רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות שמיטה ויובל · פרק שנים עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה קלט: "המצוה לאפשר לקונה לפדות את ביתו בעיר מוקפת חומה עד השלמת שנה"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

המוכר בית בתוך עיר המוקפת חומה - הרי זה גואלה כל י"ב חודש מיום שמכר, בכל עת שירצה, ואפילו ביום שמכר. וכשרוצה לפדות - נותן כל הדמים שלקח, ואינו גורע ללוקח כלום.

הלכה ב[עריכה]

ואין הקרובים פודין אותה, אלא המוכר עצמו, אם השיגה ידו ויש לו למכור מנכסיו ולפדותו. אבל לא ילוה ויגאל, ולא יגאל לחצאין.

הלכה ג[עריכה]

מת הלוקח - יפדה מיד בנו. וכן אם מת המוכר - יש לבנו לפדותה כל י"ב חדש.

הלכה ד[עריכה]

מכר לראשון, וראשון לשני בתוך השנה - מונין לראשון. כיון ששלמה שנה ראשונה - הוחלט הבית ביד השני שהמוכר מכר לשני כל זכות שתבוא לידו הגיע י"ב חדש ולא גאלה הרי זו נחלטת ביד הלוקח וכן אם נתן הבית מתנה ולא גאלו כל י"ב חדש - הרי זה נחלט ביד זה שנתן לו מתנה.

הלכה ה[עריכה]

היתה שנה מעוברת - אינו נחלט עד סופה, שנאמר (ויקרא כה ל): "עד מלאת לו שנה תמימה", להביא חדש העיבור.

הלכה ו[עריכה]

מכר ב' בתים, אחד בחצי אדר ראשון ואחד בראש אדר שני: זה שמכר בראש אדר שני - כיון שהגיע אחד באדר של שנה הבאה, עלתה לו שנה; וזה שמכר בחצי אדר ראשון - לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה, מפני שירד הלוקח בחדש העיבור.

הלכה ז[עריכה]

הגיע יום י"ב חדש, ולא נמצא הלוקח לפדות ממנו - הרי זה מניח מעותיו בבית-דין, ושובר את הדלת, ונכנס לביתו, ואימתי שיבוא הלוקח יבוא ויטול מעותיו.

הלכה ח[עריכה]

המקדיש בית עיר חומה, וגאלו אחר מיד ההקדש - כיון שעלתה לו שנה משעה שנגאל מיד ההקדש, ולא גאלו בעליו, נחלט ביד הגואל, שאין ההקדש חולט אלא הלוקח, שנאמר (ויקרא כה ל): "לקונה אותו לדורותיו".

הלכה ט[עריכה]

מכר בית עיר חומה, והגיע יובל בתוך שנת המכר - אינו חוזר ביובל, אלא יהיה ביד הלוקח עד שירצה המוכר לגאול כל שנת המכר, או תמלא שנה ויחלוט.

הלכה י[עריכה]

המוכר בית בבתי חצרים, או בעיר שאינה מוקפת חומה כראוי - הרי זה נגאל בכח יפה שבדין השדה ושבדין הבתים המוקפין חומה. כיצד? אם רצה לגאול מיד, גואל כדין הבתים; הגיע י"ב חדש ולא גאל, הרי זה גואל עד שנת היובל כדין השדות. ובעת שגואל, מחשב עם המוכר וגורע לו מה שאכל. הגיע יובל ולא גאל - חוזר הבית בלא דמים, כדין השדות.

הלכה יא[עריכה]

כל שהוא לפנים מן החומה, כגון הגנות והמרחצאות והשובכות, הרי הוא כבתים, שנאמר (ויקרא כה ל): "אשר בעיר". אבל השדות שבתוך העיר נגאלין כדין השדות שחוץ לעיר, שנאמר (ויקרא כה ל): "וקם הבית אשר בעיר" - בית וכל הדומה לבית, לא השדות.

הלכה יב[עריכה]

בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות - אינו נחלט כבתי ערי חומה. וירושלים - אין הבית נחלט בה. ובית הבנוי בחומה אינו כבתי ערי חומה.

הלכה יג[עריכה]

עיר שגגותיה חומתה, או שהים חומתה - אינה כמוקפת חומה.

הלכה יד[עריכה]

אין המקום נקרא "ערי חומה" עד שיהיה בו שלש חצרות או יתר, ובכל חצר מהן ב' בתים או יתר. ויקיפוה חומה תחלה, ואחר כך יבנו החצרות בתוכו. אבל מקום שישב ואחר-כך הוקף, או שלא היו בו ג' חצרות של ב' בתים - אינו עיר חומה, אלא בתים שבו כבתי החצרים.

הלכה טו[עריכה]

אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ. כיצד? עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושע את הארץ, אף-על-פי שמוקפת עתה - הרי היא כבתי החצרים. ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע, אף-על-פי שאינה מוקפת עתה - הרי היא כמוקפת. וכיון שגלו בחרבן ראשון, בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע. כיון שעלה עזרא בביאה השניה, נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת, מפני שביאתן בימי עזרא, שהיא ביאה שנייה, כביאתן בימי יהושע: מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר.

הלכה טז[עריכה]

וכן לעתיד לבוא, בביאה שלישית, בעת שיכנסו לארץ, יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות, שנאמר (דברים ל ה): "והביאך י"י אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך: מה ירושת אבותיך אתה נוהג [בה] בחידוש כל הדברים האלו, אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.