רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/עבודה זרה/פרק ד

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | מאירי | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות שתים מותרות. וחכמים אומרים את שנראה עמו אסורות ואת שאינן נראות עמו מותרות:

גמ' אמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום למרקוליס שהוא פטור. שנאמר זובח לאלהים יחרם גו' לא אסרה תורה אלא כעין פנים. פירש רשב"ם בשם רש"י כעין זביחה דפנים והוא הדין לכל שאר תקרובת דמזבח כגון קטור ונסוך. וכל העולין על המזבח כיוצא בהן מיקרו תקרובת עבודת כוכבים לענין שלא יכולים ליבטל. וכן כל מיני מאכל כגון יינות שמנים וסלתות. ושמעינן מהכא דהני נרות של שעוה שמביאין דורון לעבודת כוכבים ומדליקין בפניה משכבן הכומר (או) ומכרן או נתנן לישראל מותרות בהנאה ממ"נ. אי תקרובת עבודת כוכבים הן אפילו ביטול אין צריכין דלא הוו כעין פנים. וא"נ נוי חשבת להו שייך בהו ביטול כמו בעבודת כוכבים עצמה. וכיון שכיבן העובד כוכבים לצורך עצמו ומכרן או נתנן (לישראל) או משכנן אין לך ביטול גדול מזה. וחתיכות של שעוה נמי שנותנין לעבודת כוכבים מותרות. דאפי' נוי ליכא וכעין פנים ליכא. ואין הקדש לעבודת כוכבים ואפי' ביטול לא בעי. וככרות ששולחין דורון לישראל מותרין. שאין מקריבין לפני עבודת כוכבים אלא חוק לכומרים הן. אבל אם היו מקריבים אותן לעבודת כוכבים כעין פנים קרינא ביה דדמיא למנחת מאפה תנור. ואע"ג דליכא זריקה המשתכרת וגם לא הקטירו ממנו כלום אלא נתנו לפני עבודת כוכבים לתקרובת מקרי זבחי מתים אפי' לא שייך בה זריקה המשתכרת. כיון שכיוצא בו מקריבים בפנים כגון יינות שמנים וסלתות ומנחה ומאפה תנור ומים ומלח ונתנוה לפני עבודת כוכבים לתקרובת מיתסר. כדאמר לעיל (דף כט:) בשר היוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים אלמא מפני שהכניסוהו ונתנוהו לפני עבודת כוכבים וחזר והוציאו נקרא זבחי מתים. דאי משום דאמרינן כיון שהכניסו שחטן מתחילה לעבודת כוכבים. א"כ גם הנכנס יהא אסור. והא דבעינן זריקה המשתכרת היינו בדבר שאין מקריבין ממנו בפנים כגון שבירת מקל. ומלבושיהן שלובשין הכומרים נוי שלהן היא ולא נוי עבודת כוכבים ומותרין ולא בעו ביטול: וגביע הכסף שאוחז הכומר בידו והמחתה שמקטירין בה משמשי עבודת כוכבים הן ובעו ביטול. ואם מכרן העובד כוכבים או משכנן לישראל לא בטילי. כרבנן דפליגי עליה דרבי דתנן מכרה או משכנה ר' אומר בטיל וחכ"א לא בטיל. וכן נויי ומשמשי עבודת כוכבים:

מתני' מצא בראשו מעות כסות וכלים הרי אלו מותרין. פרכילי ענבים ועטרות של שבולים יינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בהן קרב לגבי מזבח אסור: האי מעות כסות וכלים מוקי לה במונחין דרך בזיון. ואם היו מונחין דרך כבוד אסורים דדבר של נוי הן. אבל פרכילי ענבים ועטרות שבולים אע"ג דמונחין דרך בזיון אסורין. דכיון דמידי דמיכל הוא וראוי לעשות ממנו שמנים וסלתות הקריבין בפנים תלינן דלשם דורון ותקרובת הובאו שמה:

גמ' אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטול עולמית שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אין לו ביטול לעולם אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה ביטול לעולם. אמר רב שימי בר חייא כל שהוא לפנים מן הקלקלין אפי' מים ומלח אסור. חוץ מן הקלקלין דבר של נוי אסור. שאין של נוי מותר:

סימן ב

מתני' עבודת כוכבים שהיה לה גנה או מרחץ נהנין ממנה שלא בטובה. ואין נהנין מהן בטובה. היתה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה. פירש רש"י בטובה בשכר ולא נהירא לר"ת דא"כ בשכר ולא בשכר הוה ליה למימר. ולעיל בפרק כל הצלמים (דף מד:) פי' רש"י בטובה שמחזיק טובה לכומרים. ונראה שמותר לטחון ולאפות בתנור וריחים של כומרים שעושין בשכר ואין מחזיקין להן טובה. ועוד נראה דאפילו בשכר מותר כיון שאין התנור וריחים עומדים בחצר עבודת כוכבים. כי ההיא דמרחץ של אפרודיטי. ולא דמי ליריד של עובד כוכבים דאסור לתת מכס לעבודת כוכבים. דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך עבודת כוכבים ונויה ותקרובתה. אבל האידנא אינו אלא חוק הכומרים והנאתן ואין עושין מהן צרכי עבודת כוכבים. כההיא דאמר בשילהי בן סורר ומורה (דף עד:) הני קווקי ודימונקי היכי יהבינן להו אלא הנאת עצמו שאני. ובירושלמי דפירקין גרסינן (ירושלמי עבודה זרה, ה) וכן בתוספתא חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהן. ואם היו מעלין שכר למדינה מותר לשכור מהן אע"פ שהן עושין לצורך עבודת כוכבים. גבאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם: ואם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שגובין לאלילים מותר ליתן להם:

גמ' אמר אביי בטובה בטובת כומרים. שלא בטובה שלא בטובת כומרים. לאפוקי בטובת עובדיה דשרי: איכא דמתני לה אסיפא. היה שלה ושל אחרים נהנין ממנו בטובה ושלא בטובה. אמר אביי בטובה בטובת אחרים. שלא בטובה שלא בטובת כומרים. מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפי' בטובת כומרים שרי:

מתני' עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה /מיד ושל ישראל עד שתיעבד. עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. וישראל אין מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים. המבטל עבודת כוכבים ביטל משמשיה ביטל משמשים. הן מותרין והיא אסורה: כיצד מבטלה. קוטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה. פחסה אע"פ שלא חסרה בטלה. רקק בפניה השתין בפניה גררה בטיט זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה. מכרה או משכנה רבי אומר בטל וחכ"א לא בטל:

גמ' וכי מאחר שלא חסרה אמאי בטלה. א"ר זירא שפיחסה בפניה. מכרה או משכנה וכו' זעירי א"ר חנינא ור' ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף עובד כוכבים אבל בצורף ישראל ד"ה בטל. וחד אמר אפי' בצורף ישראל מחלוקת. וקיימא לן לחומרא:

מתני' עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת. בשעת מלחמה אסורה. בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרין מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים: שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה אמר להן אם לדבר שאין לעולם צורך בו היו עובדין היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה ולבנה כוכבים ומזלות יאבד עולמו מפני השוטים. אמרו לו א"כ יאבד דבר שאין לעולם צורך בו. ויקיים דבר שיש לעולם צורך בו אמר להם אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן. שיאמרו תדעון שהן אלהות שהרי לא בטלן:

סימן ג

לוקחין גת בעוטה מן העובדי כוכבים. אע"פ שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח. אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. פי' רש"י אם נגע עובד כוכבים למה שירד בבור נאסר מה שבבור. ורשב"ם פי' אף בלא מגע עובד כוכבים נאסר היין מכח העובד כוכבים שדורך בגת ונמשך היין לבור מכחו כדאמר לקמן פרק בתרא (דף עב:) כחו של עובד כוכבים בכוונה הא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן:

גמ' אמר רב הונא יין כיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך. פי' רש"י שהגת עשויה במדרון ומשעה שנמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין רצונו לומר אם פנה החרצנים והזגין והבדילם מן היין והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון ונשאר עומד היין בפני עצמו אז מקרי המשכה ונאסר במגע עובד כוכבים כל מה שבגת אף אם נגע בחרצנים וזגין. תנן לוקחין גת בעוטה מן העובד כוכבים אע"פ שנוטל בידו ונותן לתפוח. וכשמאסף החרצנים והזגין ונותנן לתפוח נשאר היין לבדו ונמשך לצד התחתון. ומשני בגת פקוקה ומליאה יוכיון? שהגת מליאה אי אפשר לפנות ולהבדיל כל החרצנים מן היין אלא מן העליונים הוא נוטל ונותן לתפוח ונשארו הרבה חרצנים וזגין עם היין ואין כאן המשכה. וכן כשדורכין בגיגית אין כאן המשכה. אבל אם פינה החרצנים וזגין לצד אחד כדי שימשך היין לצד אחר הוי המשכה. וכל שכן אם הוציא יין מן הגיגית דרך ברזא דהוי המשכה. וכן אם מלא כוסו יין מן הגיגית אפי' ישראל אם כיון לשלותו מן החרצנים ומן הזגין יש לחוש לו להמשכה. אבל אם לקח יין וחרצנים ביחד אפי' עובד כוכבים ושתה ממנו והחזיר המותר אין כאן המשכה. וגיגיות המליאות ענבים ועומדים בבית העובד כוכבים יש לחוש שמא המשיך העובד כוכבים קצת מהם וחזר ומלאם. ואם העלים ישראל עיניו מהן אחר הבציר אסור ליקח מן היין אם לא שחתם הגיגית. וכן משמע בירושלמי (ירושלמי עבודה זרה, ה) דקאמר על מתני' דלוקחין גת בעוטה תני רבי יוחנן והוא שלא העלים ישראל עיניו ממנו. ותו קאמר התם דורכין עם העובד כוכבים ומסייעין אותו עד שיתעלם מעיניהן נתעלם מעיניהן נעשה יין נסך. וגם למשנה ראשונה יש לחוש שמא מחזיר גרגותני לגת. ומיהו איסור אין ללמוד משם דשמא בגת בעוטה יש להחמיר לפי שהיא דרוכה הרבה ועומדת לימשך. אבל בגיגית שלא נדרך היין אפשר דלא חיישינן להמשכה. ומיהו נכון להחמיר כיון דבדבר קל יכול לעשות דבר שנקרא המשכה. ואף למשנה אחרונה מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת פקוקה ומליאה. ור"ת היה אוסר. כי אולי אסרו לפי המשנה אחרונה כל דריכה עם העובד כוכבים אפילו בגת פקוקה ומליאה. כי יש לחוש קודם המשכה אטו לאחר המשכה. אע"ג דלא גזרינן לקמן (דף נו:) ציור לידיה אטו לא צייר לידיה. התם מינכר מילתא כיון דצייר לידיה אבל הכא כיון דבהמשכה כל דהו נעשה יין נסך א"א ליזהר. ור"ת ז"ל פי' להתחיל לימשך היינו שהתחיל לקלח היין מן הגת. אבל על הגת לא שייך המשכה ולישנא דהמשכה משמע כפי' רש"י. דלשון המשכה בכל מקום הוא משקין הנגררין ארצה ממקום מדרון. כענין ששנינו (משנה, מקואות ה, ג) מעין שהוא מושך כנדל וריבה עליו להמשיך. וכן (תמורה יב.) שאיבה שהמשיך וכן זיתים שמשך מהן (שבת קמג:) שמן וענבים שמשך מהן יין. אבל דבר היורד מלמעלה למטה שייך ביה לשון קלות כדאיתא לעיל בפ"ק (דף יב.) פרצופות המקלחים מים. וכן היו מקלחין בתוך המים (משנה, מקואות ד, ד) או ה"ל למימר לישנא דמתני' משהתחיל לירד. ועוד פקוקה ומליאה לא משמע כפי' ר"ת ובתוספתא משמע נמי כפי' רש"י דעל הגת שייך המשכה. דתניא בתוספתא הלוקח עביט של ענבים מן העובד כוכבים ומצא תחתיו גממיות מותר בצדן אסור. וגרסינן בירושלמי (ירושלמי עבודה זרה, ה) עד כאן כשהיה היין וענבים כאחת ונותן לתוך התפוח. היה נותן אלו לעצמן ואלו לעצמן אפי' כן מותר. גממיות מתחת האשכלות מותרות. שבצדיהן הן אסורות. ר' יוסי בר בון בשם ר' יוחנן אמר הן עצמן נעשו יין נסך. פי' אפי' שתחת האשכלות כיון שנוטל האשכלות בידו ונותן לתפוח ונשאר היין בעצמו. ואע"פ שמעורב בו גרעינין וענבים שנשרו מן האשכלות. הלכך פי' רש"י עיקר דבכל ענין דהוא פריש היין מן הזגין מיקרי המשכה. ואם נתן סל לתוך הגיגית כדי לשלות ממנו יין צלול הוי המשכה לכל הענבים שבגיגית: ת"ש ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. אמר רב הונא לא קשיא כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה. דתניא בראשונה היו אומרים דורכין עם העובד כוכבים בגת ולא חיישינן להרב הונא. חזרו לומר אין דורכין עם העובד כוכבים בגת משום דרב הונא. וכן הלכתא: ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר א"ר הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת. אבל החזיר גרגותני לגת אסור. ואע"ג דרב הונא קאמר כיון שהתחיל לימשך נעשה יין וא"כ אפי' בלא החזיר גרגותני הגת שהעובד כוכבים דורך בה אסורה. רב הונא דהכא אמשנה ראשונה אמר למילתיה ואשמעינן אע"ג דאין על מה שבגת תורת יין ליאסר במגע עובד כוכבים מ"מ נאסר הוא בתערובת. ונ"מ למשנה אחרונה בגת פקוקה ומליאה ועוד נראה דרב הונא דהכא קאי שפיר אמשנה אחרונה ולא נאסר יין שבגת בהמשכה שנמשכו ענבים ויין ביחד לגרגותני ומשם היין לבדו לבור. כי הדבר דומה ללוקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו למקום אחד ומשם נמשך היין מן הענבים. דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום. והשתא הויא מילתיה דרב הונא כפשטא דיין שבגיגית ושבגרגותני נאסר במגע עובד כוכבים כי התחילו לימשך אז משום כח העובד כוכבים לפי' רשב"ם. וסבר רב הונא דנצוק אינו חבור. ובשביל שנאמרו דברי רב הונא בבית המדרש אחר שלמדו אותה משנה דירד לבור טעה השומע בדבריו דאמשנה ראשונה אמרה. וקאמר ש"מ דנצוק חבור ולפי דבריו השיבו לו. וניחא השתא לפסק ר"ת דרב הונא חזר בו וסובר דנצוק אינו חבור:

סימן ד

גרגותני גופא במאי מיתסרא בנצוק ש"מ נצוק חבור כדתני רבי חייא שפחסתו צלוחיתו הכא נמי שפחסתו בורו. וא"ת למאי דסליק אדעתיה דמשום דנצוק מיתסרא גרגותני א"כ מה שבגת יאסר משום נצוק וכתבו רשב"ם וריב"ן בשם רש"י דיש ללמוד מכאן דאף לדברי האומר נצוק חבור. נצוק בר נצוק לא הוי חבור והכא הוה נצוק בר נצוק כי ניקבי הגרגותני דקין ועומדין מן הצד ומגת לגרגותני איכא חד נצוק. ומגרגותני לבור איכא נצוק שני. ואם כן אם הריק עובד כוכבים יין מקנקן לכוס נאסר יין שבכוס משום כחו של עובד כוכבים. דמאי דנפק לבראי גזרו ביה רבנן (לקמן דף עב:) והיין שבקנקן נאסר משום נצוק. ואם אח"כ משך ישראל יין מן החבית לקנקן היין שבחבית מותר דהוה ליה נצוק בר נצוק. וה"ר יצחק בר"מ דחה ראיה זה. דאפשר דנצוק בר נצוק חבור ומה שיין שבגת מותר לפי שאין תורת יין עליו. וכמו שאינו נאסר במגע עובד כוכבים כך אינו נאסר על ידי נצוק. ומיהו טיפת הגרגותני אוסרתו. דטעם אחד להן ומין במינו הוי. וא"ת א"כ גם מה שבגרגותני לא הוי יין לפי משנה ראשונה דאין יין עד שירד לבור. כי היין והחרצנים יורדין בתערובת לגרגותני ולמה נאסר. ויש לומר דהיין שבשולי הגרגותני הוי בכלל מה שבבור ונאסר מטעם נצוק ודוחק הוא דהוי כמו גממיות שתחת העביט. ולפי מה שכתבתי בשם רש"י צ"ל דאע"ג דיין שבגת ושבגרגותני לא חשיב יין ליאסר במגע העובד כוכבים. מיהו ע"י נצוק מיתסר דהוי כאילו נתערב יין שבבור ליין שבגת ושבגרגותני ולפרשב"ם שפי' המשנה כפשטה דלא איירי במגע עובד כוכבים אלא היין שבבור נאסר משום כח העובד כוכבים הדורך בגת. צריכין אנו לומר דיין שבשולי הגרגותני אינו חשוב יין. דאי חשוב יין הוה נאסר משום כח העובד כוכבים כמו היין שבבור. ולא הוה צריכנא לטעמא דנצוק נמצא שאנו צריכין לומר דנצוק בר נצוק לא הוי חבור:

סימן ה

ההוא עובדא דהוה בבירם דהוי סליק עובדי כוכבים בדיקולי לאיתויי לוליבא. בהדי דקנחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא בלא כוונה שרייה רב לזבוני לעובדי כוכבים. א"ל רב כהנא ורב אסי והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך. אמר להו אימור דאמר אנא בשתיה בהנאה מי אמרינן. ה"ג רש"י ונגע ברישא דלוליבא בחמרא והוה ליה מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר שלא בכוונה. ומסקינן דאסור בשתיה. וקשה לר"ת היכי מדמי מגע של גוף התינוק למגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר ומיהו הא לא קשה כולי האי דרש"י חשיב הא מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים קטן בגופו. אבל הא קשה היכי סלקא דעתייהו דרב כהנא ורב אסי דרב יאסור בהנאה מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה. מי עדיף ממדדו בקנה דקתני במתני' ימכר אע"פ שכוון העובד כוכבים ליגע אלא שלצורך המדידה נגע וכל שכן היכא שלא כוון כלל ליגע. ואפי' ר' נתן לא אסר בהנאה אלא במדדו ביד דכוון ליגע אבל נגע בו בלוליבא לא עדיף ממדדו ברגל. או דריסת העובד כוכבים ברגל דאמר דלר' נתן שרי בהנאה ועוד קשה מדאמר לקמן (דף ס:) איתיביה רבינא לרב אשי נטל את החבית וזרקו בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן והתירו. בחמתו אין שלא בחמתו לא. התם דקאזיל מיניה ומיניה פי' שנגע עובד כוכבים עד שנפל לבור ושלא בחמתו חיישינן שמא נגע ביין ונסכו. אבל בחמתו לא חיישינן שמא נגע ביין. ואע"פ שנוגע ביין ע"י החבית הוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א ושרי בשתיה. אי נמי שלא בחמתו הוי מגע עובד כוכבים בכוונה ע"י ד"א ואסור בהנאה. דלא שרו רבנן מדדו בקנה בהנאה אלא משום דכוון למדידה. אבל אם לא כוון למדידה אסור להושיט בו ידו. ועוד קשה דלקמן גרסינן בכל הספרים אמר רב הלכה כרבן שמעון אלמא בכוונת ניסוך על ידי דבר אחר מתיר רב בשתיה והכא קאסר שלא בכוונת מגע. לכך נראה לר"ת גירסת רבינו חננאל וה"ג רב אלפס דלא גרסינן ברישא דלוליבא. אלא נגע בחמרא דה"ל מגע עובדי כוכבים בגופו שלא בכוונה. אבל מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה שרי אפילו בשתיה. והא דאמר לקמן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא והא קנגע ביה בנטלא וה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה. ה"פ והא קנגע ביה בחמרא כשהוא שואב בנטלא שהמוזג כלי מלא ומושיטו לחבית נוגע ביין שבכלי. מיהו קשה למה הוצרך הספר להזכיר לצורך מה עלה לדקל אם לא שאירע המעשה כך שנגע בלוליבא בחמרא. אמנם בראיות גדולות יש לקיים גירסת הגדולים. ואפשר מי ששאל השאלה בבית המדרש סיפר המעשה כמו שהיה. וכן נכתב בספר. ומחמת שראו כתוב לאיתויי לוליבא דדיקלא חשבו לומר בודאי בלוליבא נגע בחמרא ולכך נכתב והגיהו ונגע בלוליבא בחמרא:

סימן ו

אמר ר' נחמן אמר שמואל הלוקח עבדים מן השוק אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שישתקע שם עבודת כוכבים מפיהם. ועד כמה אמר ריב"ל עד שנים עשר חדש. אותיביה רבה הלוקח עבדים מן השוק ומלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו רוקן ומדרסן בשוק טמא ואמרי לה טהור יינן גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך (מלו וטבלו אין עושין יין נסך) קתני מיהא מלו ולא טבלו עושין יין נסך. הא מלו וטבלו אין עושין יין נסך תרגמא אבני שפחות. והא וכן קתני. כי קתני וכן ארוקן ומדרסן. הניחא למ"ד רוקן ומדרסן טמא. אלא למ"ד טהור מאי איכא למימר. הכי קאמר וכן עבדים כבני השפחות מה בני השפחות גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך אף עבדים גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך. לאפוקי מדרב דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך קמ"ל דלא. והשתא פליגי רב ושמואל בתרתי. ושמואל דאמר הלוקח עבדים מן השוק אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שישתקע שם עבודת כוכבים מפיהם סבר דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אליבא דמאן דתני רוקן ומדרסן טהור. דא"א לו לתרץ הברייתא אלא לאפוקי מדרב. וכן רב א"א לו לתרץ הברייתא אלא לאפוקי מדשמואל. ופר"ח ז"ל דהלכה כשמואל משום דקאי ריב"ל כוותיה והלכה כריב"ל בכ"מ אף כנגד רבי יוחנן כמו שפסק ר"ת מההיא דמגילה (דף כז.) ור"ת ז"ל פסק הלכה כרב דקי"ל הלכה כרב באיסורי וכן נהגו כל גדולי אשכנז שאין נזהרין ממגע עבדים אחר שמלו וטבלו לאלתר ומה שהביא רבינו חננאל ראיה דקאי ריב"ל כוותיה דשמואל אינו ראיה. דריב"ל לא אמרה למילתיה אדשמואל דאיהו הוה קשיש מיניה טובא ולא בא לפרש דבריו אלא אמילתא אחריתי אמרה בפרק החולץ (דף מח:) גבי הלוקח עבדים מן השוק ואינם רוצים למול שמגלגל עמהם י"ב חדש. ותלמודא קבעה הכא לפרש מילתיה דשמואל:

סימן ז

ועוד היה אר"ת אפילו יהיה הלכה כשמואל בההיא דהלוקח עבדים אפי' הכי הלכה כרב דתינוק בן יומו עושה יין נסך. דשמואל לא פליג עליה דרב אלא להך לישנא דרוקן ומדרסן טהור. ואפשר דלא שמיע ליה לשמואל הך ברייתא או סבירא ליה כמאן דתני טמא. וכן פסק בה"ג דתינוק בן יומו עושה יין נסך. וכן כתב רשב"ם וריב"ן בשם רש"י שכתוב בתשובות הגאונים דבזמן הזה אין איסור הנאה במגע עובד כוכבים ביין של ישראל דעובדי כוכבים עכשיו אין רגילין לנסך יין לעבודת כוכבים וחשיבי לענין ניסוך כאין יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה. והוו לה כתינוק בן יומו שעושה יין נסך לאסור בשתיה ולא בהנאה. ועל זה סומכין בהרבה מקומות ליקח יין נסך מן העובדי כוכבים בחובותיהן. וגם אם נוגע עובד כוכבים ביינו של ישראל מוכרו לעובד כוכבים ואין נראה לר"י דהא דתינוק בן יומו אין עושה יין נסך לאסור בהנאה לרב לא הוי טעמא משום דאין יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה. דא"כ היה לו להתירו אפילו בשתיה. כדשרי בברייתא בני השפחות. אלא טעמו משום דאין מתכוין למגע. דהא מדמי לה לעיל לנוגע בחמרא שלא בכוונה. וא"כ עובדי כוכבים בזמן הזה יאסרו בהנאה דהא מכווני למגע וקיימא לן לפי האמת דחמור כוונת מגע בלא כוונת ניסוך מהיכא דליכא כוונה כלל. דנגע בלוליבא או בקנה שלא בכוונה מותר בשתיה. ואילו מדדו בקנה או התיז את הצירעה שמתכוין למגע ולא לנסך אסור בשתיה. וה"ה לענין היתר הנאה יש לחלק בין מתכוין למגע בלא ניסוך ובין לא כיון למגע ואין נראה לחלק ולומר דודאי יש לאסור במדדו בקנה אע"פ שלא נתכוין לנסך הואיל ויכול לבא לידי ניסוך. אבל עובדי כוכבים בזמן הזה אין יכול לבוא לידי ניסוך כלל. דאשינויי דחיקי לא נסמוך להתיר מגע עובד כוכבים בהנאה. ומתוך הלכה לא מצינו היתר הנאה במגע עובד כוכבים אלא כמו רב אשי לקמן דשרי למישקל דמי מההוא עובד כוכבים דנסכיה. או ימכרנו אותו העובד כוכבים לעובד כוכבים אחר כאילו היה היין שלו ומוכרו לצורך עצמו. ואפשר אותם שנהגו היתר הנאה במגע עובד כוכבים סמכו על זה דקי"ל כרבנן דרבי נתן דאמרי מדדו בין ביד בין ברגל ימכר. ועובדי כוכבים בזמן הזה כל נגיעתן הויא כנגיעת מדידה. ועוד דנגיעתן אינה יכולה לבוא לידי ניסוך. מיהו לכאורה משמע דהלכה כרבי נתן דהא לקמן גבי אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא דקאמר נקטו לידיה דחייש שמא ישכשך בהוצאת ידו אע"פ שלא היה מכוין אלא להוצאת האתרוג. וי"ל דאתיא אפי' כרבנן דמודד טרוד יותר במדידה ממה שטרוד להוצאת האתרוג ועי"ל דאע"ג דאסרה בהוצאת האתרוג אי לא נקטוה לידיה. מ"מ יש להתיר בעובדי כוכבים בזמן הזה כיון שאינם מכוונין לשכשוך כלל ועוד כוון דאין עובדי כוכבים מנסכים בזמן הזה כלל יש להתיר. מידי דהוה אגילוי שאין אנו מקפידין עליו כיון שאין נחשים מצוין בינינו. ואע"ג דלאו ראיה גמורה היא דניסוך הוי דבר שבמנין וצריך מנין אחר להתירו אע"פ שבעל הטעם. ולא דמי לגילוי שלא נאסר אלא מחמת סכנה ובמקום דליכא סכנה לא גזור. ובכמה דברים אין אנו נזהרין משום שנאמר שומר פתאים ה'. מ"מ יש להביא ראיה להתיר מהא דאמר פ"ב (דף סה.) רב יהודה שדר קרבנא לאבודרינא ביום אידם. וכן רבא לבר שישך משום דקים להו בגוייהו דלא פלחו לעבודת כוכבים ולא אזלו ומודו. ואמאי והא לא מפלגינן לעיל בריש מכילתין בשום עובדי כוכבים והוי דבר שבמנין. אלא ש"מ דמתחילה לא גזרו אלא על אותן דפלחי לעבודת כוכבים. וכן נמי י"ל ביין נסך שלא גזרו אלא על אותן המנסכין. ומיהו טעמים הללו מספיקין למגע עובד כוכבים ביינו של ישראל. אבל סתם יינן שאסרו בהנאה משום בנותיהן אין שום טעם להתירו. ומיהו י"ל שמתחילה לא היו אוסרין סתם יינן אלא בשתיה. מידי דהוה אשמן ופת ושלקות. אלא משום שהיו רגילין לנסך אסרוהו בהנאה כיון שנתנסך לעבודת כוכבים והאידנא שאין מנסכין דין הוא שנעשה יין כשמן ושלקות. ומ"מ ראיה ברורה אין לנו להתירו בהנאה. והנח להן לישראל שהן שוגגין ואל יהו מזידין:

סימן ח

ההוא עובדא דהוה במחוזא. על עובד כוכבים לחנותא אמר להן אית לכו חמרא לזבוני אמרו ליה לא. הוה יתיב חמרא בדוולא שדא ביה ידיה ושיכשך ביה אמר האי לאו חמרא הוא. שקליה מריה בריתחיה ושדיוה לדנא. שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים. אף יין המשוכשך משום דשכשוך גרוע הוא דלא נתכוין אלא לידע אם הוא יין והוי כמו מדדו ביד דימכר. איפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן ואסרי: איקלע רב נחמן למחוזא על רבא לגביה א"ל כהאי גוונא מאי. אמר ליה אסור ואפילו בהנאה. א"ל והא את הוא דאמרת וכי שיכשך עושה יין נסך. א"ל אימור דאמרי אנא לבר מדמי דההוא חמרא. אבל דמי דההוא חמרא מי אמרי. וקיימא לן כרב נחמן דתניא כוותיה דתניא אגרדמים עובד כוכבים שקדח במניקת והעלה יין לפיו או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו. וממאי דהאי אסרוד הנאה הוא. מדלא קתני ימכר כדקתני סיפא. דקתני סיפא חרם עובד כוכבים שהושיט ידו לחבית של יין וסבור של שמן הוא ונמצא של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר. והשתא איתותב רבא מהך דאגרדמים דהוי' נמי שכשוך גרוע שלא כיון אלא לטעום יין ואסרו בהנאה. ותרוייהו עדיפי ממדדו ביד דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלא כיון אלא למדידה להנאתו של בעל יין ולא לאוסרו עליו. אבל בהאי עובדא ניכר מתוך מעשיו שכעס העובדי כוכבים לפי שכחדו ממנו היין ונתכוין לאוסרו כדי שימכרנו לו. וכן באגרדמים דרכן לנסך מה שהן שותין ואין בעל היין מפסיד בכך אם ניסך מה ששתה. ור"י פירש דשרייה רבא לזבוני יין המשוכשך לעבודת כוכבים לפי שנתערב בדנא ונתבטל שם. ולא דמי לסתם יינן שאסר רשב"ג לכל הפחות דמי היין המעורב (לקמן דף עד.) דסתם יינן חמיר טפי ואינו בטל בתערובתו. והחולקין עליו דימו אותו לסתם יינן ואיתותב מההיא דאגרדמים שחזרת הטיפה אוסרת כל החבית. כדתניא בתוספתא אגרדמים עובד כוכבים שטעם מן הכוס והחזיר לחבית או קדח במניקת ונפלה ממנו טיפה כל דהו אסור. שטיפת היין אסורה. ואוסרת בכל שהוא. והשתא לא דמי לההוא דמדדו ביד כלל. דהכא לא איירי אלא בתערובת ומחמת שהאיסור קל רצה לבטלו:

ירושלמי (ירושלמי עבודה זרה, ה) עובד כוכבים מהו שיעשה בפיו יין נסך. רבי אדא בשם ר' זעירא אין העובד כוכבים עושה בפיו יין נסך. רבי נחמיה בשם ר' אבהו העובד כוכבים עושה בפיו יין נסך. וכן תניא גרדמים שטעם מן הכוס או מן המניקית והחזיר לחבית אסור. על דעתיה דרבי אדא בשם רבי זירא והוא שהחזירה העובד כוכבים. ועל דעתיה דר' ירמיה בשם ר' אבהו ואפי' החזיר ישראל ולפי התוספתא דקתני במניקית ונפלה ממנו טיפה כל שהוא אסור שטיפת היין אסורה ואוסרת בכל שהוא. משמע שהעובד כוכבים עושה בפיו יין נסך. וכן עמא דבר: רבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בר נהוראי הוי יתבי וקא שתו חמרא. אתא ההוא גברא א"ל תא ואשקיין. לבתר דרמא לכסא איגלאי מילתא דעובד כוכבים הוה. חד אסר אפילו בהנאה. וחד שרי אפי' בשתיה. אמר רבי יהושע בן לוי מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשרי שפיר שרי. מאן דאסר אמר לך מימר אמר האי עובד כוכבים ס"ד דרבנן כי הני שיכרא קא שתו וידע שיין היה ונגע ביה ונסכיה. ואע"ג דאוקימנא באוריק ארוקי ולא נגע ביין מ"מ כיון שהיו סבורין שהוא ישראל לא נזהרו בנגיעתו והוא כיון לנסך ונגע בו. ומאן דשרי אמר לך מימר אמר האי עובדי כוכבים ם"ד דרבנן כי הני חמרא קא שתו ואמרו לדידי אשקיין אלא ודאי שיכרא שתו. והא קחזי ליה. בליליא. והא קא מורח ליה. בחדתא. והא קנגע בנטלא. לא צריכא דקמוריק אורוקי וכחו שלא בכוונה לא גזרו רבנן: אמר רבי יוסי אמר רבי יוחנן יין שמזגו עובד כוכבים אסור משום לך לך אמרי לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. בעו מיניה מרב הונא עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת. לזורקו בגת בעוטה שהתחיל היין לימשך. ומבעיא ליה אי אסור מידי דהוה איין שמזגו עובדי כוכבים שזורק מים ליין אסור דלמא נגע וכן הכא נמי. או דלמא לא דמי דהתם מדקדק העובדי כוכבים למוזגו כראוי בצמצום וחיישינן אגב טירדא דלמא נגע. א"ל אסור. ואף על גב דשרינן זריקה (לקמן דף ס:) הכא דמי קצת למזיגה הלכך אסור לכתחילה ובדיעבד שרי והוא הדין נמי אם שפך עובד כוכבים מים לתוך יין ולא כיון למזיגא שרי. דדוקא במזיגה אסרו משום לך לך דקרוב ליגע. אבל בשאר זריקות לא אסרו חכמים. ואף אם קלוח של מים יורד מיד העובד כוכבים לתוך היין מותר. דאפילו למאן דאמר נצוק חיבור. ה"מ חיבור יין ביין. אבל חיבור מים ביין לא אמרו. והביא הרמב"ן ז"ל סעד לזה מן הירושלמי (ירושלמי עבודה זרה, ה) רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא יין שמזוג בחמין אסור בצונן מותר. יבא עלי שלא עשיתי מימי. ר' יוסי אזל לצור חמא שתון חמר וחמין וארמאי מוזג. אמר לון מאן שרי לכון. והיינו טעמא לפי שלא היו רגילין למזוג אלא בחמין לכך היו מתירין במזיגת צונן לפי שאין זה דרך מזיגה וכ"ש אם זרק מים ליין שלא לשם מזיגה. ולפי מנהגינו אין חילוק בין חמין לצונן:

סימן ט

ריש לקיש איקלע לבצרה חזא ישראל דאכלי פירות דלא מיעשרן ואסיר להו. חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל מיניה ואסיר להו. אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל אדמקטורך עלך זיל הדר. בצר לאו היינו בצרה ומים של רבים אינן נאסרין. משמע הכא דחוצה לארץ פטורה מן המעשר. וכן בפ"ק דחולין (דף ו:) גבי ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי כל בית שאן על ידו. ובכמה מקומות בתלמוד מוכיח דבחו"ל חייבין בתרומות ובמעשרות בפ' עד כמה בבכורות (דף כז.) ובפ"ק די"ט (דף ט.) דקאמר תרומת חו"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש. וכן רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו ובפרק בנות כותים (דף לב.) עובדא הוה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה. ואפילו מעשר פירות וירק היו נוהגין בחו"ל. דבפרק כיצד מברכין (דף לז.) קאמר דצלף חייב במעשר חו"ל וכן במסכת י"ט (דף יב:) אושפזיכני דרב אדא ה"ל איסורייתא דחרדלא דלא מיעשרן. ותירץ ר"ת דהכא ובחולין איירי בדמאי כדתנן במס' דמאי (משנה, דמאי א, ג) מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. וניחא נמי בהכי הא דקאמר בחולין ודלמא ר"מ נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר ולא משני בדלא בירך על ההפרשה. אלא שמע מינה דמאי הוה ואמר בפרק במה מדליקין (דף כג.) דספק דבריהם כגון דמאי לא בעי ברכה. ומה שאין אנו מפרישין האידנא תרומות ומעשרות. אומר בשם ר"ת כי הקרקעות עכשיו משועבדים לשרים לטסקא ודינא דמלכותא הוא שאם לא יתנו הטסקא שיהו מופקעת לשרים. ואם כן אינה כשלנו ואנו כמו אריסין בעלמא. ותנן בפ' בתרא דחלה ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא ר"א מחייב פירותיהם במעשר ובשביעית ור"ג פוטר. ולא נהירא כי גם בימי חכמי התלמוד היה להן קרקעות לטסקא. כדאמר (ב"ב דף נד:) מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא אעפ"כ היו מעשרין וכי תימא שהיו מעשרין מאותן שאין בהן טסקא. גם האידנא יש קרקעות שאין בהן טסקא. ובירושלמי (פ"ד דחלה) קאמר רבותינו היו מפרישין בחו"ל תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום. מאן רובים. תרגמניא. יש מפרשים גדולים חכמי ישראל באו שמה ודרשו להם שאין צריכין להפריש וי"מ הכתות שהעמידו הכותים לדרוש להם ולהחזיק דתן תקנו לתת להם מעשרות שדותיהן. ואם היו ישראל מפרישין מעשרות היו צריכין ליתן להם. ואפשר שעל זה אנו סומכין. וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. ועוד נראה שלא נתחייבו מעולם אלא הסמוכים לארץ כגון עמון ומואב ובבל ומצרים כדמוכח במסכת ידים (משנה, ידים ד) ולפי שהיו שיירות מצויות מא"י לכך חייבים במעשר שלא יבואו להקל בפירות א"י. כמו שמצינו לענין חלה שחלקו בין מקום הסמוך לא"י ובין הרחוק כדתנן בפרק בתרא דחלה שלש ארצות לחלה וכו' חלקו כמו כן במעשר. והרחוקים כמו אלו הארצות לא נתחייבו במעשר מעולם:

סימן י

ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא שדא ההוא עובדי כוכבים ידיה ושקליה. אמר להו רב אשי נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשך ובירצוה עד דשפיא. אבל אי לא נקטוה לידיה היה אוסר היין בהנאה בהוצאת ידו אע"פ שטרוד בהוצאת האתרוג ואתיא כרבי נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה א"נ אפילו כרבנן ואינו טרוד בהוצאת האתרוג כמו במדידה שהוא טרוד אף בהוצאת היד לכוין המדידה. ומה שלא אסר היין בהנאה בהכנסת היד. לפי שהיה נבהל וטרוד בהוצאת האתרוג. ור"ת פי' דבהכנסה היה סבור שהיה שמן ולא בהוצאה. כדאמרינן לעיל גבי חרס. וההיא דחרס מיירי שלא הרגיש שהיה יין. והראב"ד ז"ל כתב שאם אפילו נודע לו שהוא יין אחר שהכניס ידו ולכשידע משך ידו והוציא מותר בהנאה. ומגע שלא בכוונה קרינא ביה כיון שבתחילת נגיעתו לא היה יודע שהוא יין ומיד שידע הוציא ידו משם מחשבתו ניכרת שלא נתכוין לנסך:

סימן יא

אמר רב אשי האי עובד כוכבים דנסכיה לחמריה דישראל שרי למישקל דמי מההוא עובד כוכבים. מ"ט. מיקלא קלייה:

סימן יב

ההוא חביתא דאשתקל ברזא מיניה. אידרי עובד כוכבים ואנח ידיה עלה. אמר רב פפא כל דבהדי ברזא אסור ואידך שרי. איכא דאמרי אמר רב פפא דעד ברזא אסור ואידך שרי. כתב רשב"ם בשם רש"י דוקא הניח ידו על הברזא ומנע יציאת היין. אבל הכניס אצבעו בנקב החבית הוה ליה כמו מפיה ומשוליה דטמאה כל החבית. דמה שלמעלה מאצבעו הוי משוליה ומה שלמטה הוה מפיה. וכן אם נטל הברזא מן החבית אסור כל החבית. שאי אפשר לו שלא ישכשך ואפילו בהפסד מרובה אסור כל היין בהנאה. פירש רש"י ואידך שרי בשתיה. ודבר תימה הוא דהיתר ואיסור שהם בכלי אחד דבר לח שיתערב יחד שיפרד ההיתר מן האיסור להתירו בשתיה. הלכך נראה לפרש דבהנאה קאמר אבל בשתיה ודאי אסור. והיין דעלויה ברזא אסור בהנאה דכל מאי דעלויה ברזא שסופו לצאת הוי כאילו נגע בכולו. ואם תאמר ואמאי אסרינן ליה בהנאה והלא כיון להצלת היין דטרוד ולא מנסך. מידי דהוה אמדדו ביד. ותירץ הראב"ד ז"ל שהיו שם יהודים עומדים ואי לאו דכיון לנסך אמאי קדים איהו. הרבה מצילין היו ליין חוץ ממנו. ולא נהירא לי דאימר למצוא חן או להשתכר נתכוין. וכיון דאיכא למיתלי טעמא להיתרא אמאי אסרינן ליה מספק. ולסברתו התזת צרעה וכיוצא בו צריך לומר דמיירי שאין שם ישראל. ונראה לי דמעיקרא לאו פירכא היא דאין לנו לדמות הטרדות זה לזה אלא מה שמצינו בתלמוד שזה נקרא טרדא. כי אגרדמים הטועם יין היה ראוי לקרותו טרוד כמו מדדו ביד ואף על פי כן אסור בהנאה. וכן הצלת היין דהכא אין כאן טירדא כולי האי ולא דמי למדידה. פסק רש"י דלית הלכתא כרב פפא משום דקים ליה כיחידאה ולאו ראיה דבכמה מקומות בתלמוד פוסקים האמוראים הלכה כיחיד במקום רבים. ור"ת פסק דלית הלכתא כרב פפא כי רב פפא לא היה אוסר בבת גישתא דלקמן (דף עב:) אלא עד מקום שמגיע ראש הקנה בפי חבית. ולרבא דאסר לקמן כל היין שבחבית משום דכוליה אגישתא ובת גישתא גריר הכא נמי היה אוסר כל היין שבחבית אפילו למטה מן הברזא. שכולו מתנענע לעלות ולצאת. והא נמי ליתא דאי פליג רב פפא אדרבא הלכתא כרב פפא דהוא בתראה. וכן פסק בה"ג דהלכתא כאביי דאמר ידו כידה בפרק החולץ (דף לט.) משום דקאמר רב פפא דייקא מתניתא כוותיה דאביי אף על גב דקשיא מתה ואע"ג דאינה מיע"ל קג"ם. ורב אלפס פסק דהלכה כרב פפא וכלישנא בתרא:

סימן יג

אמר רב פפא עובד כוכבים אדנא וישראל אכובא חמרא אסור. בפירש"י כתוב אסור בהנאה דהיינו יין שמזגו עובד כוכבים וכחו הוא ואסרינן ליה משום לך לך ולעיל פירש בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא ודאי חמרא ונסכיה ואע"ג דמוקי לה במוריק אורוקי חיישינן דלמא נגע וניסך ואנן לא רמינן אדעתיה דבישראל הוה מחזקינן ליה אלמא דבהורקה לא אסרינן בהנאה. וכן פירש בסוף הפ' במסקנא דמילתא דכחו של עובד כוכבים דמוריק אורוקי בחבורין והכיר בו שהוא יין אסור בשתיה ומותר בהנאה. וכן משמע לקמן בפרק בתרא דבהרקה לא מיתסר בהנאה דאמר לקמן (דף עב:) גבי עובד כוכבים המערה האי דנפק לבראי גזרו ביה רבנן ההוא דגואי לא גזרו ביה רבנן אלמא מן התורה אינו אסור בהנאה כי מוריק אורוקי כיון דלא נגע ביין ואפילו א"ת דיין שמזגו עובד כוכבים אסור בהנאה לא דמי למוריק אורוקי דהתם הוא שופך המים לתוך היין ומה שהוא אסור בהנאה היינו טעמא דלפי שהוא צריך לצמצם מזיגתו כראוי לשתיה חיישינן דילמא נגע ומשום לך לך אסרוהו בהנאה. אבל רבינו תם פירש דלך לך ומוריק אורוקי חד טעמא הוא ולא אסרינן ליה בהנאה וכן ראיתי במקצת פרש"י שכתוב בהן אסור בשתיה דהיינו יין שמזגו עובד כוכבים ואע"ג דקאמר לעיל (דף נט.) צא והכרז על יינם משום יין נסך ולא תני טעמא לפי שאינן בני תורה ומשמע שאסור בהנאה. יש לומר דמשום קנסא שהיו רגילין בכך החמיר עליהם. מיהו תימה הוא לומר דבהורקה לא הוי יין נסך ממש לאסור בהנאה כמו בשכשוך כי עיקר ניסוך בפנים היה דרך הורקה. וכן בניסוך דעבודת כוכבים אמר בגיטין פרק הניזקין (דף נב:) גבי מנסך מדאגבהיה קנייה מתחייב בנפשו לא הוי (בה) עד שעת ניסוך אלמא עיקר ניסוך הוי בהגבהה והורקה. ושמא איכא למימר דהיינו דוקא בפני עבודת כוכבים אבל שלא בפני עבודת כוכבים אין דרך לשפוך אלא לשכשך. עובד כוכבים אכובא וישראל אדנא ומריק הישראל היין בכובא שביד העובד כוכבים שרי דעובד כוכבים לאו מידי קעביד ואי מצדד צדודי פירוש שמקרב העובדי כוכבים הכובא נגד הקלוח אסור. פירש רש"י בכובא מליאה דלמא נגע. לישנא אחרינא אפי' חסירה כיון דמקרקש בכוונה הוה ליה כחו בכוונה. ורבי יצחק ברבי מאיר ז"ל פירש דאסור לפי דכשמטין הכובא על צידה בשעת שיין מקלח בתוכה הוה ליה כנוגע בקנה דמה לי נוגע בקנה ומה לי נוגע בשולי הכובא ולפי זה אסור אפי' בהנאה כי נוגע בקנה בכוונה אסור אפילו בהנאה:

סימן יד

אמר רב פפא עובד כוכבים דדרי זיקא וקאזיל ישראל לאחוריה מליא אסור חסירה שרי בי כובא בין מליא בין חסירה שרי לפי שאין דרך ניסוך בכך. ומכאן יש ללמוד דנוד של עור שיש בו יין שקרקש בו העובד כוכבים ואפילו הגיעו דופנותיו זה לזה אין בו חשש דאין דרך ניסוך בכך. ומכאן התיר ר"ת ברזא שהיתה רפויה בחבית ומגופה שהיתה רפויה ע"פ חבית ובא עובד כוכבים והדקה לפנים וגם בחבית שלא היו השולים מהודקים והיין יוצא ובא ישראל ונתן שם נעורת ותפשה כנגד הנקב ומנע קצת היין מלצאת ובא עובד כובבים אומן והדקו בסכין עד שסתם הנקב. כל זה התיר שהיה מדמה כל אלו המעשים לנוד של עור דאין דרך ניסוך בכך: כובא מליאה אסירא דוקא כשנושא בידו או על כתיפו אבל כשנושא במוט בשנים מותר לפי שרחוק מן הכובא:

סימן טו

מעצרא זיירא רב פפא שרי רב אשי ואיתימא רב שימי בר אשי אוסר. בכחו כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בכח כחו. איכא דאמרי בכח כחו כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי בכחו והוה עובדא בכח כחו ואסר רב יעקב מנהר פקוד פסק רבינו חננאל ז"ל דהכי הלכתא דמעשה רב ובגת שלנו פסק רשב"ם בשם רש"י שיש ארבע כחות הדפין והקורה והגלגל והמקל אך לא ידע רש"י אם יש חילוק בין שתי כוחות לשלשה כחות. ונראה. דהאי דאסרינן לכח כחו דהיינו דוקא בשתייה:

סימן טז

ההוא חבית דפקעיה לאורכה אתא ההוא עובדי כוכבים חבקה שרי רב פפא לזבוני לעובד כוכבים וה"מ דפקע לאורכה אבל לפותים אפילו בשתייה שרי מ"ט מעשה לבינה קא עביד. מכאן היה נראה לרשב"ם שאם החבית מטפטף יין דרך השולים שיכול העובד כוכבים להדק נעורת בסכין דהוי כמו לפותיה דהכא וכמעשה לבינה. מיהו אם היין שותת הרבה יש ליזהר כי אז נוגע עובדי כוכבים ביין ואם אין נוגע בידו ביין אלא בסכין כיון שאין מתכוין רק לסתום הכלי ולא ליגע ביין נראה דהוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י דבר אחר כמו נגע ברישא דלוליבא לפי' ר"ת:

סימן יז

ההוא עובד כוכבים דאשכח בי מעצרתא אמר רב אשי אי איכא טופח להטפיח בעיא הדחה ובעי ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי :

סימן יח

מתני' עובד כוכבים שנמצא עומד בצד בור של יין ויש לו עליו מלוה אסור אין לו עליו מלוה מותר :

גמ' אמר שמואל והוא שיש לו (עליו) מלוה על אותו היין:

מתני' נפל לבור ועלה או מדדו בקנה והתיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי החבית מרותחת כל אלו היה המעשים ואמרו ימכר ר' שמעון מתיר בשתיה. נטל חבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן והתירו והא דנקט מדדו בקנה שמעשה כך היה או בשביל ר"ש המתיר בשתייה וה"ה נמי מדדו ביד דשרי בהנאה והיינו דתניא בגמ' (דף נז.) מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר וכן נמי עובד כוכבים שדרך יין ברגליו כיון שטרוד בדריכה שרי בהנאה אבל נגע ברגלו (או) בכוונת מגע אסור בהנאה:

גמ' נפל לבור ועלה אמר רב פפא ל"ש אלא שעלה מת אבל אם עלה עובד כוכבים חי אסור מ"ט אמר רב פפא משום דמודי דדמי עליה כיום אידו ולכך מנסיך ליה. נטל את החבית וזרקה לבור אמר רב אשי כל שבזב טמא בעובד כוכבים עושה יין נסך כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך. האי כללא לא אתא למעוטי אלא בזריקה שטהור בזב ועובד כוכבים אינו עושה יין נסך. שהרי היסיטו של זב טמא ובעובד כוכבים אינו עושה יין נסך. כדאמר לעיל האי עובד כוכבים דדרי זיקא. וכן אם נגע הזב בכלי או באדם בקנה טהור דאין הזב מטמא אלא במה שנגע בגופו דכתיב והנוגע בבשר הזב ובעובד כוכבים עושה יין נסך אם נגע בקנה. וכה"ג איכא בפ"ב דב"ק (דף יז:) כל שבזב טמא בנזקין משלם נזק שלם. כל שבזב טהור בנזקין משלם תצי נזק נ"מ לעגלה המושכת בקרון. והתם אי הסיט בקנה חייב ולא אתיא לאורויי אלא חצי נזק צרורות דומיא דזריקה דהכא:

סימן יט

מתני' המטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרה"ר. בעיר שיש בה עובדי כוכבים וישראל מותר. בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיהא ישראל יושב ומשמר. ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עובד כוכבים אחת היא. המטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם רצה ישראל להוציאו אין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים. פרש"י הך דמטהר יינו דרישא בלא מפתח וחותם ובדכתב ליה התקבלתי כדקתני סיפא. והיא מפרשי ליה לרישא. והקשה ר"ת מהא דפריך עלה בגמרא והאיכא רוכלין המחזירין בעיירות. וכיון שאין שם מפתח וחותם איך ידעו הרוכלין שהיין של ישראל הוא. ואמאי מירתת העובדי כוכבים מליכנס שם ולשכשך. בשלמא אם מיירי במפתח וחותם מירתת עובד כוכבים שמא יראו הרוכלין דטורח ומזויף ויבינו שהיין של ישראל הוא. וכן דיקלא דלא פסיק רישיה וכי מירתת עובד כוכבים דבשעה מועטת שהוא נוגע. ביין יעלה בראש הדקל ויראה. בשלמא לזיוף החותם צריך שהות זמן מרובה מירתת שמא בתוך כך יעלה ויראנו. ועוד דהיכי. בעי למימר תנא קמא או רבי שמעון בן אלעזר דברשות אחר מותר בלא מפתח וחותם דומיא דברשות העובד כוכבים אסור דהיינו בלא מפתח וחותם לפרש"י. וכיון דליכא מפתח וחותם ברשות עובדי כוכבים אחר אמאי שרו אמאי לא חיישינן שמא ינסכנו הנפקד. הלכך נראה לר"ת דמיירי במפתח וחותם ובדלא כתב ליה התקבלתי. ולפי שהיין של עובד כוכבים ויש לו מלוה עליו לא מירתת. הלכך בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור אפילו ע"י מפתח וחותם. כדתניא בברייתא בגמרא גבי יינו של עובד כוכבים ברשותו וישראל דר בחצר אחרת אסור אפילו מפתח וחותם בידו. וסיפא בדכתב ליה התקבלתי ומותר במפתח וחותם ואפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים. מתוך שפירש ר"ת מתניתין במפתחות ואפ"ה בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור כיון דלא כתב ליה התקבלתי היה נמנע מלשתות היין שקונין עובדי כוכבים מישראל וחותמין אותה חותם בתוך חותם ומוליכין אותה בספינה למרחקים. כיון שהיין של עובדי כוכבים ועובר מהלך כמה ימים בלא ישראל זה אין להתירו משום שיש בו חותם בתוך חותם. דהא כיון דקי"ל כרבי אלעזר דשרי בחותם אחד אין לנו חילוק בין חותם אחד לחותם בתוך חותם לענין טרח ומזייף. כיון דאסרינן חותם אחד ה"ה חותם בתוך חותם. ושוב נהג בו היתר. דדוקא במטהר יינו של עובד כוכבים הגדל בכרמים שלו שלא טרח בו העובדי כוכבים כל כך ולא הוציא עליו יציאות אינו חושש כל כך אם ירגישו הישראל שיזייף. אבל המוליכין יין למרחקים בטורח גדול וביציאה מרובה וגם קונהו חש לטורחו ולהוצאתו ולא מזייף:

גמ' בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור. ואי איכא רוכלין המחזירין בעיירות בעיר שאין בה דלתים ובריחים שרי. אמר רב יוסף ואשפה כרה"ר דמיא. וחלון כרה"ר דמי ודיקלא כרה"ר דמי. פסיק רישיה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי. והלכתא כרבינא לקולא: ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו שלעובד כוכבים ואם מלאהו יין וישראל דר באותו חצר מותר. אף על גב שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו. וחכמים אומרים לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר או שיבא ממונה שאין בא לקיצין: יין עובד כוכבים ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו. בחצר אחרת אסור אע"פ שמפתח וחותם בידו. וקי"ל כת"ק דקאי כר' אלעזר דלא חייש לזיופא. הלכך המטהר יינו של עובד כוכבים ונותנו ברשותו. בבית שהוא פתוח לרה"ר או לאשפה או יש חלון בחצר אחרת הפתוח לרה"ר והבית שהיין בתוכו פתוח לחצר כנגד חלון או דיקלא ולא כתב לו התקבלתי. בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה מותר במפתח וחותם. דמירתת עובד כוכבים לזיופי דילמא חזי ליה ישראל. ושרי אע"פ שיש לו עליו מלוה. ואם ישראל דר באותה חצר מותר בלא מפתח וחותם. ואם אין הבית פתוח לרה"ר אפי' בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ומפתח וחותם בידו אסור. כדקתני בברייתא יינו של עובד כוכבים ברשותו וישראל דר בחצר אחרת אע"פ שהמפתח וחותם בידו אסור לפי שאין הבית פתוח לרה"ר. ואם מניחו להוציא היין בלא מעות הרי הוא כיינו של ישראל ברשות העובד כוכבים ומותר במפתח או חותם. ואפי' בעיר שכולה עובדי כוכבים דלא חיישינן לזיופא: רשב"א אומר רשות עובד כוכבים אחת היא. איבעיא להו רשב"א להקל או להחמיר. רב יהודה אמר זעירי להקל. רב נחמן אמר זעירי להחמיר. תניא כוותיה דרב נחמן אמר זעירי ארשב"א רשות עובדי כוכבים אחת הן מפני הרמאין. והלכתא כרב נחמן דתניא כוותיה וכת"ק דרשות עובדי כוכבים אחר מותר אם אינו משועבד לבעל היין. כההוא דפרזיק רופילא:

סימן כ

ההוא כרכא דהוה יתיב בה חמרא דישראל ואשתכח עובד כוכבים דהוה קאי ביני דני. אמר רבא אם נתפש עליו כגנב חמרא שרי. ואי לא אסור:

מסקנא דמילתא דיין נסך דסלקא לן מהאי פירקין. הלכתא כרב הונא וכמשנה אחרונה דכיון והתחיל לימשך נעשה יין נסך. והמשכה הוי כפירוש רש"י מיד כשנפרד היין מן החרצנים והזגין לצד אחד אפי' בגת. וכן בגיגיות אם פנה החרצנים והזגין לצד אחד ועשה מקום להתקבץ שם היין או אם לקח מן היין בכלי שלו לשתות ונתכוין בלקיחתו לשלות מך החרצנים והזגין כל שישנו בגיגית קרינא ביה התחיל לימשך: והלוקח יין מן העובד כוכבים צריך שלא יעלים עינו מן הגיגית אחר הבצירה. פן ימשך העובד כוכבים ממנה: ור"ת אסר לדרוך עם העובד כוכבים לפי משנה אחרונה אפילו לגת פקוקה ומליאה. כיון דבהמשכה כל דהו נעשה יין אי אפשר ליזהר ממגען של עובד כוכבים אחר המשכה. ומגעו של עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י דבר אחר כגון ברישא דלוליבא אף על גב דרש"י אסרו בשתיה הדבר מוברר ומוכרע כגירסת רבינו תם בראיות ברורות דמותר בשתייה. וכן דעת הגאונים. ומגע עובד כוכבים בגופו שלא בכוונה כגון תינוק בן יומו ונפל לבור ועלה. או מגע עובד כוכבים בכוונה שלא בכוונת ניסוך כגון שהוא טרוד במדידה או בהתזת צירעה או כגון ההיא דאתרוגא. בין ע"י ד"א שמדדו בקנה בין שמדדו ביד. או בכוונת מגע גופו אלא שלא ידע שהוא יין כגון ההיא דחרס כולהו שריין בהנאה. ומגע עובד כוכבים בכוונה בין בגופו בין ע"י ד"א בחבורין שיכשך אע"פ שלא ניסך אסור בהנאה. כגון ההיא דאגרדמים וההיא דשדא ידיה בחמרא בדוולא או הוציא הברזא מן החבית או הכניס אצבעו בנקב החבית לחלל החבית. אבל הניח ידו על נקב הברזא ומנע את היין מלצאת. היין שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה ושלמטה מן הנקב מותר בהנאה. כחו של עובד כוכבים בחבורין כגון דמוריק אורוקי הכיר בו שהוא יין אסור בשתיה ומותר בהנאה לא הכיר בו שהוא יין מותר אפי' בשתייה. ויין שמזגו עובדי כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה. ושלא בחבורין כגון זריקה אפילו בכוונה. מותר בשתיה:

הדרן עלך רבי ישמעאל