רמב"ם על יבמות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על יבמות · ד · >>

יבמות פרק ד[עריכה]


משנה א[עריכה]

זה מבואר, לפי שאם יהיה הולד של קיימא, איגלאי מילתא שזאת החליצה אינה צריכה, והיא כאילו לא היתה כלל:


משנה ב[עריכה]

העיקר אצלנו "כל שחייבין על זדונו כרת, ועל שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי". אבל בדמיון הספק שיתחייב עליו אשם תלוי, מחלוקת, יתבאר בכריתות (פרק ד הלכה א).

ואחר ידיעת אותם העיקרים, יתבאר שפסק הלכה הוא שאינו חייב כאן אשם תלוי, וכל כיוצא בזה הספק:


משנה ג[עריכה]

מה שאמרו בית הלל נכסים בחזקתם - כוונתם בנכסי צאן ברזל.

וכתובה - היא מנה מאתים עם התוספת שהוסיף הבעל.

ונכסים הנכנסים ויוצאים - הם נכסי מלוג.

ונכסי צאן ברזל - הם הנכסים שהכניסה לבעלה בנדוניא ומקבלם עליו בחוב כמו שיתבאר אחר כן. ונכסי מלוג - הפחת והתוספת שלה.

ומה שאמרו בית הלל בנכסי צאן ברזל בחזקתם - לא הודיע בחזקת מי, אם בחזקת הבעל או בחזקת האשה.

ופסק ההלכה בנכסי צאן ברזל שיחלוקו, ואפילו לדעת בית הלל:


משנה ד[עריכה]

אמרו כאשתו לכל דבר - רוצה לומר שיכול לגרשה ולהחזירה תדיר כאשתו.

ואמרו כתובתה על נכסי בעלה הראשון - עניינו שיהיה קרקע בעלה עומד תחת שיעבוד כתובתה.

ואם אין לה כתובה מראשון, יכתוב לה היבם כתובה על כל פנים, והוא מנה בלבד:


משנה ה[עריכה]


משנה ו[עריכה]

רוצה לומר באמרו בחרש ובשוטה - שמא יאמר המתינו לזה החרש או לזה השוטה עד שיבריאו, אין שומעין לו:


משנה ז[עריכה]

העיקר בזה, כשחלץ אדם לאשת אחיו הרי הוא כאילו היתה אשתו וגרשה, וכל החיובין שהם בקרובות אשה כשגרשה הם בקרובות חלוצתו. וכמו כן תאסר עליו צרת קרובת חלוצתו לפי שקרובת חלוצתו כערוה, וכבר בארנו (פרק א הלכה א) שצרת ערוה אסורה:


משנה ח[עריכה]

אמרו כאן, שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה, ולכך פטורה מן החליצה ומן היבום, ואחות חלוצתו מדברי סופרים, ולכך חולצת ולא מתייבמת, כמו שהעיקר אצלנו "שניות - חולצות ולא מתייבמות":


משנה ט[עריכה]

אמרו הגדול - על העיקר הנקדם "מצוה בגדול לייבם", ובהיות היבמה זקוקה לגדול, קידש הוא את אחותה.

והלכה כרבי יהודה בן בתירא:


משנה י[עריכה]

אלו השלשה חדשים - הם תשעים יום, חוץ מיום שנתגרשה בו או מת בעלה, וחוץ מיום שקבלה הקדושין.

ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבי יוסי:


משנה יא[עריכה]

השיעור באמרו ארבעה אחים - וכוונתו לארבעה, עצה טובה קא משמע לן שלא ישא אדם יותר מארבע נשים, והטעם לפי שאי אפשר לו לאדם לעמוד בעונתן על היותר.

ואמרו אם היה חולץ חולץ לפסולה - רוצה לומר לאותה שהיא פסולה לכהונה, כדי שלא יפסול הכשרה, ויחזירנה חלוצה ותאסר לכהונה.

ואמרו כאן, שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם:


משנה יב[עריכה]

סברתו של רבי עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין.

ואין הלכה:


משנה יג[עריכה]

שיעור דברי רבי עקיבא כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא, לפי שעיקר דעתו כל שאין לו ביאה בקהל הולד ממזר, ואפילו הוא מחייבי לאוין.

והלכה כשמעון התימני.

אבל הבא על הנדה, אין הולד ממזר:

תחילת משנה בנוסח הרמבם[עריכה]

אמרו כאן, שנה רבי משנה שאינה צריכה: