משנה יבמות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) החולץ ליבמתו -

ונמצאת מעוברת - וילדה,

בזמן שהוולד של קיימה -

הוא מותר בקרובותיה,

והיא מותרת בקרוביו,

ולא נפסלה מן הכהונה.

ואם אין הוולד של קיימה -

הוא אסור בקרובותיה,

והיא אסורה בקרוביו,

ונפסלה מן הכהונה.

(ב) הכונס את יבמתו -

ונמצאת מעוברת - וילדה,

בזמן שהוולד של קיימה -

יוציא - וחייבין בקרבן.

ואם אין הוולד של קיימה - יקיים.

ספק - בן תשעה לראשון, ובן שבעה לאחרון,

יוציא - והוולד כשר,

וחייבין באשם תלוי.

(ג) שומרת יבם -

שנפלו לה נכסים -

מודים בית שמאי, ובית הלל -

שהיא מוכרת, ונותנת - וקיים.

מתה - מה ייעשה בכתובתה,

ובנכסים הנכנסים והיוצאין עימה?

בית שמאי אומרין:

יחלקו - יורשי הבעל, עם יורשי האב.

בית הלל אומרין:

נכסים - בחזקתן,

וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,

ונכסים הנכנסים והיוצאין עימה - בחזקת יורשי האב.

(ד) כנסה -

הרי היא כאשתו - לכל דבר,

ובלבד -

שתהא כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.

(ה) מצוה בגדול - לייבם.

לא רצה - מהלכין על כל האחים.

לא רצו - חוזרים אצל הגדול,

ואומרין לו: "עליך מצוה -

או חלוץ, או יבם".

(ו) תלה -

בקטן - עד שיגדיל,

ובגדול - עד שיבוא ממדינת הים,

ובחירש, ובשוטה,

אין שומעין לו,

אלא אומרין לו: "עליך מצוה -

או חלוץ, או יבם".

(ז) [ו] *הערה 1: החולץ ליבמתו -

הרי הוא - כאחד מן האחים, בנחלה.

אם יש שם אב - הנכסים של אב.

הכונס את יבמתו - זכה בנכסי אחיו.

רבי יהודה אומר:

בין כך, ובין כך,

אם יש שם אב - הנכסים של אב.

[ז] החולץ ליבמתו -

הוא אסור בקרובותיה,

והיא אסורה בקרוביו.

הוא אסור -

באימה,

ובאם אימה, ובאם אביה,

בבתה,

ובבת בתה, ובבת בנה,

ובאחותה - בזמן שהיא קיימת.

והאחים - מותרים.

והיא אסורה -

באביו, ובאבי אביו,

בבנו, ובבן בנו,

באחיו, ובבן אחיו.

מותר אדם - בקרובת צרת חלוצתו,

ואסור - בצרת קרובת חלוצתו.

(ח) [ח] החולץ ליבמתו -

ונשא אחיו את אחותה - ומת,

חולצת - ולא מתייבמת.

וכן, המגרש את אשתו -

ונשא אחיו את אחותה - ומת,

הרי זו - פטורה.

(ט) [ט] שומרת יבם -

שקידש אחיו - את אחותה,

משום רבי יהודה בן בתירה, אמרו:

אומרין לו: "המתן - עד שיעשה אחיך הגדול מעשה".

חלצו אחים, או כנסו - יכנוס את אשתו.

מתה היבמה - יכנוס את אשתו.

מת היבם -

מוציא את אשתו - בגט,

ואשת אחיו - בחליצה.

(י) [י] היבמה -

לא תחלוץ, ולא תתייבם -

עד שיהיו לה - שלשה חודשים.

וכן שאר כל הנשים -

לא יינשאו, ולא יתארסו -

עד שיהו להן - שלשה חודשים.

אחד הבתולות, ואחד הבעולות,

ואחד האלמנות, ואחד הגרושות,

ואחד הארוסות, ואחד הנשואות.

רבי יהודה אומר:

הנשואות - יתארסו,

והארוסות - ינשאו,

חוץ מן הארוסה שביהודה - מפני שלבו גס בה.

ורבי יוסי אומר:

כל הנשים - יתארסו,

חוץ מן האלמנה - מפני האיבול.

(יא) [יא] ארבעה אחים -

נשואים לארבע נשים - ומתו,

אם רצה הגדול שבהם,

לייבם את כולם - הרשות בידו.

וכן, מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומת,

ביאתה, או חליצתה, של אחת מהן - פוטרת צרתה.

היתה אחת כשרה, ואחת פסולה -

אם היה חולץ - חולץ לפסולה,

ואם היה מייבם - מייבם לכשרה.

(יב) [יב] המחזיר - את גרושתו,

והנושא - את חלוצתו,

והנושא - את קרובת חלוצתו,

יוציא - והוולד ממזר,

דברי רבי עקיבה.

וחכמים אומרים:

אין הוולד ממזר.

ומודים, בנושא את קרובת גרושתו - שהוולד ממזר.

(יג) [יג] ואיזה הוא ממזר?

כל שאר בשר - שהוא בלא יבוא,

דברי רבי עקיבה.

שמעון התמני אומר:

כל שחייבין עליו - כרת בידי שמים.

והלכה כדבריו.

רבי יהושע אומר:

כל שחייבין עליו - מיתת בית דין.

אמר רבי שמעון בן עזאי:

מצאתי מגילת יוחסים בירושלים,

וכתוב בה: איש פלוני, ממזר מאשת איש,

לקיים - דברי רבי יהושע.

[יד] אשתו -

שמתה - מותר באחותה.

גירשה, ומתה - מותר באחותה.

נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.

יבמתו -

שמתה - מותר באחותה.

חלץ לה, ומתה - מותר באחותה.

נישאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה יבמות ד

משנה יבמות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב