משנה כלים כו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) סנדל עמקי, וכיס של שנצות -

רבי יהודה אומר: אף קפיפה מצרית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף סנדל הלדיקי כיוצא בהן.

הרי אלו מיטמאין ומיטהרין שלא באומן.

אמר רבי יוסי:

והלוא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן,

אבל אלו, אף על פי מותרין - טמאין, שההדיוט יכול להחזירן.

לא אמרו - אלא בקפיפה מצרית,

שאף האומן אינו יכול להחזירה.

(ב) כיס של שנצות -

שניטלו שנציו - טמא.

נפשט - טהור.

טלה עליו את המטלת מלמטן - טמא.

כיס בתוך כיס -

שנטמא אחד מהן במשקה - לא נטמא חברו.

צרור המרגלית - טמא.

צרור המעות -

רבי אליעזר - מטמא.

וחכמים - מטהרין.

(ג) כף לוקטי קוצים - טהורה.

והזון, והבוכריאר - טמאין.

השרוולים - טמאין.

והפרקלימין - טהורין.

וכל בית הצביעות - טהורות,

חוץ משל קייצים - מפני שמקבלת את האוג.

נקרעה -

אם אינה מקבלת את רוב האוג - טהורה.

(ד) סנדל -

שנפסקה אחת מאוזניו, ותיקנה - טמא מדרס.

נפסקה שניה, ותיקנה - טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.

לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה,

נפסק עקבו, ניטל חוטמו,

או שנחלק לשנים - טהור.

סוליים -

שנפסק מכל מקום - טהור.

מנעל שנפחת -

אם אינו מקבל את רוב הרגל - טהור.

מנעל שעל האימום -

רבי אליעזר - מטהר.

וחכמים - מטמאין.

[ה] *הערה 1: כל חמתות צרורות - טהורות,

חוץ משל ערביים.

רבי מאיר אומר:

צרור שעה - טהורות,

צרור עולם - טמאות.

רבי יוסי אומר:

כל חמתות צרורות - טהורות.

(ה) [ו] אלו עורות טמאין מדרס?

עור שחישב עליו לשטיח,

עור סקורטיה, עור קטבוליה,

עור החמור, עור החמר,

עור הכתן, עור הכתף,

עור הרופא, עור העריסה,

ועור הלב של קטן,

עור הכר, ועור הכסת - מדרס.

עור הסרוק, ועור הסורק -

רבי אליעזר אומר: מדרס.

וחכמים אומרין: טמא מת.

(ו) [ז] עב כסות, ותכריך כסות - מדרס.

עב ארגמן, ותכריך ארגמן -

בית שמאי אומרין: מדרס.

ובית הלל אומרין: טמא מת.

עור -

שעשאו חיפוי לכלים - טהור,

ולמשקלות - טמא.

רבי יוסי - מטהר, משום אביו.

(ז) [ח] כל מקום שאין חסרון מלאכה - המחשבה מטמאתן,

וכל מקום שיש חסרון מלאכה - אין המחשבה מטמאתן, אלא העוצבה.

(ח) [ט] עורות בעל הבית - המחשבה מטמאתן,

של עבדן - אין המחשבה מטמאתן.

של גנב - המחשבה מטמאתן,

של גזלן - אין המחשבה מטמאתן.

רבי שמעון אומר: חילוף הדברים,

של גזלן - המחשבה מטמאתן,

ושל גנב - אין המחשבה מטמאתן, מפני שלא נתייאשו הבעלים.

(ט) [י] עור שהוא טמא מדרס,

וחשב עליו לרצועות ולסנדלין -

כיון שנתן בו את האזמיל - טהר,

דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרין: עד שימעטנו פחות מחמישה טפחים.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:

אף העושה מטפחת מן העור - טמאה,

ומן הכסתות - טהורה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה כלים כו

משנה כלים, פרק כ"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב