רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זמנים · הלכות מגילה וחנוכה · פרק שלישי · הלכה יב | >>
מפרשים על הרמב"ם: כסף משנה מגיד משנהשלימות: 0% משנה למלךשלימות: 0% לחם משנהשלימות: 0%

לשון הרמב"ם · מפרשי הרמב"ם

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים להלכה זו

נושאי כלים על הלכה זו: באתר הִיבּרוּ-בּוּקְס, באתר על התורה


רמב"ם[עריכה]

דפוס[עריכה]

מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים כך היה. אחר שמברך הגדול שמקרא את ההלל מתחיל ואומר הללויה וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר הללו עבדי ה' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר הללו את שם ה' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללויה וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל הללויה מאה ושלש ועשרים פעמים סימן להם שנותיו של אהרן.

מפרשי הרמב"ם[עריכה]

כעת קיים בוויקיטקסט רק את פירוש הכסף משנה על הרמב"ם בשלמותו. חילקנו אותו לפרקים ולא לפי ההלכות הבודדות של הרמב"ם. יתר מפרשי הרמב"ם חסרים לנו בוויקיטקסט כרגע. מוזמנים להעלות את החומר אם הוא קיים בידכם. ראו בקטגוריה:מפרשי רמב"ם. תודה.



העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים, כך היה: אחר שמברך הגדול שמקרא את ההלל, מתחיל ואומר הללו יה, וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר הללו עבדי ה', וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר הללו את שם ה', וכל העם עונין הללו יה; וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, וכל העם עונין הללו יה. וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל, הללו יה מאה ושלוש ועשרים פעמים--סימן להם, שנותיו של אהרון.


מגיד משנה[עריכה]

  • מנהג קריאת ההלל וכו'- המנהג הזה מבואר בגמ' (סוכה לח:) שם. ומה שכתב רבינו שהן קכ"ג פעמים והסימן שנתן להם -הכל מבואר במדרש תהילים (פכ"ב).

לחם משנה[עריכה]

  • מנהג קריאת ההלל וכו' - בפרק לולב הגזול (סוכה לח:) מבואר כל זה. ואמרו שם: הוא אומר הודו לה' והם אומרים הודו לה'- מכאן שמצווה לענות בראשי פרקים. וקשה: דלמה לא הזכיר זה רבינו ז"ל שהוא אומר הודו והם אומרים הודו? וי"ל: דסובר רבינו ז"ל דרבא, כשאמר זה, אינו אלא למנהג שהיה מנהג אחר- אחר המנהג הראשון, וכדמשמע התם, ולכך הוצרכו לומר הודו והם יענו כדי להודיענו שמצווה לענות וכו' כלומר מפני שבמנהג האחרון הזה לא היו עונין בראשי הפרקים כמו שהיו עושים במנהג הראשון, לכך הוצרכו לעשות דוגמא לדבר כדי שלא תשתכח ועשו היכר זה. אבל במנהג הראשון לא היינו צריכים להיכר זה שהרי היו עושים הפסקות בראשי הפרקים. אבל כל שאר הדברים האמורים שם, שהם ללמד לנו דינים, סובר רבינו ז"ל דאפילו במנהג הראשון היה זה מפני שלמדנו דינים מהן שהם צריכים לזמן ההוא. זה נראה לי דעתו של רבינו ז"ל.