רמב"ם הלכות כלים יט
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
כמה שיעור השבר שישבר כלי חרס ויטהר מטומאתו אם היה טמא או לא יקבל טומאה אם היה טהור העשוי לאוכלין משינקב במוציא זיתים והעשוי למשקין משינקב מכניס במשקין כשמניחין אותו על המשקה יכנס המשקה לכלי בנקב העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו והרי הוא מקבל טומאה עד שינקב במוציא זית ולא אמרו במוציא משקה אלא בגסטרא בלבד לפי שהיא עשויה לקבל המשקין הנוזלים מן הכלים ואם הוציאה משקין ה"ז בטל תשמישה:
הלכה ב[עריכה]
חמש מדות בכלי חרס ניקב במוציא משקה טהור מלהתטמא משום גסטרא ועדיין הוא חשוב כלי לקדש בו מי חטאת ניקב בכונס משקה אינו ראוי לקדש בו מי חטאת ועדיין כלי הוא חשוב להכשיר הזרעים במשקין התלושין בו כמו שביארנו ניקב כשורש קטן אין המים שבתוכו מכשירין את הזרעים והרי הן כמו שאינן בכלי ועדיין כלי הוא חשוב לקבל בו זיתים ומקבל טומאה ניקב במוציא זיתים טהור והרי הוא ככלי גללים ואבנים שאין מקבלין טומאה ועדיין כלי הוא חשוב להציל בצמיד פתיל עד שיפחת רובו כמו שביארנו בטומאת מת (בפרק שנים עשר) :
הלכה ג[עריכה]
החבית שיעורה כאגוזים האלפס והקדירה שיעורן כזיתים וכן עריבה של חרס אפילו היתה גדולה ומחזקת ארבעים סאה בלח ונפחתה במוציא זיתים אע"פ שהוא מטה על צדה ולש בה טהורה שמתחילתה לא נעשית לכך:
הלכה ד[עריכה]
הפך והטני שיעורן בשמן והצרצור שיעורו במים:
הלכה ה[עריכה]
נר שניטל פיו טהור ושל אדמה שהוסק פיו בפתילה אינו מקבל טומאה ואינו בכלל כלי חרס עד שיוסק כולו בכבשן ככלי חרס:
הלכה ו[עריכה]
חבית שנפחתה וכשמטין אותה על דפנה מקבלת או שנחלקה כמין שתי עריבות עדיין היא מקבלת טומאה נתרעעה ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה:
הלכה ז[עריכה]
חבית שניטלו אזניה הרי היא כגסטרא אפילו אוזן אחת נסדקה למטה מאזניה אף ע"פ שאזניה קיימות הרי זו כגסטרא ואם עשאה מתחלה שלא באזנים נדונית כחבית:
הלכה ח[עריכה]
חבית שנסדקה בכבשן ונמצא שהיא כשתי גסטראות אם משנגמרה מלאכתה נסדקה כל גסטרא מהן מקבלת טומאה ואם נסדקה קודם שתגמר מלאכתה ואח"כ נשרפה בכבשן טהורה והיאך יודע דבר זה אם היו שבריה שוין ותוכה מאדים עד שלא נגמרה מלאכתה נסדקה אין שבריה שוין ואין תוכה מאדים בידוע שאחר שנגמרה מלאכתה נשברה ומקבלת טומאה כשאר שברי כלי חרס הראויין לתשמיש:
הלכה ט[עריכה]
גסטרא שנתרעעה ואינה מקבלת משקין אף על פי שמקבלת אוכלין הרי זו טהורה שאינה עשויה אלא לקבל משקין הדולפין כמו שביארנו ואם היתה דולפת אין עושין גסטרא לגסטרא וכן גסטרא שנפחתה או שנחלקה לשתים טהורה שלא אמרו שירים של שירים מתטמאין אלא שירי כלי חרס בלבד הן שמתטמאין:
הלכה י[עריכה]
גסטרא שחדודין יוצאין ממנה בין שהיתה יושבת בין שהיתה מוטה על צדה כל המקבל מן החדודין זיתים כשיתמלא הגסטרא זיתים מטמא במגע וכנגדו מתטמא באויר וכל שאין מקבל עמה בזיתים מתטמא במגע ואין כנגדו מתטמא באויר:
הלכה יא[עריכה]
כיצד מתטמא במגע ואין כנגדו מתטמא באויר שאם נגעה הטומאה בגסטרא מתוכה מתטמא החדוד נכנסה הטומאה באויר הגסטרא אפילו היתה כנגד החדוד לא נטמא החדוד:
הלכה יב[עריכה]
וכיצד כנגדו מתטמא באויר שאם היתה הטומאה באויר הגסטרא כנגד החדוד נטמא החדוד עם הגסטרא ועל דרך זה הוא בכל מקום שנאמר בכלי חרס ובתנור וכירים מתטמא במגע וכנגדו באויר או אין מתטמא כנגדו באויר וכן כל טומאת מגע האמורה בענין כלי חרס או תנור וכירים הוא שתגע הטומאה בהן מתוכן וכל טומאת אויר הוא שלא תגע הטומאה כלל אלא תכנס לאויר בלבד:
הלכה יג[עריכה]
חבית שנתרעעה וטפלה בגללים אע"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים ה"ז מקבלת טומאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה נשברה ודבק חרסיה אחר שפרשו או שהביא חרסים ממקום אחר וטפלם בגללים אף על פי שנוטל את הגללים וחרסיה עומדין ה"ז טהורה מפני שבטל מעליה שם כלי היה בהן חרס מחזיק רביעית כנגד אותו החרס בלבד מתטמא באויר מפני שהוא כלי בפני עצמו ושאר החבית אינו מתטמא עד שתגע בה הטומאה מתוכה מפני שאינה כלי שלם:
הלכה יד[עריכה]
חבית שניקבה וסתם הנקב בזפת ואח"כ נשברה אם יש בחרס הסתום בזפת כדי להחזיק רביעית ה"ז מקבל טומאה מפני שהוא משברי החבית ולא בטל שם כלי מעליה אבל חרס שניקב אחר שפירש מן הכלי וסתם הנקב בזפת אע"פ שהוא מחזיק רביעית טהור שהחרס שניקב בטל שם כלי מעליו וטהר וכל שטהר בכלי חרס שעה אחת אין לו טומאה לעולם:
הלכה טו[עריכה]
קומקומוס שניקב ועשאהו בזפת טהור שאינו יכול לקבל החמין כצונן וכן כלי הזפת והשעוה וכיוצא בהן טהורין ואינן בכלל הכלים:
הלכה טז[עריכה]
משפך של חרס שפקקו בזפת אינו מקבל טומאה שאין הזפת משימו כלי קיבול אבל משפך של עץ שסתמו ה"ז ככלי קיבול ומתטמא:
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.