רמב"ם על יבמות ה
יבמות פרק ה
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה יבמות ה רמבם
העיקרים שצריך שיהיו מזומנים בלבך בזה הפרק מה שאגיד. והוא שהיבמה לא יהיו גרושיה גמורים ואינה מותרת לאחרים אלא בחליצה. ולא תשלם קניינה ותסתלק מדין יבמה ותחזור כאשת איש בעלמא אלא בבעילה. והמאמר הוא נתינת הקדושין בפרוטה או בשוה פרוטה בלבד קונה קצת קניין, וכמו כן הגט ביבמה מגרש קצת גרושין, וקשר הקדושין לא יתירנו אלא הגט. ולפיכך מי שנתן גט ליבמתו צריך על כל פנים שיחלוץ לה, ומיד יסתלק זיקת היבם. ומי שעשה מאמר צריך על כל פנים ליתן גט לסלק ממנה קשר המאמר, ויחלוץ אם ירצה להתירה לאחרים, ויסלק זיקת היבום כמו שיתבאר.
וסברתו של רבן גמליאל, ששתי יבמות ליבם אחד, כשנתן גט לזו ואחר כך לזו, או בעל שתיהן, או קדש לזו ואחר כך לזו, או חלץ לשתיהן, מעשיו האחרונים בטלים וכאילו לא עשה כלום. וכשנתן גט לזו וגט לזו, חולץ לראשונה ומותר בקרובות שנייה, לפי שהגט השני כאילו לא היה. וכן אם קידש לשתיהן זו אחר זו, חולץ לראשונה ונותן לה גט מחמת המאמר, ומותר בקרובות שנייה.
וחכמים אומרים, כי גט אחר גט עושה רושם כלומר קצת מעשה, ושהוא אסור בקרובות שנייה. וכמו כן יש מאמר אחר מאמר, ובעלת המאמר השני צריכה גט ואסור בקרובותיה.
והלכה כחכמים:
אמרו כיצד - רוצה לומר כיצד, לא לאחר בעילה ולא לאחר חליצה כלום.
ואלו המשניות כולם מבוארות ומפורשות, כמו שקדמנו בעיקרים.
ואמרו נתן גט ובעל, צריכה גט וחליצה - אמנם צורך הגט מבואר, לפי שהיא נקנית בבעילה וחזרה אשת איש. וחייבנוה חליצה אף על פי שנבעלה מפני הגט שקדם לבעילה, שאין אנו אומרים בעילה קונה קניין גמור ואין אחריה כלום אלא כשהיתה בעילה כשירה, אבל זאת שהיא בעילה פסולה צריך אחריה חליצה.
ואמרו אין אחר חליצה כלום - יורה שלא יועיל המאמר בחליצתו, ואמנם זהו דעת רבי עקיבא דסבירא ליה אין קדושין תופסין בחלוצה, לפי שכשנחלץ חזרה ערוה כמו שהיתה קודם מיתת אחיו.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
( ראו משנה ב )
כל אלו המשניות כולם מבוארות על העיקרים אשר הקדמנו.
וכבר בארנו כי באמרו אין אחר חליצה כלום - הוא דעת רבי עקיבא, ואין הלכה כמותו.
וכמו כן אין הלכה כרבי נחמיה.
ואמנם משפט העיקרים כך הוא:
- כשנבעלה היבמה בתחילה או אחר מאמר שהיא בעילה כשרה, רוצה לומר שיתן לה קדושין ואחר כך יבעול אותה הרי נשלם קניינה.
- וכמו כן כשנחלצה נסתלק זיקת היבם ממנה.
- ובעילה פסולה אינה קונה קניין גמור.
- ואי אפשר בלא גט לכל מי שקבלה קדושין ואז יגמרו גרושיה.
- וכל יבמה שלא נבעלה בעילה כשרה צריכה חליצה.
- וכבר נתבאר לך שחליצה פסולה תתיר היבמה לשוק, והוא מה שאמר גט לזו וחלץ לזו, אין אחר חליצה כלום.
- וכשיהיו שני יבמים ושתי יבמות הבאות מבית אחד, וחלץ אחד מהן לאחת מן היבמות חליצה פסולה, הותרה.
- אבל צרתה לא הותרה לשוק עד שיחלצו כל האחים לזו שנחלצה חליצה פסולה, או תחלוץ זו הצרה, לפי שהעיקר אצלנו חליצה מעולה בעינן למיפטר צרה.
- ועניין שלמותה כמו שזכר, חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים כולם ומיד הותרה צרתה לשוק:
( ראו משנה ד )
( ראו משנה ד )
משנה יבמות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב