רמב"ם הלכות מתנות עניים ג
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
אין מניחין את הפאה משדה על חברתה כיצד היו לו שתי שדות לא יקצר את האחת כולה ויניח בשניה פאה הראויה לשתיהן שנאמר לא תכלה פאת שדך בקוצרך שיניח בכל אחת ואחת פאה הראויה לה ואם הניח משדה על חברתה אינה פאה.
הלכה ב[עריכה]
היתה שדהו זרועה כולה מין אחד והיה נחל בתוך השדה אע"פ שאינו מושך או אמת המים שאינו יכול לקצור מה שבשני צדדיה כאחת והוא שתהיה מושכת וקבועה הרי זה כשתי שדות ונותן פאה מצד זה לעצמו ומצד זה לעצמו.
הלכה ג[עריכה]
וכן אם היה מפסיק דרך היחיד שהוא רחב ארבע אמות או דרך הרבים הרחב שש עשרה אמה אבל שביל היחיד והוא פחות מארבע או שביל הרבים פחות משש עשרה אמה אם היה קבוע בימות החמה ובימות הגשמים מפסיק ואם אינו קבוע בימות הגשמים אינו מפסיק אלא הרי הוא כשדה אחת.
הלכה ד[עריכה]
היה מפסיק בה ארץ בורה שאינו זרועה ולא חרושה או ארץ נירה והיא שנחרשה ולא נזרעה או שהפסיק בה זרע אחר כגון שהיה חטים מכאן וחטים מכאן ושעורים באמצע או שקצר באמצעה אפילו קודם שתביא שליש וחרש מקום שקצר הרי זה נפסקת לשתי שדות והוא שיהיה רוחב כל אחד מאלו כשלשה תלמים של פתיח והוא פחות מבית רובע בד"א בשדה קטנה שהיא חמשים אמה של שתי אמות או פחות אבל אם היתה יתרה על זו אין הבור או הניר מפסיקה לשתים אא"כ היתה בו רוחב בית רובע אבל זרע אחר כל שהוא מפסיק בה.
הלכה ה[עריכה]
אכלה גובאי או קרסמוה נמלים באמצעה אם חרש מקום שאכלו הרי זה מפסיק.
הלכה ו[עריכה]
הזורע בהר שאינו כולו שוה אלא יש בו תילים גבוהים ומקומות מקומות עמוקות אף על פי שאינו יכול לחרוש אותו כולו ולזרעו כאחת אלא נחרש המקום הגבוה בפני עצמו והנמוך בפני עצמו הרי זה כשדה אחת ומניח פאה אחת בסוף ההר על כל ההר.
הלכה ז[עריכה]
מדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים נותן פאה מכל אחת ואחת ואם היו ראשי שורות מעורבים נותן מאחת על הכל היו פחות מעשרה אע"פ שאין ראשי השורות מעורבין נותן מאחת על הכל היה סלע על פני כל השדה אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנה מצד זה מפסיק ואם לאו אינו מפסיק.
הלכה ח[עריכה]
הזורע שדה שיש בה אילנות אף על פי שהיא מלבנות מלבנות בין האילנות ואין כל הזרע מעורב נותן פאה אחת לכל השדה שדבר ידוע ששדה אחת היא ומפני מקום האילנות נחלק הזרע.
הלכה ט[עריכה]
במה דברים אמורים בשהיו האילנות כל עשרה בתוך בית סאה אבל אם היו כל עשרה אילנות ביותר מבית סאה הרי זה נותן פאה מכל מלבן ומלבן שהרי האילנות מרוחקים הרבה ולא מפני האילנות זרע מלבנות מלבנות.
הלכה י[עריכה]
וכן מלבנות הבצלים שבין הירק נותן פאה אחת לכל הבצלים ואף על פי שהירק מבדיל ביניהן ומשימם מלבנות מלבנות.
הלכה יא[עריכה]
שדה שכולה זרועה מין אחד וכיון שהתחילו בה מקומות ליבש עקר או תלש מה שיבש מכאן ומכאן עד שנשאר הלח מפורד מלבנות מלבנות מרוחקות זו מזו אם היה דרך בני אדם שם לזרוע מאותו המין ערוגות ערוגות כגון שבת או חרדל הרי זה מניח פאה מכל מלבן ומלבן שהרואה אומר ערוגות ערוגות נזרעו ואם היה מין אחד שזורעין אותו שדות כגון תבואה וקטניות נותן אחת לכל.
הלכה יב[עריכה]
בד"א כשהיה יבש מכאן ויבש מכאן ולח באמצע אבל לח מכאן ומכאן ויבש באמצע מניח מן היבש בפני עצמו ומן הלח בפני עצמו.
הלכה יג[עריכה]
שדה שזרעה בצלים או פולים או אפונים וכיוצא בהן והיה בדעתו למכור מקצתן לחין בשוק ומניח מקצת השדה יבש ויעשה ממנו גורן חייב להניח פאה לזה שמוכר לח בפני עצמו ולזה שקוצר אותו יבש בפני עצמו.
הלכה יד[עריכה]
הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות מניח פאה אחת זרעה שני מינים אע"פשהוא עושה אותה גורן אחת נותן פאה למין זה בפני עצמו ופאה למין זה בפני עצמו.
הלכה טו[עריכה]
זרע שני זרעים ממין אחד כגון שזרעה שני מיני חטים או שני מיני שעורים אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות ודבר זה הלכה למשה מסיני.
הלכה טז[עריכה]
האחין שחלקו נותנין שתי פאות חזרו ונשתתפו נותנין פאה אחת השותפין שקצרו חצי השדה ואחר כך חלקו זה שלקח הקציר אינו מפריש כלום וזה שלקח הקמה מפריש על החצי שלקח בלבד חזרו ונשתתפו וקצרו החצי האחר בשותפות כל אחד מהן מפריש מחלקו שבקמה על חלק חבירו שבקמה אבל לא על החצי שנקצר.
הלכה יז[עריכה]
שדה שהגיע חציה עד שליש וחציה לא הגיע והתחיל וקצר בחצי שהגיע חציו ואחר כך הביאה כולה שליש ואח"כ גמר החצי הראשון שהגיע בתחלה מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון ועל האחרון.
הלכה יח[עריכה]
המוכר מקומות מקומות משדהו לאנשים הרבה אם מכר כל השדה כל אחד ואחד נותן פאה אחת מחלקו שלקח ואם התחיל בעל השדה לקצור ומכר מקצת ושייר מקצת בעל השדה נותן פאה הראויה לכל שכיון שהתחיל לקצור נתחייב בכל ואם מכר תחלה מפריש הלוקח על מה שלקח ובעל השדה על מה ששייר.
הלכה יט[עריכה]
שדה אילן אין מפסיק בה אלא גדר גבוה המבדיל בין האילנות אבל אם היה הגדר מבדיל מלמטה והבדים והפארות מעורבין מלמעלה ונוגעין בגדר על גבו הרי זה כשדה אחת ונותן פאה לכל.
הלכה כ[עריכה]
שנים שלקחו אילן אחד נותנין ממנו פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו.
הלכה כא[עריכה]
החרובין כל שאדם עומד בצד חרוב זה וחבירו עומד בצד חרוב זה ורואין זה את זה הרי הן כלן שדה אחת ופאה אחת לכלן היו שני הצדדין רואין את האמצעיים ואין הצדדים רואין זה את זה מפריש מצד אחד מן הראשונים על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשונים אבל לא יפריש מצד זה על הצד האחר.
הלכה כב[עריכה]
הזיתים כל מה שיש מהן ברוח אחת מרוחות העיר כגון זיתים שיש במערב העיר כולן או במזרחה הרי הן כשדה אחת ופאה אחת לכלן.
הלכה כג[עריכה]
הבוצר את מקצת כרמו מכאן ומכאן כדי להקל מעל הגפן עד שימצאו שאר האשכולות ריוח ויוסיפו הוא הנקרא מידל וכבר בארנו שהבוצר מרוח אחת אינו מידל ולפיכך נותן מן הנשאר פאה הראויה לכל ואף על פי שבצר לשוק אבל אם הידל למכור בשוק אינו נותן פאה לזה שהידל הידל להביא בביתו נותן מן הנשאר שהניח לדרוך פאה אחת הראויה לכל.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.