,יב).
(מו) כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ – וְלֹא יָמִים שֶׁקָּלַף אֶת נִגְעוֹ. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא הַמֻּחְלָט שֶׁקָּלַף אֶת נִגְעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל יְמֵי (ספרא שם, פרק ה,ד).
יִטְמָא עַד הָעָרֶב – מְלַמֵּד שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁהָה בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהָאוֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו" (פסוק מז). אֵין לִי אֶלָּא אוֹכֵל, שׁוֹכֵב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַשּׁוֹכֵב". אֵין לִי אֶלָּא אוֹכֵל וְשׁוֹכֵב, לֹא אוֹכֵל וְלֹא שׁוֹכֵב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "יְכַבֵּס" "יְכַבֵּס" רִבָּה. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אוֹכֵל וְשׁוֹכֵב"? לִתֵּן שִׁעוּר לַשּׁוֹכֵב כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס (ספרא שם,ה-ח).
(נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וְגוֹמֵר – אֵיזֶה יוֹם מְטַהֲרוֹ וְאֵיזֶה יוֹם מְטַמְּאוֹ.