רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/שבת/פרק ז

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. והעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת:

גמ' א"ר הונא היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ומשמר יום אחד. אמר רבא בכל יום עושה כדי פרנסתו. וההוא יומא לימות. דעביד מאתמול שתי פרנסות. ודלמא אתמול שבת הוה. אלא בכל יום עושה כדי פרנסתו ואפילו ההוא יומא. וההוא יומא במאי מינכר בקידושא ואבדלתא. והולך נמי בכל יום כדי לצאת מן המדבר לבד מההוא יומא. והאי דקאמר וההוא יומא במאי מינכר משום דלא חשיב היכר מה שהוא יושב ואינו מהלך. א"נ גם באותו היום הוא מהלך כדי למהר לצאת מן המדבר. אמר רבא אם היה מכיר סכום יום שיצא בו עושה מלאכה כל היום כולו פשיטא. מהו דתימא כיון דבשבת לא נפיק במעלי שבתא נמי לא נפיק בחמשא בשבתא נפיק ולישתרי תרי יומי קמ"ל דזימנין דמשכח שיירתא ומיקרי ונפיק:

סימן ב

מתני' אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה והגוזז את הצמר והמלבנו והמנפצו הצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין והקושר והמתיר והתופר שתי תפירות והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות והצד צבי והשוחטו והמפשיטו והמולחו המעבדו והמוחקו והמחתכו הכותב שתי אותיות המוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר והמכבה והמבעיר והמכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. הא דמתיר חייב צריך לדקדק אי מיחייב דוקא במתיר על מנת לקשור או אף במתיר לחודיה ואין לדקדק מדלא תני מתיר על מנת לקשור כדתני מוחק על מנת לכתוב. דהכי נמי לא תני סותר על מנת לבנות ובפרק במה מדליקין דף לא: קאמר דבעינן סותר על מנת לבנות. ולפי מה שפירש"י בגמרא דף עד: דאי מתרמי תרי חוטי בהדי הדדי בשני חוטין זה אצל זה שרי חד וקטיר חד משמע דמיחייב בלא ע"מ לקשור אבל ר"ח ורשב"ם פירשו כשנפסק חוט אחד בשני מקומות מתיר שני הקשרים ומשליך פיסוק האמצעי וחוזר וקושר שני ראשים יחד ואין בו אלא קשר אחד ולהך פי' משמע דבעינן מתיר ע"מ לקשור:

גמ' תנא הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן. אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום נוטע ואחת משום קוצר. אמר רב יוסף האי מאן דקטיל אספסתא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע. אמר אביי האי מאן דקניב סילקא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע תניא החורש והחופר והחורץ כולן מלאכה אחת הן. אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה. בשדה חייב משום חורש. אמר רבא היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש א"ר אבא החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה אפי' לר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ה"מ מתקן אבל האי מקלקל הוא. תנא הקוצר והבוצר והגודר והמוסק והאורה כולן מלאכה אחת הן. א"ר פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ונתר תמרי חייב שתים אחת משום תולש ואחת משום מפרק. רב אשי אמר אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך. גרסי' בפ' המצניע דף צה. החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת חייב ואמר חולב חייב משום מפרק והמחבץ חייב משום בורר ומגבן חייב משום בונה ומפרק חייב משום דש אמר רבא האי מאן דכניף מילחא ממילחתא חייב משום מעמר אביי אמר אין עימור אלא בגידולי קרקע וכן הלכה :

סימן ג

הדש תניא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן פי' המנפץ בפשתן והמנפט בצמר גפן דגידולי קרקע נינהו:

סימן ד

הזורה והבורר ת"ר היו לפניו שני מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת. מאי קאמר. אמר אביי הכי קאמר בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כמי שבורר לאוצר וחייב חטאת. אמרוה קמיה דרבא אמר שפיר קאמר נחמני. היו לפניו שני מיני אוכלין ובירר ואכל ובירר והניח. רב אשי מתני פטור. ורבי ירמיה מדפתי מתני חייב. רב אשי מתני פטור והתניא חייב חטאת לא קשיא כאן בקנון ותמחוי כאן בנפה וכברה. והלכה כרב אשי דבקנון ותמחוי פטור אבל אסור ובנפה וכברה חייב חטאת וביד בורר ואוכל בורר ומניח לאלתר ולבו ביום חייב חטאת כאביי. ושיעור לאלתר פר"ח ז"ל שיעור מה שמיסב על השולחן לאותה סעודה ודוקא אוכל מתוך פסולת. אבל פסולת מתוך אוכל אסור. והבורר שני מיני אוכלין אותו שרוצה לאוכלו עתה מיקרי אוכל ואידך מקרי פסולת. אמר חזקיה הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן חייב חטאת לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור לא שאני תורמוסין דשלקי להו שבע זימנין ואי לא שקלי מינייהו פסולת שלהן מסרח וכפסולת מתוך אוכל דמי ולהכי חייב:

סימן ה

הטוחן אמר רב פפא האי מאן דפרים סילקא בשבת חייב משום טוחן. פר"ח ז"ל עצי דקלים שעומדים תיכי תיכי כעין נימין שכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמו קמח דק לפיכך המנפצו חייב משום טוחן ופי' הגון הוא דומיא דסלית סילתי ומה שפרש"י דפרים סילקא שמחתך ירקות דק דק פירוש תמוה הוא דבר שהוא אוכל ומחתך אותו דק דק אין שייך ביה טחינה:

סימן ו

האופה אמר רב אחא בר עולא האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' סיכתא כלי רקיקין שנותנין לכבשן לצורפן. פשיטא מהו דתימא לשרורי מנא קמכוין קמשמע לן דמרפא רפיא והדר קמיט אמר רבה בר רב הונא האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל פשיטא מהו דתימא כיון דהדר אקושי לא קמשמע לן הגוזז את הצמר תנו רבנן התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות אמר ריש לקיש תולש חייב משום גוזז קוטם חייב משום מחתך מורט חייב משום ממחק ואע"ג דתולש צמר ביד קאמר רב כהנא דאין דרך גזיזה בכך מפליג בירושלמי דעוף אין לו גיזה תלישתה היא גיזתה ובבהמה אינו חייב עד שיגזז תדע שהוא כן דתני תלש מן המתה חייב תלישתה זו היא גיזתה מן החיה פטור ומזה הירושלמי פסק ר"ח ז"ל כרב כהנא דהטווה צמר מעל גבי בהמה בשבת פטור: והקושר והמתיר קשירה במשכן היכן הויא אמר אביי שכן אורגי יריעות שנפסקה להן יריעה קושרה א"ל רבא תרצת קושר מתיר מאי איכא למימר אלא אמר רבה ואיתימא ר' אילעאי שכן ציידי חלזון קושרין ומתירין. מה שנסתפק ר"י אם בעינן מתיר ע"מ לקשור אי לא יראה דלא מיחייב אלא דומיא דהואי במשכן מתיר קשר של קיימא ע"מ לקשור קשר של קיימא כעין ציידי חלזון:

סימן ז

והתופר שתי תפירות והא לא קיימי אמר רבה בר בר חנה והוא שקושרם אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת. והלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה והיודע לחשוב תקופות ומזלות ואין מחשב אסור לספר הימנו:

סימן ח

והמולחו והמעבדו היינו מולח היינו מעבד ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפיק חד מינייהו ועייל שרטוט א"ר אחא בר חנינא השף בין העמודים חייב משום ממחק פרש"י ששף בין עמודי אכסדרה להחליקן ור"ח ז"ל הביא גירסת הירושל' והמוחקו מה מחיקה היתה במשכן שכן היו שפין את העורות ע"ג העמודים השף את העורותעל גבי העמודים חייב וגירסא נכונה היא דמה מחיקה שייך ביה אם משפשף בידו על גבי אבן או על גבי נסר. אמר ר' חייא בר אבא שלשה דברים סח לי ר' יוסי משמיה דריב"ל המגרר ראשי כלונסות חייב משום מחתך. והממרח רטיה בשבת חייב משום ממחק והמסתת את האבן בשבת חייב משום מכה בפטיש אמר ר' שמעון בן קיסמא אמר ריש לקיש הצר בכלי צורה והמנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש אמר ריש לקיש האי מאן דשקיל אקופי מגלימא חייב משום מכה בפטיש אקופי הן הקשרים וקיסמין דקין הבולטין מן הבגד והני מילי הוא דקפיד עלייהו שאינו רוצה ללובשו עד שיסירם:

סימן ט

והכותב שתי אותיות תנו רבנן כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים פטור מחק אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב א"ר מנחם בר' יוסי זה חומר במוחק מבכותב והיינו טעמא כי פעמים כתב במשכן טעות על קרש אחד ומוחק כדי לכתוב אחרת במקומה מן הדין היה ראוי לחייב אף מוחק אות אחת כדי לכתוב אות אחרת במקומה אלא שאינו ראוי לחייב על מחשבת כתיבה יותר מעל כתיבה עצמה ויראה שאין חייב על מחיקת טשטוש דיו אפי' לכתוב כמה אותיות כי לא היה במשכן אלא מחיקת אותיות כדי לכתוב במקומו. אחרי כתבי זה מתוך הסברא וגם מדנקט בברייתא מחק אות אחת ראיתי בתוספתא פי"ב וכתב בה נפלה דיו על ספר ומחקו שעוה על הפנקס ומחקו אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות חייב וטעמא לא בריר לן וי"ל דהיינו טעמא דהאות שנכתב בטעות כמאן דליתיה דמיא ועיקר החיוב בשביל מחשבת הכתיבה הלכך אפי' טשטוש דיו נמי והאי דנקט בברייתא מחק אות גדולה איידי דתני כתב אות אחת גדולה. והמכה בפטיש רבה ור' זעירי אמרי תרווייהו כל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש:

סימן י

מתני' ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אין חייב עליו אלא המצניעו.

גמ' כל הכשר להצניעו לאפוקי מאי רב מתנא אמר לאפוקי דם הנדה מר עוקבא אמר לאפוקי עצי אשירה. מ"ד דם הנדה כל שכן עצי אשירה. מ"ד עצי אשירה אבל דם הנדה מצניעו ליה לשונרא ואידך כיון דחלשא לא מצניע ליה:

סימן יא

מתני' המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי הגדי עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת יבשים כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן. והמוציא אוכלין כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפתן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן ר' יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים המתבשלים עמהן:

גמ' מאי עצה אמר רב יהודה תבן של מיני קטנית. רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים. עדשים אין פולין לא ורמינהו רבי יהודה אומר חוץ מקליפי פולין ועדשים לא קשיא הא בחדתי והא בעתיקי עתיקי מאי טעמא אמר רבי אבהו מפני שנראין כזבובין בקערה:

הדרן עלך כלל גדול