תוספתא/שבת/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< · תוספתא · שבת · ב · >>

משנה א (מדליקין בפתילה)[עריכה]

תוספתא שבת, פרק ב' משנה א'

מדליקין בפתילה מחורכת [ולא בסמרטוטין, ואף על פי שמחורכין.]
כל אלו שאמרו 'אין מדליקין בהן בשבת' - מדליקין בהן ביום טוב, חוץ משמן שריפה.
מפני מה אמרו אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב?
לפי שאין שורפין לא [תרומות] ולא קדשים ולא חמץ - ביום טוב.

משנה ב (לעשותן מדורה)[עריכה]

תוספתא שבת, פרק ב' משנה ב'

כל אלו שאמרו 'אין מדליקין בהן בשבת' - מותר לעשותן מדורה,
בין על גבי הארץ, ובין על גבי [מנורה, בין להתחמם כנגדן בין להשתמש לאורה.
לא אסרו] אלא לעשותן פתילה לנר בלבד.

משנה ג (אין מדליקין בצרי)[עריכה]

תוספתא שבת, פרק ב' משנה ג'

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי.
ר' ישמעאל אומר: כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו.
ר' ישמעאל [בן רבי יוחנן] בן ברוקה אומר: אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי.
רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר:
מה יעשו אנשי בבל, שאין להם - אלא שמן שומשמין?!
מה יעשו אנשי מדי, שאין להם - אלא שמן אגוזים?!
מה יעשו אנשי אלכסנדריא, שאין להם - אלא שמן צנונות?
מה יעשו אנשי קפוטקיא, שאין להם - לא זה ולא זה?
אין לך אלא מה שאמרו:
[מדליקין בשמן פקועות ובנפט.
רבי שמעון שזורי אומר: מדליקין בשמן דגים ובעטרן].
סומכוס אומר: כל היוצא מן הבשר - אין מדליקין בו, חוץ משמן דגים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל היוצא מן העץ - אין בו משום שלש על שלש, ומסככין בו, חוץ מן הפשתן.

משנה ד (כרך... עם דבר שאין מדליקין בו)[עריכה]

תוספתא שבת, פרק ב' משנה ד'

כרך דבר שמדליקין בו, ע"ג על גבי דבר שאין מדליקין בו
- אין מדליקין בו.
רשב"ג אומר של בית אבא היו כורכין פתילה ע"ג אגוז - ומדליקין בה.

משנה ה (היינו נוקבין שפופרת של ביצה)[עריכה]

תוספתא שבת, פרק ב' משנה ה'

א"ר יהודה:
כשהיינו שרויין בעליית בית נתזה, בלוד -
היינו נוקבין שפופרת של ביצה, וממלאין אותה שמן, ונותנין אותה על הנר בע"ש בערב שבת עם חשיכה -
שיהא שוהה ודולק בלילי שבת.
[היו שם זקנים ולא אמר אחד מהן] דבר!
אם חברה בסיד ובגפסיס בע"ש מותר.

משנה ו (טיט וחרסית תחת הנר)[עריכה]

תוספתא שבת פרק ב משנה ו

נותנין טיט וחרסית תחת הנר - בע"ש בערב שבת עם חשיכה,
כדי שיהא שוהה ודולק בלילי שבת.
נותנין גרגר של מלח וגריס של פול על פי הנר - בע"ש בערב שבת עם חשיכה,
כדי [שיהא שוהה ודולק בלילי שבת]
מעלין מוציאים את הקוץ, או לפי פירוש אחר: מושכים כמות קטנה של תרופה דיופי מלקחיים (פינצטה) ולפי פרשנים רבים קשית, ומטיפין מן האדק לחולה בשבת.

משנה ז (החותה בגחלים)[עריכה]

תוספתא שבת, פרק ב', משנה ז'

החותה בגחלים - חייב חטאת.
ר"ש בן אלעזר אומר משם ר"א ב"ר יצחק - חייב שתי חטאות:
מפני שמכבה את העליונות
ומבעיר את התחתונות.
החותה גחלים להתחמם כנגדן - פטור מקרבן חטאת. אבל אסור לעשות זאת.

משנה ח (כלים שנטמאו)[עריכה]

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

תוספתא שבת, פרק ב', משנה ח'

כלים שנטמאו באב הטומאה - אין מטבילין אותן בין השמשות.
ר"ש שזורי אומר: אף בחול אין מטבילין אותן בין השמשות: מפני שצריכין 'הערב שמש'.
[וכלים] שנטמאו בולד הטומאה - מטבילין אותן בין השמשות.
[כלל אר"ש בן אלעזר:
דבר שחייבין על זדונו - כרת, ועל שגגתו - חטאת: אין עושין אותו בין השמשות.
ודבר שאין חייבין על זדונו - כרת, ועל שגגתו - חטאת: עושין אותו בין השמשות].

משנה ט (מפני נדרים)[עריכה]

תוספתא שבת, פרק ב', משנה ט'

ר' נתן אומר: אף מפני נדרים - נשים מתות בשעת לידתן.
ר' יוסי אומר: שלשה הן 'דבקי מיתה' - מסורין לנשים.
רשב"ג אומר הלכות הקדש [וחטאות ומעשר] -
הן גופי תורה
ומסורין [להם] לע"ה לעמי הארץ (צוקרמנדל) [שלשתן להעשות]:
(א) מדליקין את הנר, (ב) מערבין (ג) וטומנין את החמין.