משנה כלים כו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כו · משנה ז | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כל מקום שאין חסרון מלאכה, מחשבה מטמאתן.

וכל מקום שיש חסרון מלאכה, אין מחשבה מטמאתן, אלא העוצבה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

כל מקום שאין חסרון מלאכה המחשבה מטמאתן וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבה.


פירוש הרמב"ם

כאשר היה הכלי שלם הצורה איננו חסר דבר הנה כאשר יחשב עליו שישים זה העור לשטיח או לכר או לכסת או לתכריך כסות ומה שדומה לזה הנה הוא ישוב מקבל טומאה כמו שקדם אולם אם היה חסר דבר מהמלאכות ואז יהיה ראוי לזה הדבר אשר חשב עליו הנה זאת המחשבה בלתי מועילה ולא יטמא בזאת המחשבה זולת חפוי העור אשר יהיה על המרכב והוא אשר יקרא עוצבא והוא כאשר חישב עליו לשום אותו חפוי ולרכב עליו יטמא עם היותו בלתי שלם מלאכה:

פירוש רבינו שמשון

שיש חסרון מלאכה. שעדיין חסרה מעשה ואחר כן תתקיים (צ"ל המחשבה) המלאכה:

אלא העוצבה. שאע"פ שחסרה מלאכה מחשבה מטמאתה לפי שאין מקפידין על חסרון מלאכה שלה כדאמרינן בב"ק פ' מרובה (דף סו:) והלא עוצבה שנו כאן ועוצבה אינה צריכה קיצוע והוא עור המכסה המרכב שהוא לשון משנה (לעיל פכ"ג) [מ"ב] טפיטון של סוס ועור נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכה קיצוע דכיון דעשוי למכסה אינו חושש לקיצוע. תניא בתוספתא [ב"ב פ"ד] ר' שמעון בן מנסיא אומר עוצבה שהוא עתיד לקצעה וליטול זנבה טהורה וכולן שהן מחוסרין לשלות למתח ולנגב טהורין מחוסרין סיכה טמאין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שיש חסרון מלאכה - שעדיין חסרה מעשה ואחר כך תתקיים [המחשבה] י:

אלא העוצבה - שאע"פ שחסרה מלאכה, מחשבה מטמאתה, לפי שאין מקפידין על חסרון מלאכה שלה. ועוצבה הוא עור המכסה את המרכב, ואינה צריכה קיצוע יא, דכיון דעשויה לכיסוי אינו חושש לקיצוע:

פירוש תוספות יום טוב

[*מחשבה. עיין מ"ש בס"פ דלעיל]:

שיש חסרון מלאכה. ל' הר"ב שעדיין חסרה מעשה ואח"כ תתקיים המלאכה. וכן לשון הר"ש. והיה נראה שצ"ל תתקיים המחשבה:

אלא העוצבה. כתב הר"ב ואינה צריכה קיצוע. ועבוד נמי אינה צריכה כדפי' הר"ב במשנה ג פי"א דזבחים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) נראה שצ"ל המחשבה:

(יא) (על הברטנורא) ועיבוד נמי אינה צריכה, כדפירש הר"ב משנה ג' פרק י"א דזבחים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עוצבה:    הוא עור המכסה את המרכב שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס ובתוספתא ר"ש בן מנסיא אומר עוצבא שהוא עתיד לקצעה וליטול זנבה טהורה. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א העצבה בלא וי"ו:

תפארת ישראל

יכין

כל מקום שאין חסרון מלאכה:    שאין חסר בו מעשה כדי שיהיה ראוי לתשמיש שיחדוהו לו. וכגון עור שיחדו לשטיח. וכדומה:

מחשבה מטמאתן:    דכל הכלים יורדים לטומאה במחשבה [כפכ"ה סי' נ"ו] ואף שחסר עדיין קצת מלאכה לקישוט וכדומה [כלעיל ספי"ב] רק הכא בפשוטי כלי עור מיירי:

וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן:    דהא דאמרינן לעיל [פכ"ה מ"ז] דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה היינו באין שם חסרון מלאכה:

אלא העוצבה:    הוא עור שהוא מכסה המרכבה. דבה אף שחסר בה מעשה רבה עד שיהיה ראוי לכך. דהיינו שלא עיבדה וקצעה עדיין. אפ"ה אינו מקפיד מלהשתמש בו גם מבלעדי כך. וא"ת הרי העוצבה הו"ל תשמיש מרכבה. והו"ל תשמישי כלים בשעת מלאכתן. והוא פשוטי כלי עור שאמק"ט [כפט"ז מ"ז]. י"ל התם היינו במשמש להכלי שמשמש לאדם אבל הכא העוצבה גופה משמש להאדם כדי לישב עליו או תחת העור הפרוס. כה"ג לא מקרי משמש משמשי אדם. דהרי י"ל איפכא דהמרכב משמש להעוצבה אלא שניהן משמשין להאדם:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים