משנה יבמות ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

החולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה.

ואם יש שם אבטו, נכסים של אב.

הכונס את יבמתו, זכה בנכסים של אחיו.

רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך אם יש שם אב, נכסים של אב.

החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו.

הוא אסור באמה, ובאם אמה, ובאם אביה, ובבתה, ובבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה בזמן שהיא קיימת.

והאחין מותרין.

והיא אסורה באביו, ובאבי אביו טז [ובאבי אמו], ובבנו, ובבן בנו, באחיו, ובבן אחיו.

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו.

נוסח הרמב"ם

החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחים בנחלה אם יש שם אב הנכסים של אב הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסים של אב.

החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באימה ובאם אימה ובאם אביה בבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחים מותרים והיא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו.

החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה.

שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום רבי יהודה בן בתירה אמרו אומרין לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה חלצו אחים או כנסו יכנוס את אשתו מתה היבמה יכנוס את אשתו מת היבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה.

היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה שלשה חודשים וכן שאר כל הנשים לא יינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חודשים אחד הבתולות ואחד הבעולות ואחד האלמנות ואחד הגרושות ואחד הארוסות ואחד הנשואות רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסה שביהודה מפני שלבו גס בה ורבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול.

ארבעה אחים נשואים לארבע נשים ומתו אם רצה הגדול שבהם לייבם את כלם הרשות בידו וכן מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה הייתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה.

המחזיר את גרושתו והנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו יוציא והוולד ממזר דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים אין הוולד ממזר ומודים בנושא את קרובת גרושתו שהוולד ממזר.

ואיזה הוא ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא דברי רבי עקיבה שמעון התמני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמיים והלכה כדבריו רבי יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין אמר רבי שמעון בן עזאי מצאתי מגילת יוחסים בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי רבי יהושע.

אשתו שמתה מותר באחותה גירשה ומתה מותר באחותה נישאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נישאת לאחר ומתה מותר באחותה.

פירוש הרמב"ם

החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה כו': החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה כו': העיקר בזה כשחלץ אדם לאשת אחיו הרי הוא כאילו היתה אשתו וגרשה וכל החיובין שהם בקרובות אשה כשגרשה הם בקרובות חלוצתו וכמו כן תאסר עליו צרת קרובת חלוצתו לפי שקרובת חלוצתו כערוה וכבר בארנו (פ"א הלכה א) שצרת ערוה אסורה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הרי הוא כאחד מן האחין - ולא הפסיד חלקו בשביל שחלץ. דסלקא דעתך אמינא לקנסיה הואיל והפסידה מיבום שפסלה על האחיפ:

זכה בנכסי אחיו - ואפילו גרשה למחר, דיקום על שם אחיו אמר רחמנא, והרי קם:

נכסים של אב - דכתיב והיה הבכור, מה בכור אין לו בחיי האב, אף יבם אין לו בחיי האב. ואין כן הלכה, אלא הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ואפילו במקום אב:

אסור בקרובותיה - כאילו היא אשתו, וכל קרובות הנאסרות מחמת אשה גמורה אסורות מדרבנן בחלוצה:

בזמן - שהיא קיימת. אאחותה קאי ולא אשאר עריות:

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו - ולא אמרינן צרה כחלוצה שיהא אסור באחות צרת חלוצתו כמו שהוא אסור באחות חלוצתו:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו - ראובן חלץ ללאה, ורחל נשואה לנכרי יז ולה צרה, ומת הנכרי, אסורה אותה צרה לראובן. וטעמא הוי, שבזמן שלאה חולצת מוליכה רחל אחותה עמה לב"ד, וכולי עלמא לא ידעי להי מינייהו חליץ, ואיכא דסברי דלרחל חליץ, וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב, דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו היו, שהרי חלץ לרחל. אבל אין היבמה מוליכה צרתה עמה בזמן שחולצת, הלכך כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצה נסיב:

פירוש תוספות יום טוב

ואם. יש שם אב כו'. דאמר מר [משנה ב' פרק ח' דבבא בתרא] והאב קודם לכל יוצאי יריכו. גמרא:

זכה בנכסים של אחיו. פירש הר"ב דיקום וכו'. מפורש במשנה ח' פ"ב:

ובאבי אביו. משום כלת בנו אף על גב דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מד"ס דהא כלת בנו משניות דרבנן היא אפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה כפירש"י והיינו למסקנא דגמרא דגזרו שניות בחלוצה וכתבו התוספות והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו. פי' הר"ב ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה לנכרי וכו' וכן פירש"י ותמהו בתוספות דהא תנא במתניתין ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא מתה שריא. ותנן נמי לקמן חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי הא סברי שחלץ לאחותה דאפילו צרת אחות הנשואה לנכרי אסרינן מה"ט. ועוד דתנן האחין מותרים אע"ג דאזלי בהדיה לבי דינא. אלא נראה דמיירי דוקא כשנשואה לאחין והיינו טעמא האי דאתעביד בה מעשה שנחלצה ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה. אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובתה שריא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) אב. דאמר מר והאב קודם לכל יוצאי יריכו. גמרא:

(טז) (על המשנה) ובאבי אביו. משום כלת בנו אף על גב דבאשתו גמורה אינו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו מהשניות דרבנן היא אפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחליצה והיינו למסקנא דגמרא דגזרו שניות בחליצה. וכתבו התוספות והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר:

(יז) (על הברטנורא) ותמהו בתוספ' דהא תני במתניתין ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא מתה שריא ותנן נמי לקמן חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי הא סברי שחלץ לאחותה דאפילו צרת אחות הנשואה אסרינן מהאי טעמא ועוד דתנן האחים מותרים אע"ג דאזלי בהדיא לבי דינא אלא נראה דמיירי דוקא כשנשואה לאחין וה"ט האי דאתעביד בה מעשה שנחלצה ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה, אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובתה שריא תוי"ט. וז"ל התוספ' אבל כשחולצת צרת לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה דלא אתעביר בה מעשה ואפילו רחל שהיא קרובת צרת חלוצה שריא. ת"ח:


פירושים נוספים