רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/שבת/פרק ב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

במה מדליקין ובמה אין מדליקין. אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שרפה ולא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:

גמ' לכש שוכא דארזא בעמרניתא דאית ביה כמין צמר גפן גדל בין העץ והקליפה. ולא בחוסן אמר אביי כתנא דדייק ולא נפיץ. ולא בכלך אמר שמואל שאילתינהו לכולהו נחותי ימא ואמרי כולכא שמיה. יצחק בר זעירא אמר גושקרא שמיה. ולא בפתילת האידן אחוונא בעמרניתא דאית ביה ביני ביני. ולא בפתילת המדבר שבראי. ולא בירוקה שעל פני המים אוכמתא דארבא. תנא הוסיפו עליהן של שיער ושל צמר. ולא בזפת זיפתא. ולא בשעוה קירותא. תני עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים. י"מ פסול פתילות אם הניחם בשמן כשר מכאן ואילך פסול שמנים אם הניחם על פתילה כשירה אבל אין השמן והפתילה מדובקין כאחד. אבל אם כרך הפתילה ועשה ממנו נר אפילו מהנך שמנים ופתילות דאסירי כל חד וחד לחודיה שרי כשהן דבוקין יחד. דלא שייך הכא טעמא דאין נמשך אחר הפתילה כיון שהוא דבוק לפתילה וגם הפתילה אינה מסכסכת כיון שהשמן דבוק לה. ודחקו לפרש כן להתיר נר שעוה שעושין מפתילה של קנבוס שהשמן פסול והפתילה פסולה כדתנן כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן אלמא פשתן איקרי עץ וקנבוס דומה לו ולא שרי אלא פשתן ונראה לרבינו תם שאין לפרש כן אלא פתילות שאסרו חכמים אסורות בכל ענין וקנבוס מותר להדליק בו דלאו יוצא מן העץ הוא אלא מין זרע הוא כדאמרינן במנחות תוספתא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין מהן מדורה בשבת בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין ע"ג קרקע בין ע"ג מנורה ולא אסרו אלא לעשותן פתילה לנר. ולא בשמן קיק מאי שמן קיק אמר שמואל עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. ירושלמי תנא דבי ר' ישמעאל ואת הקאת זו קיק. רב יצחק בר יהודה אמר משחא דקאזא פי' רש"י שמן העשוי מגרעיני צמר גפן. ר"ל אמר קיקיון דיונה. אמר רב פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מה טעם מפני שהאור מסכסכת בהן. שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מה טעם לפי שאין נמשכין אחר הפתילה:

סימן ב

בעא מיניה אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק. מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו או לא. אמר ליה אין מדליקין. מאי טעמא. לפי שאין מדליקין. פי' לפי שאין מדליקין בעינייהו ולא הוי גזירה לגזירה דודאי אתי לאטויי לפי שאין נמשך כלל אחר הפתילה הלכך אם נתן לתוכו שמן לא הוי אלא חד גזירה. הכורך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו. במה דברים אמורים להדליק אבל להקפות מותר. פירש רש"י להקפות שמשים האגוז תחת הפתילה כדי שתהא צפה ולא תטבע בשמן. ורב אלפס ז"ל פי' דכורך אותו תוך ראש הפתילה כדי שתהא עבה ולשון כורך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו משמע כפירושו מיהו קשה דהיינו להדליק כיון שכרך אותה בתוך הפתילה לעבות אותה. וי"ל דבכוונה תליא מילתא היכא דכוון רק לעבות ראש הפתילה אע"פ שמדליקן יחד מותר דמידי הוא טעמא אלא משום גזירה בעינייהו והיכא דכוון להקפות ליכא למיגזר. אמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו נותן לתוכן שמן כל שהוא ומדליק:

סימן ג

אמר ר' זירא אמר רב מתנה אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת קסבר אסור להשתמש לאורה ולא אתי לאטויי ותו ממדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מדליקין לה ש"מ כבתה אין זקוק לה. והא דתניא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק לאו דאי כביא הדר מדליק לה אלא דאי לא אדליק מצי מדליק אבל מכאן ואילך עבר הזמן. הלכך אע"פ שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה בתחלת הלילה ונראה דלדידן שאנו מדליקין נר חנוכה בפנים ואין היכרא אלא לבני בית אין להקפיד על זה. אי נמי לשיעורא שיש ליתן שמן בנר שיהא דולק כשיעור הזה. א"נ אם אחר שדלקה כשיעור הזה רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. עד שתכלה רגל מן השוק עד כמה. רבי יוחנן אמר עד דכליא ריגלא דתרמודאי פירוש עצים ידועים אצלם ונקראים תרמודא ובני אדם המביאין אותם נקראים תרמודאי ומתעכבין עד אחר שקיעה כמו חצי שעה עד שמגיעין לבתיהם:

סימן ד

ת"ר מצות נר חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך. וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. טעמייהו דבית שמאי כנגד ימים הנכנסים אי נמי כנגד פרי החג. וטעמייהו דבית הלל כנגד ימים היוצאים אי נמי כנגד מעלין בקודש ולא מורידין: ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. ואם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו. אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה. ואי איכא מדורה לא צריך. ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך. מאי חנוכה. דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למיספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו בו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב. גמל טעון פשתן ועובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנווני והדליק את הבירה בעל גמל חייב. הניח חנווני נרו מבחוץ החנווני חייב. ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהניחה ברשות:

סימן ה

אמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניחו למעלה מגמל ורוכבו. דילמא אי מטרחת ליה אתי לאימנועי ממצוה. אע"ג דדחי ליה מצוה להניחה למטה מעשרה. כדאמר רבינא משמיה דרבא וגם איכא פרסום הנס טפי כשהיא למטה דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כל כך למטה. וכן כתוב בפירוש רבינו חננאל ומצוה להניחה למטה מעשרה:

אמר רב הונא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח היכא מנח ליה רב אדא בריה דרבא אמר מימין. ורב ירמיה מדפתי אמר משמאל. והלכתא משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל:

סימן ו

אמר רב יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה. ואע"ג דאיפסיק לעיל דכל תשמיש אסור לאורה. צריכינן לההיא דהרצאת מעות דהא דאמרינן לעיל דאסור להשתמש לאורה היינו דוקא תשמיש קבוע דהרואה אומר לשם תשמיש זה הדליקה ולא לשם מצוה אבל תשמיש עראי לזה לא הדליקה ואשמעינן רב אסי דאף תשמיש עראי של גנאי כגון הרצאת מעות אסור לפי שידיו סמוכות לנר לעיין בהן יפה. וכן משמע לישנא דקאמר כנגד נר חנוכה. ולא קאמר אסור להרצות מעות לאורה:

סימן ז

אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל. מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכתא כר' שמעון בגרירא דתניא גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. ופליגי אמוראי בטעמא דרב דאמר אין מדליקין מנר לנר איכא מאן דאמר משום אכחושי מצוה ואפילו משרגא לשרגא אין מדליקין. ואיכא מאן דאמר משום בזויי מצוה ודוקא ע"י קינסא אסור אבל משרגא לשרגא שרי. ומאן דאמר משום אכחושי מצוה עמד בקושיא מההיא דנר מערבי:

קבעי הש"ס מאי הוי עלה ותימה מאי קמבעיא ליה דלכאורה משמע דהלכה כשמואל מדעבד רבה כוותיה. וכי תימא אליבא דשמואל מיבעיא אי אית ליה טעמא דבזויי מצוה ולא פליגי אלא באכחושי הא איתותב לישנא דאכחושי ואם כן בבזויי מצוה פליגי. וי"ל דמספקא ליה אי תיובתא גמורה היא או לא ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דלאו תיובתא גמורה היא ולחומרא אמר דפליגי באכחושי ושמואל אית ליה טעמא דבזויי מצוה הלכך אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר והוה ליה כמו קינסא א"נ מיבעיא אי סמכינן ארבה דעביד כשמואל או דילמא הלכתא כרב באיסורי ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דהלכתא כרב ובבזויי מצוה פליגי דלישנא דאכחושי איתותב. הלכך אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר אבל אי הנחה עושה מצוה הוה ליה כמו קינסא ואין מדליקין. להני תרי שינויי מדליקין משרגא לשרגא אבל לא ע"י קינסא. וכן דעת הרי"ף לכך לא הביא אלא לשון מחלוקתן מדליקין מנר לנר דמשמע בנר עצמו אבל לא ע"י קינסא. אבל בעה"ת מתיר אפי' ע"י קינסא לפי דעתו משום דמ"ד משום אכחושי מצוה עמד בקושיא ופליגי בבזויי מצוה. והלכתא כשמואל כיון דרבה עביד כוותיה. ולית הלכתא כוותיה דרב הונא בריה דרב יהושע דבתראה הוא ונראה להחמיר דהלכה כרב הונא דבתראה הוא והלכתא דהדלקה עושה מצוה מדמברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה. ואע"ג דהדלקה עושה מצוה היה תופס נר חנוכה בידו ועומד ולא הניחה לא עשה כלום. מ"ט דהרואה אומר לצורכו הוא דנקיט ליה. והכי נמי אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה בחוץ לא עשה ולא כלום דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה כיון שלא הדליקה במקום הנחתה. והשתא דקיימא לן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה דאמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו נס. וכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיהא שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובתו:

סימן ח

אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה ואינו יוצא בנרו של בעל הבית דלא הוי בכלל איש ואשתו. אמר רבי זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפינא בפריטי בהדי אושפיזאי בתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דמדלקי עלאי בגו ביתאי. וה"מ לאשתתופי בפריטי היכא דלא פתח בבא לנפשיה אבל אי פתח בבא לנפשיה מיחייב לאדלוקי משום חשדא. א"ר חייא א"ר יוסף אמר רב המדליק נר חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה בר אבא אמר הרואה נר חנוכה צריך לברך. פי' המהלך בספינה ורואה נרות שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק. מאי מברך. אמר רב יהודה אמר רב מדליק יום ראשון מברך שלש ורואה שתים. מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. מאי ממעט. ממעט זמן. ולמעוט נס. נס כל יומא איתיה: מאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ברוך אתה ה' אמ"ה שעשה נסים וכו' בא"י אמ"ה שהחיינו וכו'. ובמסכת סופרים פ"ב הלכה ו כתוב כיצד מברכין המדליק מברך שלש בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה כו' ואומר הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים וכל מצות שמנת ימי חנוכה הנרות הללו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך. ושמעתי שרבינו מאיר ז"ל היה אומר אותו:

סימן ט

שאילתות דרב אחאי נר חנוכה שהותיר בו שמן מהו צריך לעשות בו. תא שמע דתנו רבנן נר חנוכה שהותיר בו שמן ביום ראשון מוסיף עליו ומדליקו ביום השני. ביום השני מוסיף עליו ומדליקו ביום השלישי וכן בשאר הימים. אבל אם הותיר ביום השמיני עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו לפי שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו:

סימן י

אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות. אמר רב לא אמרן אלא משתי רוחות אבל מרוח אחת לא צריך:

סימן יא

אמר רב יצחק בר רדיפא אמר רב נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם. אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי אפילו לאדם אחד אינו עולה:

סימן יב

אמר רבא פשיטא לי נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום איזה מהן עדיף קידוש היום עדיף דתדיר. או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא משמע אי לאו פרסומי ניסא תדיר קודם אפילו לדחות את שאינו תדיר:

סימן יג

ויש לדקדק מזה כשחל ר"ח טבת בשבת שמפטירין הפטרה של ראש חדש ולא בנרות דזכריה דתדיר קודם דלא שייך פרסומי ניסא בהפטרה דהא קורין בתורה דראש חודש קודם ואח"כ דחנוכה ואי שייך פרסומי ניסא בקריאה אפילו לדחות פרסומי ניסא עדיף כ"ש להקדים. וליתא להך סברא דודאי היכא דאי אפשר לקיים שניהם פרסומי ניסא עדיף אבל להקדים תדיר עדיף דאיכא לפרסומי ניסא באחרונה כמו בתחלה. הלכך קריאת התורה דאפשר לקיים שניהם תדיר קודם. אבל בהפטרה שאין מפטירין אלא אחת פרסומי ניסא עדיף ועוד דכיון דקורא בשל חנוכה באחרונה יש להפטיר במאי דסליק ליה. ועוד דבקריאת התורה אין כל כך פרסום אבל בנרות דזכריה איכא פרסום הלכך מפטירין בנרות דזכריה. אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין לי' בנים תלמידי חכמים הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. הרגיל בקידוש זוכה וממלא גרבי יין. רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דר' אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגי טובא. אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגא אמר גברא רבה נפיק מהכא. נפיק מינייהו רב שיזבי. דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקה אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם מלמד שעמוד הענן היה משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן. סברה לאקדומי. אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר: אמר רבא מאן דרחים רבנן הוויין ליהבנין רבנן דמוקיר רבנן הוויין ליה חתנוותא רבנן דדחיל רבנן הוי גופיה צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא לישתמען מליה כי צורבא מרבנן: ולא בשמן שריפה מאי שמן שריפה. שמן של תרומה שנטמאת ואמאי קרי ליה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד. וביו"ט שחל להיות בערב שבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב:

סימן יד

איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון מי אמרינן כיון דרבנן היא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב אין מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה:

סימן טו

איבעיא להו מהו להזכיר של ר"ח בברכת המזון. אם תמצא לומר חנוכה דרבנן לא צריך ראש חדש דאורייתא צריך. או דילמא כיון שאין אסור בעשיית מלאכה לא צריך. רב אמר מזכיר רבי חנינא אומר אין מזכיר א"ר זריקא נקוט דרב בידך דתני ר' אושעיא כוותיה דתני רבי אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה. ואם לא אמר מחזירין אותו. ואין בהן קידוש על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. וימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ומעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל ואומר מעין המאורע בשומע תפלה. ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהן הזכרה בברכת המזון. האי ערבית דתענית בכניסתו קאמר אע"פ שאוכל ושותה כל הלילה כיון שנכנס היום מתפלל תפלת תענית. ואפילו יחיד שקבל עליו תענית. והכי נמי אמר רב הונא במסכת תענית דף יא: יחיד שקבל עליו תענית אע"פ שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל תפלת תענית. וכתב רש"י שמצא בתשובת הגאונים ברייתא פעמים שאדם שרוי בתענית ואין מתפלל תפלת תענית. ופעמים שאין שרוי בתענית ומתפלל. הא כיצד כאן בכניסתו כאן ביציאתו. כלומר ערב תענית אע"פ שעתיד לאכול אחר תפלה מתפלל תפלת תענית. ליל מחרתו אע"פ שעודנו בתעניתו כשמתפלל תפלת ערבית אינו מתפלל תפלת תענית. וסוף דברי הגאונים אבל אין אנו נוהגין לאומרה ערבית אפי' שחרית שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו. ומה שרגילים ששליח צבור אומר שחרית היינו לפי שאי אפשר שלא יתענו מקצת בני אדם מן הצבור ועל מה שחששו הגאונים שמא ימצא שקרן בתפלתו דבריהם תמוהים דא"כ היאך לוה אדם תעניתו ופורע וא"כ יעשה שקרן בתפלתו. ועוד תמיהני היאך יכלו הגאונים לחדש גזירה אחר שסתם רב אשי הש"ס. ואמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית וכו'. שמעינן מהך ברייתא דמי שטעה ולא הזכיר על הנסים בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו שאין מחזירין בימים שאין בהן קרבן מוסף כגון תעניות ומעמדות וכגון חנוכה ופורים אין מחזירין אותו ותניא בתוספתא דברכות פ' ת"ה בהדיא כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים בערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר אין מחזירין אותו. כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר קדושת היום בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו. ותימה הוא שלא הביא הש"ס ברייתא דתני רבי אושעיא לפשוט דאין מזכיר חנוכה בברכת המזון כמו בתעניות כיון שאין בהן קרבן מוסף. הלכך נראה דסבירא ליה לבעל הש"ס מאחר שפירש התנא כגון תעניות ומעמדות מכלל דחנוכה ופורים אע"פ שאין בהן קרבן מוסף צריך להזכיר משום פרסומי ניסא:

סימן טז

איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין כיון דלית ליה מוסף בדידיה לא מדכרי' או דלמא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות. רב הונא ורב יהודה אמרי אינו מזכיר רב נחמן ור' יוחנן אמרי מזכיר. א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דרב היא דאמר רב גידל אמר רב ראש חדש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא בשבת אין צריך להזכיר של ראש חדש שאלמלא שבת אין נביא בראש חדש. מי דמי התם נביא בראש חדש ליכא כללהכא איתיה ערבית ושחרית ומנחה אלא להא דמי דאמר רב אחדבוי בר רב מתנא אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אין צריך להזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ריב"ל יום הכפורים שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנתחייב בד' תפלות. פי' רש"י לית הלכתא ככל הני שמעתתא דרב הונא ורב יהודה ורב גידל ורב אחדבוי בר מתנא. וכן כתב רב אלפס דלית הלכתא כרב גידל. ונראה דרב גידל אין למנות בהני שמעתתא. דריב"ל מודה דאין מזכיר של ראש חדש בנביא כיון דנביא בראש חדש ליכא כדדחי ליה הש"ס. וכן עמא דבר דאין מזכירין בנביא של ראש חדש. וה"ר יונה ז"ל כתב דנראה לו כפירוש רש"י וכן פסק רי"ף מדסתם הש"ס ולית הלכתא ככל הני לא מפקינן חדא מינייהו וסברת אביי עיקר דמדמי להו אהדדי ולא כדדחי ליה הש"ס. ועוד דמסתבר דהני תרי מימרי דרב לא פליגי אהדדי אלא מר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא ולפי דחויא דהש"ס פליגי אהדדי. דרב גידל דאמר ראש חדש שחל להיות בשבת אית ליה יום הוא שנתחייב בחמש תפלות מדלא נקט יום טוב שחל להיות בשבת. הלכך מסתבר למימר דלא פליגי וסברת אביי עיקר וליתא דרב גידל וצריך להזכיר של ראש חדש בנביא בשבת ויאמר על התורה ועל העבודה ועל יום המנוחה ויום ראש החדש הזה אבל אינו חותם בראש חדש שהרי ערבית ושחרית ומנחה אינו חותם בראש חדש אפילו בראש חדש שחל להיות בשבת אלא שאומר מעין המאורע בעבודה ואינו חותם אלא במוסף בלבד והיאך אפשר לומר שיחתום בנביא של ר"ח כלום יפה כח ר"ח בהפטרה שאינה אלא בשביל שבת יותר מבשלש תפלות הקבועות בר"ח. אלא ודאי אינו חותם אלא בשל שבת אלא שמזכיר של ר"ח כמו שמזכיר של חנוכה במוספין. ושמעינן מהא דריב"ל סבר דיום הכפורים שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה מזכיר של שבת וחותם בשל שבת. ור"ח שחל בשבת נהיגי שלא להזכיר שבת ביעלה ויבא לפי שכבר סיים ברכת שבת ולא מצינו הזכרה אחר החתימה. וכן ביום הכפורים שחל להיות בשבת אע"פ שמזכיר של שבת בתוך התפלה בודוי שאומר אחר התפלה אין להזכיר בו שבת מהאי טעמא נמי שאין להזכיר אחר החתימה. אמר רבא יום טוב שחל להיות בשבת שליח צבור היורד לפני התיבה ערב שבת ערבית אינו צריך להזכיר של יו"ט שאלמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביו"ט ולא דמי להא דריב"ל דאמר יום הוא שנתחייב בחמש תפלות. דהכא אפי' בשבת דין הוא דלא צריך שליח צבור היורד לפני התיבה ורבנן דתקון משום סכנה. אבל ביום הכפורים הוא שנתחייב בארבע תפלות קבועות מן הדין:

סימן יז

והני תמני יומי חנוכה מיחייבי' למיגמר בהו הלילא בכל יום דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק תענית פ"ד דף כח: י"ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן ח' ימי החג וח' ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב הראשון של עצרת. ובגולה אחד ועשרים יום תשעה ימי החג ושמנהימי חנוכה ושני ימים הראשונים של פסח ושני ימים של עצרת. אבל הלל דראש חדש לאו דאורייתא אלא מנהגא דרבנן ומשום הכי לא גמרינן ביה הלילא אלא מדלגין. דאמרינן שם רב איקלע לבבל חזנהו דהוו קרו בראש חדש הלל סבר לאפסוקינהו שמעינהו דקא מדלגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר הלכך אי בעי יחיד למיקרי הלל בראש חדש קרי ליה בלא ברכה. ור"ת כתב דיחיד מברך על הלל בראש חדש בראיות ברורות ודבריו כתבתי בפרק שני דברכות סי' ה':

סימן יח

מתני' אין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד:

גמ' אין מדלוקין בעטרן מאי טעמא אמר רב נחמן מפני שריחו רע שמא יניחנו ויצא אמר ליה אביי ויצא. א"ל שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה. דאמר רב נחמן בר רב זבדא ואמרי לה רב נחמן בר רבא הדלקת נר בשבת חובה. רחיצת ידים ורגלים ערב שבת רשות ואני אומר מצוה. מאי מצוה דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ע"ש מביאין לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו וידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין והיה דומה למלאך ה' צבאות. והיו תלמידיו מחבאין ממנו כנפי כסותן. אמר להם בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית ב"ש פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כב"ה. ואינהו סבור גזירה משום כסות לילה: ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה אמר רבי אבהו אמר ר' ירמיה זו בית המרחץ. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו רחיצת ידים ורגלים בחמין. יש אומרים שאין לברך על הדלקת נר בשבת ודייק מדקרי ליה חובה כדאמרינן מים ראשונים מצוה וטעונין ברכה. מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה. ור"ת ז"ל אומר דלאו דוקא הוא דכל המצות חובה הן וטעונין ברכה. והא דקרי למים אחרונים חובה לפי שחמורים הם שהרגו את הנפש וגם משום מלח סדומית אבל מים ראשונים אינם חמורים כל כך הלכך לא קרי להו חובה. ומיהו ברכה שייכא טפי לראשונים מפני שהן משום סרך תרומה אבל אחרונים אינם משום חשש איסור אלא שלא יבא לידי סכנה ולא שייך בהו ברכה שאינה אלא להצלה בעלמא. אבל הדלקת נר בשבת שייך ביה ברכה דאית בה מצות עונג שבת. ולגבי רחיצת ידים ורגלים בחמין דלא הוי מצוה כל כך קרינן להו חובה. ובסדר רב עמרם נמי כתוב המדליק נר בשבת מברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק וכו'. ויש אומרים שמטעם זה אין לברך שאם היתה דלוקה ועומדת אין צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה וגם לא להדליק אחרת אם כן אינה חובה. והאי טעמא ליתא שהרי כיסוי הדם אף על פי שכסהו הרוח אינו חייב לגלותו ולחזור ולכסותו אפי' הכי כשהוא מכסהו מברך. וכן גבי מילה למאן דאמר נולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית אפילו הכי המל מברך כדתניא בפרק ר' אליעזר דמילה דף קלז: המל אומר. ועוד נראה לר"ת שאם הנר דולק ועומד זקוק לכבותו ולחזור ולהדליקו כדאמר לה ההוא סבא תניא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר. תניא רשב"א אומר אין מדליקין בצרי. מ"ט אמר רבא מפני שריחו נודף גזירה שמא יסתפק הימנו: א"ל אביי ולימא מר מפני שהוא עף. חדא ועוד קאמינא חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק הימנו:

ת"ר אין מדליקין בנפט לבן בחול וכל שכן בשבת מפני שהוא עף:

מתני' כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן והיוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה ר' עקיבא אומר טהורה היא ומדליקין בה:

סימן יט

גמ' אמר רבה היינו טעמא דרבי אליעזר לפי שאין מדליקין לא בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין אע"פ שמחורכין והכי איתמר בתוספתא פ"ב. אבל ברוב ספרים כתוב ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין. וגירסת התוספתא עיקר דכיון דאשמועינן שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת כ"ש בסמרטוטין שאינן מחורכין ונוהגות הנשים להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת ויאחז בה האור היטב ומנהג יפה הוא. ומיהו הלכה כרבי עקיבא דמדליקין אע"פ שאינה מחורכת דרבי אליעזר שמותי הוא ועוד דאמר לקמן בפרקין בגמרא דף לא: כחס על הפתילה הכא בפתילה שצריך להבהב עסקינן אלמא משמע שיכול להדליק בה אע"פ שאינה מהובהבת:

סימן כ

מתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת ואפילו היא של חרס. ורבי יהודה מתיר: ולית הלכתא כר' יהודה גזירה דילמא אתי לאיסתפוקי הימנה. ואם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד:

גמ' תנא אם חברה בסיד ובחרסית מותר. והא אנן יוצר תנן מאי יוצר כעין יוצר:

מתני' לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה נ"א על פי בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת. ור' יהודה מתיר. ולית הלכתא כרבי יהודה:

סימן כא

המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים מפני ליסטים מפני רוח רעה או בשביל החולה שיישן פטור:

סימן כב

כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב. ורבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם:

סימן כג

גמ' סוגיא דשמעתין חולה שיש בו סכנה מותר לכבות לכתחלה ואפי' לרבי יהודה. ואם חולה שאין בו סכנה הוא לר' שמעון לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור. ולר' יהודה חייב חטאת: כחס על הנר מסיק רבי יוחנן דרבי יוסי כר' שמעון סבירא ליה והכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן דבהא ר' שמעון מודה דקא מתקן מנא:

מתני' על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות. בנדה בחלה ובהדלקת הנר:

גמ' מ"ט. אמר רב יצחק היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה. תינח נדה. חלה והדלקת נר מאי איכא למימר. כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא אמר הקב"ה רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם. נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם אתם מקיימים אותה מוטב ואם לאו אני נוטל נשמתכם מכם. ומאי. שנא בשעת לידתן אמר רבא נפל תורא חדדו סכינא. א"ר ינאי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו א"ר יצחק מאי קרא. קטונתי מכל החסדים וגו' אמר רב יצחק בר רב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר. ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכל המומתין מתודין. אדם יוצא לשוק יהא דומה לו כמי שנמסר לסרדיוט. חש בראשו יהא דומה לו כמי שנתנוהו בקולר. עלה למטה ונפל יהא דומה לו כמי שהעלוהו לגרדום לידון. אם יש לו פרקליטין גדולים נצול. ואין פרקליטין של אדם כי אם תשובה ומעשים טובים. תניא ר' נתן אומר בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך ואלו הן מעשה ידיו של אדם בניו ובנותיו. תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים דברי ר' אלעזר בנו של ר' שמעון בן יוחאי. ר' יהודה הנשיא אומר בעון בטול תורה. ויש אומרים בעון בטול מזוזה. וי"א בעון בטול ציצית. אמר ריש לקיש הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמנה מאות עבדים שנאמר כה אמר ה' צבאות בימים ההם אשר יחזיקו י' אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים. רבי אליעזר בן יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס. ומאירה משתלחת בשערים. וזורעים ואחרים אוכלים אותם. שנאמר אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה אל תקרי בהלה אלא בחלה וכתיב וזרעתם לריק זרעכם. ואם נותנין מתברכין שנאמר וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. בעון בטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והיוקר הוה והשכר אבד ובני אדם רצין אחר הפרנסה ואין מגיעין שנא' ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו. ותניא דבי ר' ישמעאל דברים שצויתי אותם בימות החמה ולא עשאום יגזלו מימי שלג. ואם נותנין מתברכין שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. מאי עד בלי די. עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. בעון גזל גובאי בא לעולם והרעב עולה ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים. בעון ענוי הדין ועוות הדין וקלקול הדין ובטול תורה חרב וביזה רבה ודבר בא לעולם ובצורת באה ובני אדם אוכלין ואינן שבעין ואוכלין לחמם במשקל. שנאמר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואין ברית אלא תורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' וכתיב יען וביען במשפטי מאסו. בעון שבועת שוא ושקר וחלול ה' וחלול תורה חיה רעה באה לעולם ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה. בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר ולא תחניפו את הארץ ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה. בעון גילוי עריות וע"ז והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותן ממקומן ובאין אחרים ויושבין במקומן שנאמר כי את כל התועבות האל וגו' וסמיך ליה ולא תקיא הארץ אתכם. בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתין ויתומין ואלמנות צועקין ואין נענין שנא' על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנן בר אבא הכל יודעין למה כלה נכנסת לחופה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפי' נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין אותו לרעה. אמר רבה בר רב שילא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אומר אף השומע ושותק שנאמר זעום ה' יפול שם. וא"ר יהושע כל הממרק עצמו לדבר עבירה חבורות ופצעים יבואו בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע: ת"ר ארבע סימנים הן. סימן לעבירה הדרוקן. סימן לשנאת חנם ירקון. סימן לגסות הרוח עניות. סימן ללשון הרע אסכרה. גרסינן בסוטה פ"ז דף מב. אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא ארבע כתות אינן מקבלות פני השכינה כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים. כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא. כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ותני' בערכין פ"ג דף טו: א"ר אלעזר בן פרטא בא וראה כמה כחו של לשון הרע מעון מרגלים. ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך המוציא על חבירו עאכ"ו. א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר הקב"ה ללשון כל איבריו של אדם זקופים ואתה מוטל. כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים. ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר שנאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך וגו'. וא"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. וא"ר יוחנן כל המספר לשון הרע נגעים באין עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא תגלחת וצפרים. והיינו דאמר ריש לקיש זאת תהיה תורת המצורע זו היא תורתו של מוציא שם רע. היכי דמי לישנא בישא. דאמר הכי היכא משתכחא נורא אלא בי פלניא דאיכא בשרא וכוורי. אמר רבא כל מלתא דמתאמרה באפי מרא לית בה משום לישנא בישא. א"ל אביי כל שכן דאיכא חוצפא ולישנא בישא. א"ל אנא כרבי יוסי סבירא לי דאמר ר' יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר רבא בר רב הונא כל מילתא דמתאמרא בי תלתא לית בה משום לישנא בישא. מ"ט חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה. כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו משום דמברך בקול רם גדול קללה תחשב לו אלא כגון דאיקלע לאושפיזא וטרחו לקמיה שפיר למחר נפיק ויתיב בשוקא ואמר רחמנא ליברכיניה לפלניא דהכי טרח קמאי והכי טרח קמאי דשמעין אינשי ואנסין ליה. תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן על שבעה דברים נגעים באים. על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרת העין. על לשון הרע דכתיב מלשני בסתר וגו'. על שפיכות דמים דכתיב ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע. על שבועת שוא שנאמר ויאמר נעמן הואל קח ככרים וכתיב וצרעת נעמן תדבק בך. על גילוי עריות דכתיב וינגע ה' את פרעה וגו'. על גסות הרוח דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וכתיב והצרעת זרחה במצחו. על גזל דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית. תנא הוא כנס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו. על צרת העין דכתיב ובא אשר לו הבית ותנא דבי ר' ישמעאל מי שהיה ביתו מיוחד לו כלומר אינו מכניס אורחים לביתו ואינו מהנה בני אדם מנכסיו. אמר ריב"ל מפני מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב. אמר הקב"ה הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו לפיכך אמרה תורה בדד ישב. אמר ריב"ל מפני מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא צפרים לטהרתו. אמר הקב"ה הוא עשה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא מעשה פטיט:

מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה. עשרתם ערבתם הדליקו את הנר:

גמ' מנהני מילי אמר ריב"ל דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. וידעת כי שלום אהלך זו הדלקת נר שלום בית ופקדת נוך זה עירובי חצירות תיקון הנוה. ולא תחטא זה תיקון המעשרות שלא יחסר המזון. אמר רבה בר רב הונא אע"ג דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו בעי למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה אמר רב אשי לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא וקיימתיה מסברא. גרסי' בפרק קמא דגיטין דף ו: אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פלגש בגבעה הטיל בעלה אימה יתירה עליה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב שם ז. כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף בא לידי שלש עבירות גלוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת:

סימן כד

מתני' ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות. אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:

גמ' ואוקימנא מערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין. אמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו. לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות. זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך שניהם קנו עירוב ממה נפשך אי בין השמשות יממא הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני. ואי ליליא הוא בתרא לא ליקני קמא ליקני. לעולם ספיקא הוא ועירובין מדרבנן וספקא דרבנן לקולא: ור"ת מפרש לה בעירובי חצירות ולא כפירוש רש"י שפירש דאיירי בעירובי חצירות ותחומין דהא אוקימנא דאין מערבין עירובי תחומין בין השמשות. ואין לומר הני מילי לכתחלה אבל דיעבד מהני כדפירש רש"י וכר' יוסי דאמר בעירובין לה. ספק עירוב כשר דע"כ לא מכשר ר' יוסי אלא הניחו מבעוד יום ונפל גל עליו או נשרף או תרומה ונטמאת ספק מבעוד יום ספק משחשיכה משום דאמר אוקמינן אחזקתן וקיים היה בין השמשות. אבל הניח עירובו בין השמשות לא מכשר ר' יוסי. וכן בעירובין בשילהי פרק הדר דף עו. מייתי הך מילתא אעירובי חצירות. ולשון צא וערב דחקו לרש"י לפרש בעירובי תחומין דצא וערב משמע חוץ לתחום. ואין לחוש לזה דהכי נמי קאמר צא ושכור לנו פועלים כלומר צא מכאן. וכן עירב עליו דמשמע אדם יחידי יש לפרש שאמר לך והולך עירוב לבית שמניחין בו עירוב. וכתב הרב ר' יונה ז"ל ודוקא עירב עליו מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות ולאחד עירב בין השמשות ונאכל עירובו משתחשך. אבל עירב עליו בין השמשות ונאכל עירובו בין השמשות לא הוי עירוב ולא אמרי' מקצתו יום ומקצתו לילה ובשעה שהניח עירובו יממא הוי ובשעה שנאכל ליליא הוי. דכולי האי לא אקילו רבנן לשוויי בין השמשות לגבי האי עירוב מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. והא דאמרינן בין השמשות מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה לחומרא הוא דאמר ליה ולא לקולא כדמסיים בה ומטילין אותו לחומרי שני ימים:

סימן כה

אמר רבה מפני מה אמרו אין טומנין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח. א"ל אביי אי הכי בין השמשות נמי נגזור א"ל סתם קדירות בין השמשות רותחות. ואמר רבה מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ. א"ל אביי ויטמין גזירה שמא יחתה בגחלים. זו היא גירסת רש"י ועיקר. ורב אלפס ז"ל גורס בענין אחר ואינו עיקר. ת"ר בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה. ואיזהו בין השמשות. משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות. הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה דברי ר' יהודה. ר' נחמיה אמר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא. הא גופא קשיא אמרת בין השמשות. משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לילה. והדר תני הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל כרוך ותני איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות. הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ואזדו לטעמייהו דאיתמר שיעור בה"ש בכמה. אמר רבה א"ר יהודה אמר שמואל תלתא ריבעי מילא. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל שני חלקי מיל פירוש תרי תילתי מילא. ואיכא בינייהו פלגא דנקא. ולא איתברר לן כמאן הלכתא ועבדינן לחומרא דאיסורא הוא וספק איסורא לחומרא. ועוד דסוגיא בכולי הש"ס כל היכא דפליגי רבה ורב יוסף הלכתא כרבה בר משדה ענין ומחצה. וכתב ה"ר יונה ז"ל דזו אינה ראיה דהא דקי"ל הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברות דנפשייהו משום דאמרי' בהוריות דף יד. דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים. אבל הכא מפי השמועה הם חלוקים ותרווייהו אמרו מפי רב יהודה. אלא עבדינן לחומרא. לענין שבת עבדינן כרבה דמשתשקע החמה לא מדליקינן שרגא. ולענין יחיד שקבל עליו תענית דבין השמשות שלו מותר ולא הוי בין השמשות עד הכסיף התחתון כרב יוסף. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה לענין שבת והלכה כרבי יוסי לענין תרומה. בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא. אלא הלכה כרבי יוסי לענין תרומה למאי הלכתא. אילימא לטבילה ספיקא הוא אלא לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי והוא בתר דשלים בין השמשות דר' יהודה דאמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה כהנים טובלין דכוליה חשיב יום לר' יוסי ובתר דשלים בין השמשות דרבי יהודה מתחיל בין השמשות דרבי יוסי. ומיהו צריך לדקדק אם הוא סמוך לו ממש מיד אחר יציאת בין השמשות דרבי יהודה או מופלג ממנו הרבה דסמוך לו ממש אי אפשר דא"כ אמאי איצטריך למיפסק הלכה כרבי יוסי לענין אכילת תרומה בשביל הרף עין. וגם מופלג ממנו הרבה אי אפשר דא"כ הא דאמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דרבי יהודה לרבי יוסי כהנים טובלין בו אפי' בתר דשלים בין השמשות דר' יהודה נמי כהנים טובלין בו. הלכך נראה דמספקא להו לאמוראי אם הוא סמוך לו מיד או מופלג ממנו הרבה דלכך הוצרך לפסוק רבי יוחנן דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי דשמא מופלג ממנו הרבה. ושמואל קאמר דבין השמשות דר' יהודה לרבי יוסי כהנים טובלין בו אבל בתר בין השמשות דרבי יהודה לא דשמא סמוך לו ממש אי נמי יודעין היו כמה הוא מופלג מבין השמשות דר' יהודה והאי דלא אמר שטובלין לרבי יוסי בתר דשלים בין השמשות דרבי יהודה לפי שאין שיעור טבילה ביניהם. ולהך טעמא איכא למיקם אשיעור דרבי יוסי דשיעור טבילה הוי נ' אמה כדתנן זבים פ"א מ"ה ראה אחת ארוכה כשלש כמגדיון לשילוח שהיא כדי שתי טבילות ושתי סיפוגים הרי זה זב גמור ותניא בתוספתא בריש מסכת זבין משל למה"ד לחבל של מאה אמה ראה בתחלת מאה ובסוף חמשים ובסוף מאה הרי זה זב גמור. נמצא משתשקע החמה מהלך אלף וחמש מאות ומ"ט אמות מותר לעשות מלאכה במוצ"ש. ולאידך טעמא לא ידענא כמה מופלג ממנו. ומסתברא כאידך טעמא דאית לן לקרובינהו כמה שנוכל רק שיתיישבו השמועות: א"ר יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום. שנים בין השמשות. שלשה לילה. א"ר יוסי בר אבין לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים. אמר להו רבא לאריסייה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שימשא ארישא דדיקלא אדליקו שרגא. ביום המעונן במתא חזי תרנגולים. בדברא חזו עורבי. אי נמי אדאני:

סימן כו

אמר רבה חלתא בת תרי כורי שרי לטלטולי. בת תלתא כורי אסיר. ורב יוסף אמר בת שלשה כורי שרי בת ארבעה כורי אסיר. אמר אביי בעא מיניה דמר בשעת מעשה ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי ולית הלכתא הכי שיתבטל מתורת כלי מחמת כובדו דאביי גופיה לא קבלה כדאמרינן לקמן בפרק כירה דף מה: מנרתא אסור הואיל ואדם קובע לה מקום: אמר אביי והרי כילת חתנים דאדם קובע לה מקום ומותר לנטותה או לפורקה בשבת אלא אמר אביי כו'. ועוד דאמרינן פרק בתרא דעירובין דף קב. ההיא שריתא דהות בי ר' פדת דהוו שקלי בי עשרה ושדו ליה אדשא אמר תורת כלי עליה וההיא אסיתא דהוי בי מר שמואל וכו'. והא דקאמרינן בשילהי כל כתבי הקדש דף קכא. אמר רבי חנינא פמוטות של בית רבי מותרות לטלטלן בשבת אמר ליה ר' זירא באדם אחד או בשני בני אדם אמר ליה כאותן של בית אביך פירוש שהיו גדולים. ודלא כפירוש רש"י ורבינו חננאל שפירשו כאותן של בית אביך שהיו קטנים. וקשה לפירושם דמוכח בהדיא בפרק כירה דף מו. גבי מנורה דהני גדולות דלית להו חדקי לכולי עלמא שרו. שם ע"ב תנו רבנן שש תקיעות תוקעין ערב שבת. ראשונה לבטל מלאכה שבשדות שניה לבטל עיר וחנויותיה שלישית להדליק את הנר דברי ר' נתן רבי יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין. ושוהה כדי לצלות דג קטן או להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת מכאן משמע שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר. שהרי אחר שהדליק עדיין יוכל לצלות דג קטן. ונראה דקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית מדקאמר בתפלת השחר דף כז: רב צלי של שבת בערב שבת אמר ליה ר' ירמיה מי בדלת ואמר ליה אין בדילנא ופריך ומי בדיל והא אמר ר' אבהו פעם אחת התפלל ר' של שבת מערב שבת ונכנס לבית המרחץ ושנה להן פרקן ועדיין לא חשיכה ומשני ההוא להזיע וקודם גזירה הוה ותו פריך והא אביי שרא ליה לרב דימי לכברויי סלי בפניא דמעלי שבתא ומשני טעותא הואי פירוש שנתקשרו שמים בעבים וכסבור שהיה לילה וקבל עליו שבת בטעות מכל הדין משמע שקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית וכן עמא דבר כשהחזן אומר ברכו הכל פורשין ממלאכה:

הדרן עלך במה מדליקין