משנה כלים כו דפוסים
משנה כלים, פרק כ"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
סנדל עמקי, וכיס של שנצות, רבי יהודה אומר אף כפיפה מצרית, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף סנדל לדיקי כיוצא בהן, הרי אלו מטמאין ומטהרין שלא באומן.
אמר רבי יוסי, והלא כל הכלים מטמאין ומטהרין שלא באומן, אבל אלו אף על פי שהן מותרין, טמאין, שההדיוט יכול להחזירם.
לא אמרו אלא בכפיפה מצרית, שאף האומן אינו יכול להחזירה.
משנה ב[עריכה]
כיס של שנצות שניטלו שנציו, טמא.
נפשט, טהור.
טלה עליו את המטלת מלמטן, טמא.
כיס לתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקה, לא נטמא חברו.
צרור המרגלית, טמא.
צרור המעות, רבי אליעזר מטמא, וחכמים מטהרים.
משנה ג[עריכה]
כף לוקטי קוצים, טהורה.
הזון והברכייר, טמאין.
והשרוולים, טמאין.
והפרקלימין, טהורין.
וכל בית אצבעות, טהורות, חוץ משל קייצין, מפני שהיא מקבלת את האוג.
נקרעה, אם אינה מקבלת את רוב האוג, טהורה.
משנה ד[עריכה]
סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה, טמא מדרס.
נפסקה שניה ותיקנה, טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס.
לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה, טהורה.
נפסק עקבו, ניטל חטמו, או שנחלק לשנים, טהור.
סוליים שנפסק מכל מקום, טהור.
מנעל שנפחת, אם אינו מקבל את רוב הרגל, טהור.
מנעל שעל האמום, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
כל חמתות צרורות, טהורות, חוץ משל ערביין.
רבי מאיר אומר, צרור שעה, טהורות.
צרור עולם, טמאות.
רבי יוסי אומר, כל חמתות צרורות, טהורות.
משנה ה[עריכה]
אלו עורות טמאין מדרס: עור שחשב עליו לשטיח, עור סקורטיא, עור קטבוליא, עור החמר, עור הכתן, עור הכתף, עור הרופא, עור העריסה, עור הלב של קטן, עור הכר, עור הכסת, מדרס.
עור הסרוק, עור הסורק, רבי אליעזר אומר, מדרס.
וחכמים אומרים, טמא מת.
משנה ו[עריכה]
עב כסות, ותכריך כסות, מדרס.
עב ארגמן, ותכריך ארגמן, בית שמאי אומרים, מדרס.
ובית הלל אומרים, טמא מת.
עור שעשאו חיפוי לכלי, טהור.
למשקלות, טמא.
רבי יוסי מטהר משום אביו.
משנה ז[עריכה]
כל מקום שאין חסרון מלאכה, מחשבה מטמאתן.
וכל מקום שיש חסרון מלאכה, אין מחשבה מטמאתן, אלא העוצבה.
משנה ח[עריכה]
עורות בעל הבית, מחשבה מטמאתן.
ושל עבדן, אין מחשבה מטמאתן.
של גנב, מחשבה מטמאתן.
ושל גזלן, אין מחשבה מטמאתן.
רבי שמעון אומר חילוף הדברים: של גזלן, מחשבה מטמאתן.
ושל גנב, אין מחשבה מטמאתן, מפני שלא נתייאשו הבעלים.
משנה ט[עריכה]
עור שהוא טמא מדרס, וחישב עליו לרצועות ולסנדלין, כיון שנתן בו את האזמל, טהור, דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים, עד שימעטנו פחות מחמשה טפחים.
רבי אלעזר בר צדוק אומר, אף העושה מטפחת מן העור, טמאה.
ומן הכסת, טהורה.
משנה כלים, פרק כ"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב