משנה יבמות ד דפוסים
משנה יבמות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
החולץ ליבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהוולד של קיימא, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.
אין הוולד של קיימא, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהנה.
משנה ב[עריכה]
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהוולד של קיימא, יוציא וחייבין בקרבן.
ואם אין הוולד של קיימא, יקיים.
ספק בן תשעה לראשון, ספק בן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר, וחייבין באשם תלוי.
משנה ג[עריכה]
שומרת יבם שנפלו לה נכסים, מודים בית שמאי ובית הלל, שמוכרת, ונותנת, וקיים.
מתה, מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה?
בית שמאי אומרים, יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב.
ובית הלל אומרים, נכסים בחזקתן: כתובה בחזקת יורשי הבעל; נכסים הנכנסים ויוצאים עמה בחזקת יורשי האב.
משנה ד[עריכה]
כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר, ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
משנה ה[עריכה]
מצוה בגדול לייבם.
לא רצה, מהלכין על כל האחין.
לא רצו, חוזרין אצל גדול ואומרים לו, עליך מצוה, או חלוץ או יבם.
משנה ו[עריכה]
תלה בקטן עד שיגדיל, או בגדול עד שיבוא ממדינת הים, או בחרש, או בשוטה, אין שומעין לו, אלא אומרים לו: עליך מצוה, או חלוץ או יבם.
משנה ז[עריכה]
החולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה.
ואם יש שם אב, נכסים של אב.
הכונס את יבמתו, זכה בנכסים של אחיו.
רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך אם יש שם אב, נכסים של אב.
החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו.
הוא אסור באמה, ובאם אמה, ובאם אביה, ובבתה, ובבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה בזמן שהיא קיימת.
והאחין מותרין.
והיא אסורה באביו, ובאבי אביו [ובאבי אמו], ובבנו, ובבן בנו, באחיו, ובבן אחיו.
מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו.
משנה ח[עריכה]
החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת, חולצת ולא מתייבמת.
וכן המגרש את אשתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת, הרי זו פטורה מן החליצה ומן הייבום.
משנה ט[עריכה]
שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום רבי יהודה [בן בתירא] אמרו, אומרים לו, המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה.
חלץ לה אחיו, או כנסה, יכנוס את אשתו.
מתה היבמה, יכנוס את אשתו.
מת יבם, יוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.
משנה י[עריכה]
היבמה לא תחלוץ, ולא תתייבם, עד שיש לה שלושה חודשים.
וכן כל שאר הנשים לא יתארסו, ולא ינשאו, עד שיהיו להן שלושה חודשים.
אחד בתולות ואחד בעולות, אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות.
רבי יהודה אומר, הנשואות יתארסו, והארוסות ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה, מפני שלבו גס בה.
רבי יוסי אומר, כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.
משנה יא[עריכה]
ארבעה אחין נשואין ארבע נשים, ומתו, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן, הרשות בידו.
מי שהיה נשוי לשתי נשים, ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.
היתה אחת כשרה, ואחת פסולה, אם היה חולץ, חולץ לפסולה.
ואם היה מייבם, מייבם לכשרה.
משנה יב[עריכה]
המחזיר גרושתו, והנושא חלוצתו, והנושא קרובת חלוצתו, יוציא, והוולד ממזר, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, אין הוולד ממזר.
ומודים בנושא קרובת גרושתו, שהוולד ממזר.
משנה יג[עריכה]
איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבוא, דברי רבי עקיבא.
שמעון התימני אומר, כל שחייבין עליו כרת בידי שמים.
והלכה כדבריו.
רבי יהושע אומר, כל שחייבים עליו מיתת בית דין.
אמר רבי שמעון בן עזאי, מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה, איש פלוני ממזר מאשת איש, לקיים דברי רבי יהושע.
אשתו שמתה, מותר באחותה.
גרשה ומתה, מותר באחותה.
נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה.
יבמתו שמתה, מותר באחותה.
חלץ לה ומתה, מותר באחותה.
[נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה].
משנה יבמות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב