ספרא (מלבי"ם)/פרשת מצורע מצורע/פרשה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרשה ז

[א] (ויקרא יד מג): "ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים" -- משל: "חזר איש פלוני למקומו"-- כשיחזור הנגע לאותן האבנים. אין לי אלא מקומו, מנין לרבות את כל הבית? ת"ל "בבית".

יכול כגריס? נאמר כאן "נגע" ונאמר להלן "נגע". מה נגע האמור להלן כב' גריסין - אף נגע האמור כאן כב' גריסין. [ב] נמצאת אומר: הפשיון הסמוך - כל שהוא, הרחוק - כגריס, והחוזר בבתים - כשני גריסין.

[ג] אין לי אלא במראיה. שלא במראיה מנין? ת"ל "ופרח" -- במראיה ושלא במראיה.    [ד] או אינו אומר "ופרח" שלא יהיה טמא עד שיחזור ויפשה?... ודין הוא: טימא בגדים וטימא בבתים. מה בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה.    [ה] הין, אם החמיר בבגדים - שהעומד בהם בסוף ב' שבועות שורף, נחמיר בבתים - שהעומד בסוף ב' שבועות אינו נותץ?! ת"ל "צרעת ממארת" לגזירה שוה -- מה (ויקרא יג נא): "צרעת ממארת" האמור בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף (ויקרא יד מד): "צרעת ממארת" האמור בבתים יטמא החוזר אף על פי שאינו פושה.

[ו] אם סופנו לרבות את החוזר מה ת"ל "ובא הכהן וראה והנה פשה"? הנח לו...

שומע אני: אם ישוב הנגע ופרח בבית וחזר הנגע בו ביום יהא טמא... ת"ל (ויקרא יד לט): "ושב הכהן"... (ויקרא יד מג): "ואם ישוב הנגע" -- מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע, אף כאן בסוף שבוע.

[ז] ומנין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת"ל (ויקרא יד מד): "ובא הכהן וראה והנה פשה" - במה הוא מדבר? אם בפשה בראשון - הרי אמור; הא אינו אומר "ובא הכהן וראה והנה פשה" אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצא עומד, ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה, מה נעשה לו? הרי אני דן: מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע - אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע...    הין אם היקל בפושה בראשון -- שהרי היקל בעומד בו! נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו! ויהיה הפושה כעומד    ת"ל "ושב הכהן.. ובא הכהן" -- זו היא שיבה זו היא ביאה. מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

[ח] מנין אם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת"ל "ובא", (ויקרא יד מח): "ואם בא יבא" -- הרי כאן ב' ביאות. במי הוא מדבר? אם בפושה בא', הרי אמור. ואם בפושה בשני, הרי אמור. הא אינו אומר "ואם בא יבא" אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני, "וראה והנה לא פשה" -- זה העומד, מה יעשה לו? "וטהר הכהן את הבית". יכול יפטר וילך לו? ת"ל "כי נרפא הנגע" - לא טהרתי אלא הרפוי.    [ט] מה יעשה לו? הרי אני דן מה מצינו: בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף העומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.    [י] הין אם נחמיר בפושה בשני -- שהרי החמיר בפושה בראשון, נחמיר בעומד בשני -- שהרי החמיר בעומד בראשון?! ויהא עומד כפושה בשני?! ת"ל "ובא", "ואם בא יבא" - הרי כאן ב' ביאות: ביאה האמורה למעלה וביאה האמורה למטה. מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.

[יא] משום ר' ישמעאל אמרו, נאמר "צרעת ממארת" בבגדים ונאמר "צרעת ממארת" בבתים. מה "צרעת ממארת" האמור בבגדים עשה העומד בשני כפושה בשני, אף "צרעת ממארת" האמורה בבתים נעשה העומד בשני כפושה בשני.

(ויקרא יד מג): "ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח" - מה ת"ל? שיכול שאין לי חוזר ונותץ אלא אחר פושה בראשון. מנין לרבות את החוזר אחר פושה בשני ואחר העומד בשני? ת"ל "אחר חלץ את האבנים", שאין ת"ל "ואחרי הקצות... ואחרי הטוח", וכי יש חליצה שאין עמה קציעה וטיחה?! אם כן למה נאמר "ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח" - אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני.

[יב] מנין לכהה בשני והולך לו-- קולפו והוא טעון צפרים? ת"ל (ויקרא יד מט): "ולקח לחטא את הבית" -- הרי כאן בית אחר.

מכאן אמרו עשרה בתים הן: 1) הכהה בראשון 2) והולך לו-- קולפו והוא טהור.    3) הכהה בשני 4) והולך לו-- קולפו והוא טעון צפרים.    והפושה בראשון-- חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע 5) חזר-- נותץ, 6) לא חזר-- טעון צפרים.    עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע 7) חזר-- נותץ, 8) לא חזר-- טעון צפרים.    עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע 9) חזר-- נותץ, 10) לא חזר-- טעון צפרים.


[יג] (ויקרא יד מד): "טמא" - מה ת"ל? לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו. יכול אף המוחלט כן?... ת"ל כי "טמא הוא" -- הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו.