משנה יבמות ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ה · משנה ד | >>
כיצדי? עשה מאמר בזו ומאמר בזו, צריכות שני גיטין יא וחליצה.
מאמר בזו וגט לזו, צריכה גט וחליצה.
מאמר בזו ובעל את זו, צריכות שני גיטין וחליצהיב.
מאמר בזו וחלץ לזו, הראשונה צריכה גט.
גט לזו וגט לזו, צריכות הימנו חליצהיג.
גט לזו ובעל את זו, צריכה גט וחליצה.
גט לזו ומאמר בזו, צריכה גט וחליצה.
גט לזו וחלץ לזו, אין אחר חליצה כלום.
משנה מנוקדת
כֵּיצַד?
- עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ,
- צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה.
- מַאֲמָר בָּזוֹ וְגֵט לָזוֹ,
- צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.
- מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ,
- צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה.
- מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ,
- הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט.
- גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ,
- צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה.
- גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ,
- צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.
- גֵּט לָזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ,
- צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.
- גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ,
- אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:
נוסח הרמב"ם
כיצד?
- עשה מאמר בזו, ומאמר בזו -
- צריכות שני גיטין, וחליצה.
- מאמר בזו, ובעל לזו -
- צריכות שני גיטין, וחליצה.
- מאמר בזו, וגט לזו -
- צריכות גט, וחליצה.
- מאמר בזו, וחלץ לזו -
- הראשונה צריכה גט.
- גט לזו, וגט לזו -
- צריכות ממנו חליצה.
- גט לזו, ובעל לזו -
- צריכה גט, וחליצה.
- גט לזו, ומאמר לזו -
- צריכה גט, וחליצה.
- גט לזו, וחלץ לזו -
- אין אחר חליצה כלום.
פירוש הרמב"ם
כל אלו המשניות כולם מבוארות על העיקרים אשר הקדמנו.
וכבר בארנו כי באמרו אין אחר חליצה כלום - הוא דעת רבי עקיבא, ואין הלכה כמותו.
וכמו כן אין הלכה כרבי נחמיה.
ואמנם משפט העיקרים כך הוא:
- כשנבעלה היבמה בתחילה או אחר מאמר שהיא בעילה כשרה, רוצה לומר שיתן לה קדושין ואחר כך יבעול אותה הרי נשלם קניינה.
- וכמו כן כשנחלצה נסתלק זיקת היבם ממנה.
- ובעילה פסולה אינה קונה קניין גמור.
- ואי אפשר בלא גט לכל מי שקבלה קדושין ואז יגמרו גרושיה.
- וכל יבמה שלא נבעלה בעילה כשרה צריכה חליצה.
- וכבר נתבאר לך שחליצה פסולה תתיר היבמה לשוק, והוא מה שאמר גט לזו וחלץ לזו, אין אחר חליצה כלום.
- וכשיהיו שני יבמים ושתי יבמות הבאות מבית אחד, וחלץ אחד מהן לאחת מן היבמות חליצה פסולה, הותרה.
- אבל צרתה לא הותרה לשוק עד שיחלצו כל האחים לזו שנחלצה חליצה פסולה, או תחלוץ זו הצרה, לפי שהעיקר אצלנו חליצה מעולה בעינן למיפטר צרה.
- ועניין שלמותה כמו שזכר, חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים כולם ומיד הותרה צרתה לשוק:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
צריכות שני גיטין - לשתי יבמות. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר:
וחליצה - לאחת מהן, ופוטרת צרתה:
מאמר לזו וגט לזו - פסל גט של אחרונה את הראשונה, דקם ליה בלא יבנה, וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:
מאמר לזו ובעל לזו צריכות שני גיטין - זו גט למאמרו וזו גט לביאתו:
וחליצה - לאחת מהן ופוטרת צרתה:
גט לזו ובעל לזו צריכות גט וחליצה - ואסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט ראשון, ובגט לחודא לא נפקה בעלת ביאה, דביאה פסולה היא:
אין לאחר חליצה כלום - ואי הדר מקדש לה יד או לצרתה לא תפסי בה קדושין כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
כיצד. בשתי יבמות ליבם אחד. רש"י:
עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין. ויבומי לא דהיכי ליעבד אי ליבומי לתרווייהו ה"ל שני בתים ואי לחדא הואיל וחברתה ביה אגידא ה"ל בונה שני בתים. רש"י. ומכיון דיהיב גיטא לחדא קם עליה בלא יבנה אף לשניה ואפילו כי יהיב גיטא ופירש דלמאמרו ולא לזיקתו דיש מפרשים דשריא אפילו לדידיה ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא כמ"ש התוספות פ"ג דף ל"ב:
מאמר בזו ובעל את זו צריכות שני גיטין וחליצה. דבגט לחודא לא נפקא בעלת ביאה דביאה פסולה היא כמ"ש הר"ב לקמן והיינו טעמא דפסולה לא תסגי לה בגט. דגזירה ביאה אחר מאמר דאי תסגי בגט יאמרו דביאה אחר מאמר קנין מעלייתא וה"ה ביאה אחר ביאה דקנין מעליא ויבעול השניה אחר שבעל הראשונה. גמרא:
צריכות הימנו חליצה. לשון רש"י צריכות הימנו חליצה אחת ע"כ כלומר ופוטרת צרתה כמ"ש הר"ב באינך. ולפי' זה אמרינן בגמרא מאי צריכות. [צריכות] דעלמא:
גט לזו ובעל את זו צריכה גט וחליצה. דביאה פסולה היא כדפירש הר"ב וטעמא דלא סני לה בגט גזירה ביאה אחר גט [אטו ביאה אחר חליצה] דאי סגי בגט יאמרו כמו שקונה ביאה אחר הגט דביאה מעלייתא הוא ה"נ אחר חליצה ואתי למבעל לכתחלה אחר חליצה. גמרא:
אין לאחר חליצה כלום. כתב הר"ב ואי הדר מקדש וכו'. דליכא למיגזר בחליצה פסולה כמו בביאה פסולה דלגזור חליצה אחר גט שאם נחשבה לחליצה מעולה שיחלוץ אחר חליצה ג"כ. דלא איכפת לן שתחלוץ כל ימיה. ואי בחליצה אחר מאמר שאם נחשבה לחליצה מעולה אתי לחלוץ אחר ביאה ולא יהיב גיטא ליכא למיחש. דחליצה אחר מאמר מי לא בעית גיטא. גמרא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) כיצד. בשתי יבמות ליבם א'. רש"י:
(יא) (על המשנה) ב' גיטין. ויבומי לא דהיכי ליעבד אי ליבומי לתרווייהו ה"ל ב' בתים ואי לחדא הואיל וחברתה ביה אגידה ה"ל בונ' ב' בתים. רש"י. ומכיון דיהיב גיטא כחדא קם עליה בלא יבנה אף לשניה:
(יב) (על המשנה) ב' גטין וחליצה. דבגט לחודא לא נפקא בעלת ביאה דביאה פסולה היא וכמ"ש הר"ב בסמוך ופסולה לא סגי לה בגט וטעמייהו מפרש בגמרא:
(יג) (על המשנה) חליצה. היינו חליצה אתת ופוטרת צרתה מאי צריכות צריכות דעלמא. גמרא:
(יד) (על הברטנורא) דליכא למיגזר בחליצה פסולה כמו בביאה פסולה כדמפרש בגמרא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
צריכות שני גיטין: לשתי יבמות כרבנן דיש מאמר אחר מאמר. וכתוב בתוי"ט ומכיון דיהיב כו' כמ"ש תוס' פ"ג דף ל"ב ע"כ וזהו מ"ש כאן תוס' ז"ל עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה הכא שייך להקשות דיתן גט לאחת מהן למאמרו ותשתרי אידך ולעיל פירשתי בפ"ד אחין ע"כ:
צריכות שני גיטין וחליצה: למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור הכא בעו שתי חליצות וקאי נמי צריכות אחליצה ובסמוך דקתני עשה מאמר ונתן גט צריכה גט וחליצה הא דלא קתני וצריכות חליצה לשון רבים איידי דקתני צריך לשון יחיד גבי גט נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד תוס' ז"ל:
מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה: האי בבא משמע דגרסי' לה קודם בבא דמאמר בזו וגט בזו צריכה גט וחליצה וכדמשמע נמי מפי' ר"ע ז"ל אם לא נפל טעות: אמנם בפי' רש"י ז"ל מפורש כסדר לשון משנתנו וז"ל מאמר בזו וגט לזו פסל גט אחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו דחליצה לא מפקעא קדושין וגט לא מפקע זיקה:
מאמר בזו בעל את זו אסור לקיימה: דהואיל וקמייתא אגידא ביה הוו להו שני בתים וצריכות שני גיטין זו גט למאמר וזו גט לביאתו וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה אבל בגט לחודה לא נפקא בעלת ביאה הואיל דביאה פסולה היא. [הגה כתוב בספר הלבוש שם סי' ק"ע ס"ח ונ"ל דחליצה לאחת מהן דקאמר רש"י ז"ל ר"ל לבעלת המאמר דחליצה מעולה היא לפטור את חברתה אבל חליצת הבעילה היאך תפטור בעלת המאמר שהרי מן התורה אין לה עוד זיקה עליו ע"כ]:
מאמר בזו וחלץ לזו: בעלת מאמר הראשונה צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מפקעא למאמרו:
צריכות הימנו חליצה אחת: ואסור בקרובות שניה דרבנן הוא דאמרי יש גט אחר גט ע"כ. וממה שכתבתי לעיל ראש פירקי' בשם נמוקי יוסף מוכח נמי כפי' רש"י ז"ל וגרסתו. גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כאשר הגהתי אלא שכתב שיש ס"א דגרסי לתרי הבבות כמו שהן בדפוס ע"כ:
מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה כו': ירושלמי דמכילתין ס"פ בית שמאי:
תפארת ישראל
יכין
כיצד: כיצד הדין בב' יבמות ויבם א':
צריכות שני גיטין: גט לכל א' כרבנן דיש מאמר אחר מאמר, דא"א ליבם א' מהן, כיון דגם חבירתה אגידא בי' ע"י מאמר, הו"ל בונה ב' בתים, ואפילו לאחר שגירש אחת אסור ליבם השנייה, דאז קם לי' בלא יבנה, מדהתחיל בגירושין:
וחליצה: לאחת, ופוטרת צרתה:
וגט בזו: דגט של הב' פסל את הראשונה, מדהתחיל בגירושין:
צריכה גט: לבעלת המאמר:
וחליצה: לאיזה שירצה ופוטרת צרתה:
צריכות שני גיטין: זו למאמרו וזו לבעילה, ובגט לחוד לא נפקא בעלת ביאה, דביאה פסילה היתה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת