רמב"ם הלכות בכורות ו
ספר המצוות עשה עח: "המצוה לתת מעשר בהמה טהורה כל שנה"
ספר המצוות לאו קט: "המצוה לא למכור מעשר בהמה אלא יאכל בירושלים"
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו לאדם בכל שנה ושנה ואין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד שנאמר וכל מעשר בקר וצאן וגו':
הלכה ב[עריכה]
מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית גזירה שמא יאכלהו תמים ונמצא בא לידי איסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ ואם עבר ועשה בזמן הזה הרי זה מעשר ויאכל במומו:
הלכה ג[עריכה]
הכל חייבין במעשר בהמה כהנים לויים וישראלים:
הלכה ד[עריכה]
ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד ומקטירין אימוריו ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלים כשאר קדשים קלים ואין לכהנים בו כלום אלא כולו לבעלים כפסח ואם היה בעל מום בין שנפל בו מום בין שהפרישו בתחלה במומו הרי זה נאכל בכ"מ:
הלכה ה[עריכה]
מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל מפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאין נגאל ואינו נמכר כלל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו:
הלכה ו[עריכה]
מדברי סופרים שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר כדרך ששוקלין בבכור מפני שהוא נראה כמוכר:
הלכה ז[עריכה]
ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו מפני השבת אבידה ליתומים לא גזרו עליו:
הלכה ח[עריכה]
מעשר בהמה שנשחט במומו מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו ולא אסרו למכור אלא בשרו בלבד ואם הבליע דמי הבשר בדמי העור והחלב והגידין ומכר הכל בהבלעה מותר ואם היו דמי העצמות יקרים והבליע דמי הבשר בדמי העצמות מותר:
הלכה ט[עריכה]
הכל נאמנים על מומי מעשר לומר מום זה מאליו בא ולא נעשה לדעת ואפילו אלו שאינן נאמנים על הבכור נאמנים על המעשר ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה שאם ירצה יטיל מום בכל עדרו ואחר כך יעשר ונמצא המעשר בעל מום מתחלתו:
הלכה י[עריכה]
הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה הרי הם פטורים מן המעשר עד שיולדו ברשותו לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים וערבום ונשתתפו בהן הרי המאתים פטורים מן המעשר שכל טלה מהן כמכור וכן האחים שירשו טלאים מאביהם הרי הן פטורין מן המעשר אבל הנולדים להם בשותפות לאחר מכאן מאלו הבהמות בין לשותפין בין לאחים חייבין במעשר וכן אם היו שותפין במעות וקנו בהמות ממעות השותפות והאחים שקנו בהמות ממעות הירושה הרי הנולדים מהם לאחר מכאן חייבין במעשר שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד חלקו האחים והשותפין אחר שנולדו להן הבהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו הרי אלו פטורין מן המעשר שבשעה שחלקו נעשו הכל לקוחין והלקוח פטור וכשחזרו ונשתתפו הרי נשתתפו בבהמות ועדיין לא ילדו להן ברשותן אחר שיתוף זה השני ואע"פשחלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים ועשרה כנגד עשרה הכל פטורין מן המעשר והרי הן כלקוחין:
הלכה יא[עריכה]
האחין והשותפין שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה חייבין במעשר שעדיין לא נעשו הבהמות לקוחין אבל אם חלקו הבהמות אע"פ שעדיין לא חלקו הכספים הרי אלו פטורין:
הלכה יב[עריכה]
הלוקח עשרה עוברים במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר שהרי ברשותו נולדו:
הלכה יג[עריכה]
כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורים מן המעשר שמתנות כהונה מתנות הם וכבר ביארנו שהנותן מתנה פטור מן המעשר:
הלכה יד[עריכה]
הכל נכנסין לדיר להתעשר בין תמימים בין בעלי מומין וכל איסורי מזבח חוץ מן הכלאים והטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן שכל אלו פטורין מן המעשר וכן היתום שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו מתעשר ודברים אלו מפי השמועה הם:
הלכה טו[עריכה]
אין הלוקח פטור אלא אם כן נלקח אחר שנראה להתעשר לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה כשיגיע זמנם חייב לעשרן שכיון שאין מחוסר זמן ראוי להתעשר הרי זה כמי שלקח עוברים ונולדו ברשותו:
הלכה טז[עריכה]
כל בהמה שהיא ספק אם בת מעשר היא או אינה בת מעשר הרי היא פטורה מן המעשר לפיכך טלאים שנתערב בהן יתום או לוקח וכיוצא בהן הרי כולן פטורין מן המעשר שכל אחד מהן ספק הוא:
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.