עיקר תוי"ט על יבמות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה יבמות ד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) ונמצאת. לא בעי למימר החולץ ליבמתו מעוברת משום דלאו אורח ארעא וכל שבן בסיפא. דהכונס שהוא רשע אי מכניס לאשת אחיו מעוברת דרובן יולדות ולד של קיימא. נ"י:

(ב) (על המשנה) אסור. אע"ג דתנן לקמן מ"י דלא תחלוץ עד שיהא לה שלושה חדשים והכא בתוך ג"ח כיון שנמצאת מעוברת קתני מ"מ בדיעבד הוי חליצה. תוספ':

(ב)

(ג) (על המשנה) וחייכין כו'. אע"ג דלא איקבע איסורא ואפשר שאין כאן איסור כלל אבל פ"ד דכריתות מפרש הר"ב דבעינן דוקא דאיקבע איסורא:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) כמו ואביו שמר את הדבר:

(ה) (על הברטנורא) והן נכסי צאן ברזל ונקראין כתובה מפני שהן כתובין בה. נ"י:

(ו) (על הברטנורא) מוקי בגמרא דסיפא מיירי בעשה בה מאמר ולא אמרי בית שמאי במ"ה לעיל אשתו עמו כו' אלא משום דסברי דמאמר עושה ודאי ארוסה לדחות בצרה ומיהו לא כודאי נשואה משוי לה למקני יבם ירושה אלא כספק נשואה ויחלוקו. ודוקא מתה אבל מחיים לא אע"ג דעבוד בה מאמר משום דמחיים איהו ודאי ואינהו ספק ומ"מ רישא לא מוקי בעביד מאמר דלא אלים ודאי שלה למכור לכתחלה. תוספ'. ומ"מ לבית הלל לא נ"מ מידי בין עבד מאמר או לא עבד:

(ז) (על המשנה) יורשי כו'. דייקינן בגמרא דלא אמרו ב"ש יחלוקו אלא בנכסים הנכנסים ויוצאים עמה מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני להיפך וה"ק מה יעשו בכתובתה ושבקה עד שפירש דינא בדברי ב"ה וה"ה לב"ש דלא פליגי ב"ש וב"ה בנכסי מלוג בלבד:

(ח) (על המשנה) יורשי האב. שמאביה באו לה והא דלא קתני יורשי האשה כדקתני בפרק מי שמת משום דהכא אין ידוע אם היבם יורשה או בני משפחתה. נ"י:

(ט) (על הברטנורא) ולא קשיא א"כ ליתני להו בהדי נכסי מלוג דלא שוו להו ממש דנכסי צאן ברזל אחריותן על הבעל משא"כ נכסי מלוג ומש"ה נמי לא ידעי אי בחזקת יורשי הבעל קאמר ול"ק דא"כ ליתני בהדיא כתובה דלא השוו לכתובה דנצ"ב היא הביאתם מביתה אבל מנה ומאתים הוא נותן. תוספ':

(ד)

(י) (על המשנה) כנסה. שבא עליה כדכתיב יבמה יבא עליה. נ"י:

(יא) (על המשנה) ובלבד כו'. כלומר ובלבד לענין הזה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו אלא על נכסי בעלה הראשון. ובגמרא. מ"ט, אשה הקנו לו מן השמים:

(יב) (על הברטנורא) וכ"כ הטור והר"מ ובזה נסתלק מ"ש התוספ' מה מרויח היבם בכך כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני. ולפירושם ל"ק דמתניתין סתמא קתני ומן הסתם היא אלמנה מן הנישואין. אבל ודאי היכא דהוה שומרת יבם מן האירוכין ודאי דאית לה מאתים כדתנן משנה ב' פרק א' דכתובות. ועתוי"ט:

(ה)

(יג) (על המשנה) לא רצה. מפרש בגמרא לא רצה ליבם אלא לחלוץ הולכים על כל האחין כו' דנוח לנו ביבום של הקטן מחליצת הגדול וקמן היינו קטן שבאחים ואינו פחות משלש עשרה שנים ויום אחד והביא שתי שערות. נ"י:

(ו)

(יד) (על המשנה) תלה כו'. ונמלך בו ואם לא ירצה אני איבם או אחלוץ. הר"מ:

(ז)

(טו) (על המשנה) אב. דאמר מר והאב קודם לכל יוצאי יריכו. גמרא:

(טז) (על המשנה) ובאבי אביו. משום כלת בנו אף על גב דבאשתו גמורה אינו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו מהשניות דרבנן היא אפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחליצה והיינו למסקנא דגמרא דגזרו שניות בחליצה. וכתבו התוספות והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר:

(יז) (על הברטנורא) ותמהו בתוספ' דהא תני במתניתין ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא מתה שריא ותנן נמי לקמן חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי הא סברי שחלץ לאחותה דאפילו צרת אחות הנשואה אסרינן מהאי טעמא ועוד דתנן האחים מותרים אע"ג דאזלי בהדיא לבי דינא אלא נראה דמיירי דוקא כשנשואה לאחין וה"ט האי דאתעביד בה מעשה שנחלצה ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה, אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובתה שריא תוי"ט. וז"ל התוספ' אבל כשחולצת צרת לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה דלא אתעביר בה מעשה ואפילו רחל שהיא קרובת צרת חלוצה שריא. ת"ח:

(ח)

.אין פירוש למשנה זו

(ט)

(יח) (על המשנה) שקידש כו'. דעת הנ"י דדוקא במעשה אחיו ביבמתו הוא דפקעה זיקתה מיניה אבל משום נשואין דאחותה (לחופה) לא פקעה ולפיכך ימתין וכ"נ סברת רש"י והר"ב פ"ב מ"ו. ודעת התוספ' והרא"ש דדוקא קידש. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) הגדול. אמר גדול על עיקר הנקדם מצוה בגדול ליבם. הר"מ. כלומר וגדול דנקט לאו דוקא:

(כ) (על המשנה) בחליצה. שאינה נפטרת מחמת שהיא אחות גרושתו הואיל וזיקתה קדמה לקידושי הגרושה:

(י)

(כא) (על הברטנורא) וכל הנך דחולצות ולא מתיבמות כגון אחות חליצתו ואתות זקוקתו וספק צרת ערוה התם משום דלא אפשר הוא דאם כן לעולם תאסור הלכך כיון דמדאורייתא בת יבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר רש"י. וקידש אתת מב' אחיות דמדאורייתא חולצות ולא מתייבמות אמרינן טעמא בגמרא משום דבת יבום היא אם יבא אליהו כו' משא"כ בג' חדשים אפילו אם יבא אליהו ויאמר זאת אינה מעוברת לא תתיבם דלא פלוג ואלמנה מן הנשואין לכהן גדול דחולצת מדאורייתא התם רבייה קרא. גמרא דף כ' ועתוי"ט:

(כב) (על הברטנורא) ופירש"י שאין השכינה שורה אלא על הודאי שזרעו מיוחס אחריו:

(כג) (על המשנה) אחד בתולות כו'. ה"ק אחד בתולות ואחד בעולות שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות. גמרא:

(יא)

(כד) (על המשנה) ומתו. ה"ק ארבעה מאחין כו' דאלת"ה ומתו כי מתו כולם מאן מיבם. גמרא:

(כה) (על הברטנורא) פירש"י עונת ת"ח מערב שבת לע"ש. וכתב נ"י דאע"ג דמסתמא בכל אדם מיירי ולא סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש הכא ביבמה שאני שאשה הקנו לו מן השמים ואפילו בפחות מזה סגי לה אלא דמשום עצה טובה אמרינן דלית ליה לגרוע בפחות מעונה בחודש (וטעמא נ"ל שלא יצערה כשישהנה בלא בעילה יותר מחודש וכמו שמצינו פי"ג מ"ב באיש) אבל כשנושא נשים דעלמא חייב לעשות עונה עם כל אחת ואחת כדין המפו' בכתובות דס"ה:

(כו) (על הברטנורא) ומה"ט לא מיבם לחד דחליץ לאידך. ולחלוץ לחד ו, ליבם לחד נמי לא כיון דחליץ א"א ליבם לשניה כיון דאינה עולה לחליצה דהרי אינו חולץ ב' בתים. תוספ':

(כז) (על המשנה) לכשרה. כלומר רשאי ליבם לכשרה ולהר"מ מיבם לאיזה שירצה:

(יב)

(כח) (על הברטנורא) כפירש"י וכפשטיה דקרא כו'. ובספ"ב דסוטה כתב הר"ב דבקדושין תלה רחמנא:

(כט) (על הברטנורא) גמרא. ולית ליה סתמא דמתניתין החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחות' ומת חולצת דלר"ע פטורה לגמרי. רש"י:

(ל) (על המשנה) ומודים כו'. וקמ"ל דלא פליגי אלא בחייבי לאוין אבל בחייבי כריתות מודו ולא בעי חייבי מיתות ב"ד:

(יג)

(לא) (על הברטנורא) רש"י. וק"ל דהא מחזיר גרושתו דלאו קורבה הוא ואמר ר"ע לעיל הולד ממזר. ולשון הר"מ שעור דברי ר"ע כל שאר ב. שר וכל שהוא בלא יבא:

(לב) (על המשנה) בלא יבא כו'. כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי:

(לג) (על הברטנורא) דתנן סתמא כוותיה בספ"ג בקידושין. ועמ"ש מ"ו פ"ג דפאה:

(לד) (על המשנה) מא"א. תימא דלא נקט חייבי מיתת ב"ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א"כ מנ"ל דהוי כר"י. וי"ל דנקט א"א לרבותא דאע"פ שהיא בחנק וקיל משאר חייבי מיתות ויש לה היתר בחיי אוסרה. תוספ':

(לה) (על המשנה) לקיים כו'. לא היה כתוב במגילה אלא ארישא קאי אמר רשב"ע לקיים דברי רבי יהושע. רש"י:

(לו) (על המשנה) יבמתו כו'. אמרינן בגמרא דמשנה שאינה צריכה היא ופירשו התוספ' דאתי במכל שכן דאשתו: