רמב"ם על כלים כו
ראו גם נוסח המשנה כלים כו רמבם
כלים פרק כו
[עריכה]כבר הקדמתי לך שכלי עור וכלי עץ אמנם יטמאו מן התורה בשאר טומאות מקבלים לבד, ואלו הכלים אשר נמנו בכאן הן יתפשטו ויחזרו ויתקבצו ויחזירו מקבלים, לפי שיש להן לולאות וקרסין יכנסו בלולאות ויחברו הכלי.
וסנדל עמקי - הוא שילך בו בארץ הלחה העמוקה, והיתה תמונתו מפורסמת כמו שזכרנו.
והלדיקי - מיוחס על הארץ המפורסמת היום "בלדיקיא".
ועניין אמרו מטמאים ומטהרים שלא באומן - כי כאשר הורכבו קרסים בלולאות ואפילו בלי אומן, ויחבר הכיס עד שיחזרהו כלי קבול, הנה הוא יטמא. וכן אם היה מעשה אומן, ואחר בא הדיוט ומתח הפתילים העוברים בלולאות והסיר קישורו ופתח אותו, הנה הוא כבר נטהר.
ואמר רבי יוסי שהכלים כולם גם כן לא יצרכו לאומן, אבל כל ששם לכלי צורה יקבל בו הטומאה הנה הוא יטמאהו, ואף על פי שהוא הדיוט. וכן אם הפסיד ממנו זאת הצורה ואפילו הוא הדיוט, הנה כבר טהר זה הכלי מטומאתו. ואמנם אלו הכלים הנזכרים בכאן לפי שהן, ואף על פי שהן חלולים ואין להם צורה תקבל בו הטומאה, הנה הוא יקבל טומאה בזה העניין, כי אפילו בלתי אומן יכול לתת אליו זאת הצורה בקלות, וזה כשיתחבר לבד כאילו הן שלימין ולא יעדרו צורה. ולא נתלה במעשה אומן בלתי כפיפה מצרית לבד, אשר היא אינה טמאה מיד בחותך עוביה והפסיד צורתה, כי האומן לא יכול להשלימה ואין ההדיוט.
והלכה כרבי יוסי:
דע כי שנצות - שם הפתיל אשר יכנס בלולאות הכיס ויחברהו.
ועניין נפשט - שיתפשט וישוב עור פשוט, ויסור ממנו הקשר.
וצרור המרגלית - הוא שעצמותו בעור ויהיה מקומו כמו כיס קטן.
אולם כאשר כייס מעות בעור, הנה מקומו אף על פי אין עליו תמונת [כיס], מפירוד המעות.
והלכה כחכמים:
יעשה כף מעור, ישאו אותו אשר ילקטו הקוצים בידיהם, שלא יזיקו אותן.
הזון - אזור מעור מפורסם הצורה, יקשרו אותו כמו חגורה, ומזה העניין "והזונות רחצו"(מלכים א כב, לח).
והבוכריאר - דמיון שני לוחות מעור ישימו על הארכובות, כדי שלא יזוקו בארץ בעבודת האדמה כאשר יכרעו על ברכיהן.
והשרולים - כמין בית יד של עור חזק, יכניסהו האומן בזרועותיו כדי שיחזיקו בגדי זרועותיו ולא יבטלו אותו ממלאכתו. ונאמר שעניין זאת המלה בלשון רומי "הכנסת היד".
וכבר קדם שפרקלימין הכפפות, וירמוז בכאן אשר היא של קייצים כמו שהתבאר בעשרים וארבעה.
ובית אצבעות אזנים מעור, יכניסו בו האצבעות הקייצין אשר ישירו הפירות.
ואוג - "אל-סומאק".
וכבר קדם שכלי עור אמנם יטמא מהן מקבליהן מן התורה, ואלו הנזכרים לא גזרו עליהן:
[סנדל זה כבר נטמא במדרס הזב.
אמר שאם נחתכו שתי אזניו יחד ותקנם כמו שאמר, הרי הוא כסנדל שנגע במדרס, לא שהוא עצמו מדרס, והרי ירד מלהיות אב הטומאה ונעשה ראשון לטומאה כדרך שקדם בשמונה עשר.
וחוטמו - הוא המקום שנכנסות בו אצבעות הרגל.
וסולים - מין ממיני הנעלים, אם נפסק אינו ראוי לנעילה.
ומנעל שעל האימום - שהוא על דפוסו להתייבש לפני שילבשוהו לגמרי.
והלכה כחכמים.]
משנה ה [נוסח הרמבם]
[עריכה]אמר כי כאשר ניקב החמת והיה טהור מפני הנקב, כמו שהתבאר בפרק עשרים.
עוד קשר זה הנקב וסתם אותו הנה הוא טהור ולא יקבל טומאה מפני הנקב, וזה הקשר אינו כלום ולא יתקיים עליו, אלא אם כן הוא חמת הערביים שמדרכן לקשור החמת שלהן בקיום. ובגמר מנחות אמרו "האי מאן דצרייה לגלימיה לא עבד ולא כלום, כמאן דשרי דמי, דתנן כל חמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביים".
ואמר רבי מאיר, אם היה קישורו קשור מקרי כפי העת ואחר התיר אותו, יחשב כאילו הוא מותר ויהיה טהור, ואולם אם קשרהו והתקיים עליו שיהיה צרור עולם, הנה הנקב כבר נסתם ומקבל טומאה.
ואמר רבי יוסי, שכל החמתות ואפילו של ערביים, צרורות טהורות, בין צרור שעה בין צרור עולם.
והלכה כתנא קמא:
לשטיח - לשטח.
סקורטיא, וקטבוליא - הוא עשוי לשכב עליו.
עור החמור - העור אשר יקשרו באמצעיתו הדבר אשר יעתקו על החמור.
עור הכתן - העור אשר יחגור אותו הפשתני בעת נפוצו הפשתן, תרגום "פשתן"(שמות ט, לא) "כיתנא".
עור הכתף - העור שמשים הכתף על כתפו.
ועור הרופא - העור שמשים הרופא תחת המכה על ארכובותיו, כאשר ירפא המכה.
עור העריסה - עור ישימו תחת הקטן קודם שמשימים אותו בעריסה, כדי שלא ילכלך מה שתחתיו מהבגדים.
ויתלו גם כן בצווארי הילדים עור כאשר יתחיל לישב, יכסה גופו, כדי שלא יטנף בגדיו בקיץ מפני הנשר, והוא הנקרא עור הלב של קטן.
עור הסרוק - ישימו בו מוכרי הצמר הצמר הסרוק.
עור הסורק - העור אשר יקשור סורק הצמר על ארכובותיו ויסרוק עליו.
ואלו כולן ידוע מתחילת עשייתן שהוא כבר ישב עליהן, ולזה טמאים מדרס.
והלכה כחכמים:
עב כסות - מכסה עור יעשה כמו תיבה שמניחין בו הבגדים, ושמו מפורסם "עיבה".
וכן תכריך כסות - העור אשר יחברו בו הבגדים, ואמר שהוא גם כן טמא מדרס.
וכן תכריך ארגמן - העור אשר יחברו לו הארגמן, הוא טמא מדרס לפי דעת בית שמאי.
עוד אמר שהעור שעשוי חפוי לכלים טהור מכל טומאה, לפי שחפויי הכלים טהורים כמו שביארתי לך.
ואמנם חפוי המשקלות טמא לפי שהוא כלי קבול עשוי לקבלה, והמשקולת עצמה אינה כלי.
ואין הלכה כרבי יוסי:
כאשר היה הכלי שלם הצורה איננו חסר דבר, הנה כאשר יחשב עליו שישים זה העור לשטיח או לכר או לכסת או לתכריך כסות ומה שדומה לזה, הנה הוא ישוב מקבל טומאה כמו שקדם.
אולם אם היה חסר דבר מהמלאכות ואז יהיה ראוי לזה הדבר אשר חשב עליו, הנה זאת המחשבה בלתי מועילה, ולא יטמא בזאת המחשבה זולת חיפוי העור אשר יהיה על המרכב, והוא אשר יקרא עוצבא, שהוא כאשר חישב עליו לשום אותו חיפוי ולרכב עליו יטמא עם היותו בלתי שלם המלאכה:
המחשבה מטמאתן - הוא כאשר חשב עליה לישיבה יהיו ראוין ליטמא מדרס.
אולם עורות העבדן וזה שהן נכונים למכור, הנה לא ישובו לטומאה במחשבה עד שיעשה בו מעשה ויכין אותו למדרס.
ושל גנב - הוא כאשר גנב עור וחשב עליו למשכב, הנה כבר קנהו, שהוא יורד לטומאה במחשבתו.
ושל גזלן, אין המחשבה מטמאתן - רוצה לומר מחשבת הגוזל, לפי שבעליו ישתדלו לבקשת הגזלה ולהוציאה מתחת ידו, ולזה לא יקנהו קניין להוריד אותה לטמאה במחשבתו כאשר חשב עליו לשכיבה.
ורבי שמעון יהפך העניין ואמר, כי כאשר יהיה גזל הנגזל יתיאש מזאת הגזילה ולזה יקנהו הגוזל, ואשר יגנוב לא יתיאש בעליו ממנו, לפי שלא ידע לו עניין ויאמר אולי יחזירהו, וגם לא ידע אם הוא במקום מהבית עדיין, ולא יתיאשו ממנו, ולזה לא (יתיאש) [יקנה] הגנב.
ואין הלכה כרבי שמעון, אבל כאשר נתיאשו הבעלים הנה הגנב או הגזלן יקנה ביאוש, ויוריד לו טומאה במחשבתו:
אזמל - שם הברזל אשר יבדילו בו את העורות.
והנני עתיד לבאר בפרק שאחר זה ששיעור העור לטומאה חמישה טפחים, ולזה אמרו חכמים שלא ירד מטומאתו עד שישאר ממנו פחות מחמישה טפחים.
ואמר רבי אליעזר (להקשות) [לסייע] על מי שאמר שמעת שנבדל העור נטהר, עורות הטמאות שיעשה בהן מטפחת הנה הוא טהור, כי כבר נבדלו את אלה הכסתות.
והלכה כחכמים:
משנה כלים, פרק כ"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב