רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/לב

(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְגוֹ' – מֵאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג הָיוּ.

(ו) הַאַחֵיכֶם – לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא.

(ז) וְלָמָּה תְנִיאוּן – תָּסִירוּ וְתַמְנִיעוּ לִבָּם מֵעֲבֹר, שֶׁיִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים לַעֲבֹר מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה וְחֹזֶק הֶעָרִים וְהָעָם.

(ח) מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ – כָּךְ שְׁמָהּ; וּשְׁתֵּי קָדֵשׁ הָיוּ.

(יב) הַקְּנִזִּי – חוֹרְגוֹ שֶׁל קְנַז הָיָה; וְיָלְדָה לוֹ אִמּוֹ שֶׁל כָּלֵב אֶת עָתְנִיאֵל (סוטה י"א ע"ב).

(יג) וַיְנִעֵם – וַיְטַלְטְלֵם, מִן "נָע וָנָד" (בראשית ד,יב).

(יד) לִסְפּוֹת – כְּמוֹ: "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כט,א); "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ" וְגוֹמֵר (ירמיהו ז,כא), לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת.

(טז) נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה – חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא כֵן! עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר, וְהַטָּפֵל – טָפֵל; בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם, וְאַחַר כָּךְ גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם (מדרש תנחומא מטות ז).

(יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים – נִזְדַּיֵּן מְהִירִים, כְּמוֹ: "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיהו ח,ג); "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (שם ה,יט).
לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בְּרָאשֵׁי גְיָסוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁגִּבּוֹרִים הָיוּ; שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּגָד: "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג,כ). וְאַף מֹשֶׁה חָזַר וּפֵרַשׁ לָהֶם בְּ'אֵלֶּה הַדְּבָרִים': "וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא" וְגוֹמֵר, "חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל" (דברים ג,יח). וּבִירִיחוֹ כְּתִיב: "וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם" (יהושע ו,יג), זֶה רְאוּבֵן וְגָד שֶׁקִּיְּמוּ תְּנָאָם.
וְיָשַׁב טַפֵּנוּ – בְּעוֹדֵנוּ אֵצֶל אַחֵינוּ.
בְּעָרֵי הַמִּבְצָר – שֶׁנִּבְנֶה עַכְשָׁו.

(יט) מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְגוֹמֵר – בָּעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי.
כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ – כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי.

(כד) לְצֹנַאֲכֶם – תֵּיבָה זוֹ מִגִּזְרַת "צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם" (תהלים ח,ח), שֶׁאֵין בּוֹ אָלֶ"ף מַפְסִיק בֵּין נוּ"ן לַצָּדֵ"י; וְאָלֶ"ף שֶׁבָּא כָּאן אַחַר הַנּוּ"ן, בִּמְקוֹם הֵ"א שֶׁל "צֹנֶה" הוּא. מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵּן.
וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם [תַּעֲשׂוּ] – לַגָּבוֹהַּ, שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לַמִּלְחָמָה עַד כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק. שֶׁמֹּשֶׁה לֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם אֶלָּא "וְנִכְבְּשָׁה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ" (לעיל פסוק כב), וְהֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם "עַד הִתְנַחֵל" (לעיל פסוק יח); הֲרֵי הוֹסִיפוּ לְהִתְעַכֵּב שֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ. וְכֵן עָשׂוּ.

(כה) וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד – כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד.

(כח) וַיְצַו לָהֶם – כְּמוֹ עֲלֵיהֶם, [שֶׁעֲלֵיהֶם] וְעַל תְּנָאָם מִנָּה אֶלְעָזָר וִיהוֹשֻׁעַ, כְּמוֹ: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד,יד).

(לב) וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ – כְּלוֹמַר, בְּיָדֵינוּ וּבִרְשׁוּתֵנוּ תְּהִי אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר הַזֶּה.

(לו) עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן – זֶה סוֹף הַפָּסוּק, מוּסָב עַל תְּחִלַּת הָעִנְיָן: "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד" אֶת הֶעָרִים הַלָּלוּ לִהְיוֹת "עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרוֹת צֹאן".

(לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם – 'נְבוֹ' וּ'בַעַל מְעוֹן', שְׁמוֹת עֲבוֹדַת אֱלִילִים הֵם, וְהָיוּ הָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִים עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁלָּהֶם; וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסַבּוּ אֶת שְׁמָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים. וְזֶהוּ מוּסַבֹּת שֵׁם, נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן, מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר.
וְאֶת שִׂבְמָה – בָּנוּ שִׂבְמָה [בִּשְׁמָהּ], וְהִיא שְׂבָם הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה.

(לט) וַיּוֹרֶשׁ – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וְתָרֵיךְ" [וְגֵרֵשׁ], שֶׁתֵּיבַת 'רִישׁ' מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי מַחְלָקוֹת, לְשׁוֹן 'יְרֻשָׁה' וּלְשׁוֹן 'הוֹרָשָׁה', שֶׁהוּא טֵרוּד וְתֵרוּךְ.

(מא) חַוֹּתֵיהֶם – "כַּפְרָנֵיהוֹן".
וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר – לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, קְרָאָם בִּשְׁמוֹ לְזִכָּרוֹן.

(מב) וַיִּקְרָא לָה נֹבַח – לָה אֵינוֹ מַפִּיק הֵ"א. וְרָאִיתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם לָהּ שֵׁם זֶה, לְפִיכָךְ הוּא רָפֶה, שֶׁמַּשְׁמַע מִדְרָשׁוֹ כְּמוֹ 'לֹא'. וּתְמֵהַנִי, מַה יִּדְרֹשׁ בִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת הַדּוֹמוֹת לָהּ: "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז" (רות ב,יד); "לִבְנוֹת לָה בַיִת" (זכריה ה,יא).