משנה מקואות ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה, אם רוב מן הכשר, כשר.

ואם רוב מן הפסול, פסול.

מחצה למחצה, פסול.

אימתי, בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקוה.

היו מקלחין בתוך המים, אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים, עד שלא ירד לתוכו שלשה לוגין מים שאובין, כשר.

ואם לאו, פסול.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַיִם שְׁאוּבִין וּמֵי גְשָׁמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בֶחָצֵר, וּבָעֻקָּה, וְעַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, אִם רֹב מִן הַכָּשֵׁר, כָּשֵׁר. וְאִם רֹב מִן הַפָּסוּל, פָּסוּל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, פָּסוּל. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמִּתְעָרְבִין עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַמִּקְוֶה. הָיוּ מְקַלְּחִין בְּתוֹךְ הַמַּיִם, אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים, עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְתוֹכוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, כָּשֵׁר. וְאִם לָאו, פָּסוּל.

נוסח הרמב"ם

מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה ועל מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול פסול מחצה למחצה פסול אימתיי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה היו מקלחין בתוך המים אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא ירדו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין כשר ואם לאו פסול.

פירוש הרמב"ם

אמרו על מעלות המערה הבדל שלישי ר"ל שאם נפל המעורב בחצר הבית או בבור שיש שם או על מעלות המערה ואחר נגרו המים המעורבין וירדו אל תוך המערה ונקוה שם מקום מקוה הנה ישאל שיהיה בו רוב כמו שזכר או תהיה המשנה מדברת משני משלים והוא שיתערבו בחצר ויתערבו לעוקה וימשכו לעוקה או יתערבו על מעלות המערה אמנם אם לא תהיה שם המשכה אלא המים הכשרים ומים שאובין יורדין על ישרן בבור אחד והוא אמרו ה"ז מקלחים בתוך המים וקלוח הוא הזלת המים ואנחנו נבחין בעיקר וזה שהוא מקוה מ' סאה מים כשרין בתוך המקוה קודם שיגיע עמהם שלשת לוגין מים שאובין הנה הוא מקוה כשר ולא נקפיד במה שיגיע שם אחר זה ממים שאובין כי מ' סאה לא יפסדם מים שאובין. כמו שביארנו וכבר התבאר לך ג"כ שאמרנו ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אמנם הוא אם יפלו בעצם המקוה אמנם אם נשפכו המים חוץ למקוה וירדו אל המקוה הנה הוא כשר בתנאי שיהיה רוב המים מן הכשרים מגיעים במקוה והוא אמרם בש"ס (תמורה דף יב:) שאובה שהמשיכוה כשרה אך יצטרך שיהיו השאובין מעוט המקוה כמו שבא עליה לשון המשנה ואולם תאמר איזה דבר השמיענו הש"ס באמרם שאובה שהמשיכוה כשרה וזאת המשנה באה בזה הלשון מתני' אתא לאשמועינן להודיע שהוא הוסיף לנו ביאור לפי שאילו נשארו עם זאת המשנה באמרם עד שיפול התערובות המים שאובין ומים כשרין חוץ למקוה ויתערב הכל וימשך למקוה אמנם אם היו המים כשרים בתוך המקוה ומים שאובין נמשכין ויורדין לתוך המקוה פוסלין בג' לוגין והשמיענו הש"ס שאפי' היה השאוב לבדו נמשך כשר ובתוספתא (פ"ד) ר' אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בראשו כ"א סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו י"ט סאה ופותקן ויתערבו בחצר ואמרו הוא נותן לתוכו ר"ל לתוך הגג ואחר יתיר אלה המים ואלה המים ירדו מצנור הגג ויתערבו המים בחצר כבר התבאר לך שזאת השאובה שהמשיכוה יצטרך שיהיה הרוב מן הכשר והשאובין משוכין ואל זה הכונה רמזו בתחלת שקלים באמרם מתקנין את המקואות כמו שזכרנו שם וכבר חשב איש גדול מאד רב העיון בארץ המערב ששאובה שהמשיכוה כשרה ואפי' היה המקוה כולו שאוב ונמשך ונהרג על זה באמה ובזרוע ודבריו בזה מפורסם בספרו בהיותו בלתי מבין זאת המשנה כלל ואפי' היה זה בזה למה שאמר המשנה אם רוב מן הפסול פוסל ואפילו לא היו מי גשמים כלל אלא מים שאובין בלבד ויהיו נמשכין ויורדין על מעלות המערה יהיה הנקוה מהן מקוה כשר ואשר יחייב זה הטעות כולו הוא מעוט שמירת המשנה והחקירה למה שבא ומה נפלא מאמרם אם ראית ת"ח שלמודו קהה עליו כברזל על משנתו שאינה סדורה בפיו:

פירוש רבינו שמשון

עוקה. חפירה להתקבץ בה מים וכי האי גוונא בפרק כיצד משתתפין (דף פח.) מקצתן עשו עוקה:

אם רוב מן הכשר כשר. כיון דנתערבו בחצר דרך המשכה ירדו ונתערבו במקוה

היו מקלחין לתוך המים. שלא נתערבו בחצר אלא מהלכין בפני עצמן למקים השאובין וכן המי גשמים בפני עצמן:

ואם לאו פסול. אע"פ שדרך המשכה ירדו אותן שלשת לוגין מים שאובין למקוה ואע"פ שירדו לבסוף שהשלימו הארבעים סאה דקסבר המשכה אינה מטהרת כלל אפילו שלשת לוגין לבסוף ודלא כרבי אליעזר בן יעקב דסוף פרק קמא דתמורה (דף יב.) דקאמר שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה:

תניא בתוספתא. (שם) ר"א בן יעקב אומר גג שיש בראשו עשרים ואחת סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו תשע עשרה סאה ופותקן ומערבן בחצר היה בו מ' סאה ונפתקו ובאו לתוך הבית כשרין ואין מטבילין בהן שאין מטבילין באויר היה ראשו אחד מגיע לארץ מטבילין בו ואין מטבילין באויר גל שנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר ואם היו שני ראשין נוגעין בארץ מטבילין בהן ואין מטבילין בכיפה. פי' ונותן לתוכו לתוך הגג: ופותקן ומערבן בחצר לא שיתערבו בחצר ואח"כ ירדו למקוה דבסוף פ"ק דתמורה (שם) שמעינן ליה לרבי אליעזר בן יעקב מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה אלמא לא בעי שיתערבו חוץ למקוה והכא כשמתאספין בחצר למקום אחד איירי וטובלין שם ומדלא פליג במילתא משמע דלא חייש בין נתקבצו בחצר של מי גשמים תחלה ואח"כ שאובין בין שאובין תחלה ואחר כך מי גשמים דבכל ענין מטהר ברבייה ובהמשכה: ובאו לתוך הבית כשרין להטביל בהן לאחר שבאו לבית ואין מטבילין בהן דרך ירידתן לבית שאין מטבילין באויר והכא לא הוה צריך לטעמא דאויר דאפילו בארץ אין מטבילין בחרדלית של גשמים דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן אלא משום סיפא נקטיה: נוגעין בארץ מטבילין בהן באותן מים שנוגעין בארץ וכגון שיש בארץ מ' סאה דשעל הגג אין מצטרפין דהנצוק והקטפרס אינו חיבור: מן הים ומן הנהר הכא צריך לטעמא דאין מטבילין באויר דמעין מטהר בזוחלין ומטעמא דקטפרס ונצוק אינו חיבור לא היה יכול לפסול דאפשר שיש מ' סאה ביחד באויר: ואין מטבילין בכיפין. שלא יזרוק כלים בכיפת הגג דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה ובפרק ב' דחולין (דף לא:) מייתי לה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מ ם שאוב ם - שהן פסול ם למקוה. ומ גשמ ם. הכשר ם. שנתערבו בחצר או בעוקה. גומא שהמים מתקבצים בהן, או על מעלות המערה, ומשם נמשכו וירדו למקוה:

אם רוב מן הכשר - כגון שכ"א ה סאה מהן מי גשמים. וי"ט מים שאובין, כשר:

היו מקלחין בתוך המים - שלא ירדו למקוה על ידי המש. כה דרך החצר והעוקה ומעלות המערה, אלא מן הכלים עצמן היו מקלחין לתוך המקוה:

ואם לאו פסול - דשלשה לוגין מים שאובים פוסלים כשנפלו למקוה שלא כדרך המשכה. אבל דרך המשכה אין פוסלין עד שיהיו הרוב מים שאובים, אפילו המים שאובין בפני עצמן שלא נתערבו בכשרים, אין פוסלין דרך המשכה אלא ברוב ו. כגון מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים, ממלא בכתף וממשיך לתוכו י"ט סאה מים שאובים וכשר, הואיל והרוב מים כשרים. וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

[אם רוב מן הכשר. פי' הר"ב כגון שכ"א סאה כו'. וכ"כ עוד בפ"ה דתרומות מ"ו. ושם כתבתי דלענין הדין במשהו יותר מכ' סגי. וכלשון הב"י שאני מעתיק בד"ה ואם לאו כו' בס"ד]:

אם ידוע שנפל לתוכו מ' סאה כו'. עי' מ"ש בזה במ"ה פ"ב:

ואם לאו פסול. פי' הר"ב דג' לוגין מים שאובין כו'. ואפי' המים שאובים בפ"ע שלא נתערבו בכשרים אין פוסלין דרך המשכה אלא ברוב. וכ"כ הרמב"ם. והקשה הכ"מ [פ"ד מה"מ הלכה ח'] מדקתני רישא אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה. דמשמע שמפני שנתערבו מקודם הוא דמכשרינן. הא לאו הכי לא. ונ"ל דהא דקתני שמתערבין היינו לאפוקי היכא דלא נפלו רוב כשירים ברישא. דהיכא דהיה במקוה פחות מכ' סאה ומשהו מים כשירים. הוא נפסל בג' לוגין מים שאובים אע"פ שנפלו בו בהמשכה. אבל כשהם מתערבים קודם שירדו והם נמשכים ויורדים. אע"פ שאין רוב הכשרים ניכר ועומד לעצמו. כיון שגם השאובים אינם יורדים למקוה בפני עצמם. אלא מעורבין עם הכשרים ובדרך המשכה. כשירים. והכי משמע מדבריו ז"ל שכתב אין המים שאובים פוסלים וכו'. עכ"ל. ואני מצאתי בתוס' פ"ק דתמורה די"ב [סד"ה ואין המים]. שהרגישו בקושיא זו וכתבו. ונראה דקתני נתערבו [עד שיגיעו למקוה]. לאפוקי היכא שהצינור שחקקו ולבסוף קבעו יורד למקוה בלא המשכה. ע"כ. כלומר דנתערבו לאו דוקא ואפילו בלא נתערבו נמי. ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. [ואף דברי הר"ב כך מוכרעין. שכתב היו מקלחים כו' שלא ירדו למקוה ע"י המשכה כו' אלא מן הכלים עצמן. ולא כתב כלשון הר"ש שכתב שלא נתערבו בחצר אלא מהלכין בפני עצמן [למקוה השאובים וכן המי הגשמים עצמן]. ע"כ. אלא דהר"ב ס"ל דרישא גופה אף בלא נתערבו. אלא מהלכים וכו' ולפיכך הוכרח לפרש בסיפא שלא ירדו ע"י המשכה כו'. אלא כו'] ומ"ש הר"ב וכן הל'. כבר הקשיתי לשאול ע"ז בפ"ב מ"ז [ד"ה רי"א]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא אפילו משהו יותר מעשרים סגי:

(ו) (על הברטנורא) ונתערבו דרישא לאו דוקא, ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. תוס'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שנתערבו בחצר ובעוקא:    פי' או בעוקא ועוד יש לפרש דמילי מילי קתני שנתערבו בחצר ונכנסו לתוך העוקא. או על מעלות המערה ונכנסו יחד לתוך המערה. הרמב"ם והרא"ש ז"ל. ומ"מ במקום שנתערבו שמתערבין:

אם רוב מן הכשר:    כצ"ל:

בפי' רעז"ל ואפי' המים שאובי' בפני עצמן שלא נתערבו בכשרין. אמר המלקט פי' שלא נתערבו קודם כניסתם למקוה ואתיא מתני' כראב"י ואע"ג דראב"י בתוספתא בעי תערובת בחצר קודם שירדו למקוה שוב הוסיף להקל דלא בעי תערובת. הרא"ש ז"ל:


פירושים נוספים