רמב"ם על מקוואות ד
<< · רמב"ם · על מקוואות · ד · >>
ראו גם נוסח המשנה מקואות ד רמבם
מקואות פרק ד
[עריכה]צינור - הוא גולה שקורין "קנאל".
ובתחילה אקדים לך שדבר המשנה כולה הוא בגולה שלא יפסול את המקווה, וזה כמו שהתבאר בתוספתא (פ"ד) בזאת ההלכה "צינור שחקקו ולבסוף קבעו, פוסל את המקווה, קבעו ואחר כך חקקו, אינו פוסל את המקווה". וכבר התבאר בתלמוד (שבת טז. ב"ק סז.) סיבת זה, והוא שהעיקר אצלנו "שאובה דרבנן", רוצה לומר שמקווה עשוי ממים שאובין אמנם הוא פוסל מדרבנן, ולזה נסתפקו אם היה עומד העץ בקרקע ובנאה ואחר כך חקק בה גולה, ולא יסתפקו בזה אם חקקו ולבסוף קבעו, לסיבה אשר הביאו "הואיל ותורת כלי עליו בתלוש", שכל מה שיוזל עליו הנה הוא שאוב. והבן אמרם "תורת כלי", ולא שמוהו כלי לפי שאינו כלי קבול, אך להיותו של עץ שמוהו פסול לעיקר אשר אצלנו והוא "שפשוטי כלי עץ מקבלין טומאה".
ואחר שהקדמתי לך זה העיקר, אמר שמי שישים כלים תחת הגולה לקבץ בהם המים, הנה המים המגיע בהם הם מים שאובין ופוסל את המקווה, ואפילו היו אלה הכלים כלי אבנים אשר לא יקבלו טומאה כמו שהתבאר.
ואמרו בית שמאי, שמעת ששם אלה הכלים תחת הגולה אשר היא ידועה ביציקת המים שבו המים שאובין, ואפילו שכח אלה הכלים תחת הגולה אשר יהיה כמותם בלי כוונה, גזרינן שוכח אטו מניח. ובית הלל לא גזרי זאת הגזרה.
[אבל המניח בחצר], כבר ביארו בתלמוד במסכת שבת בפרק קמא (דף טז:) ואמרו "הניחן בשעת קישור העבים, דברי הכל אלו ואלו טמאין", רוצה לומר שוכח ומניח הכל פוסל את המקווה, "בשעת פזור, דברי הכל אלו ואלו טהורין", לפי שירידת המטר אינם מפעלו וכאילו נתמלאת שלא בידי אדם בין שהיה שוכח ומניח, "לא נחלקו אלא שהניחו בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו, דמר סבר בטלה לה מחשבתו", והוא (רבי מאיר) [תנא קמא] ולזה אמר שהכל מודים שהוא טהור, "ומר סבר לא בטלה מחשבתו", והוא רבי יוסי ולכן אמר עדיין המחלוקת במקומה עומדת.
ובית הלל מטהרין בשוכח, ובית שמאי גזרו שוכח אטו מניח, לפי שמשפט החצר בשעת קישור עבים כמו משפט הצינור כפי התמדתה, לפי שכמו שהגולה ידועה בשפיכת המים תמיד, כן העבים בעת התקשרם ידוע שהם ישפכו בחצר.
וזה אשר אמרנו שאלה המים פוסלין את המקווה, אין כוונתו שהוא יקח אלה הכלים בידו ויציקם במקווה שתפסלו, לפי שאין מחלוקת בזה ולא דיבור שהוא מים שאובין. ואמנם הדיבור בו אם נשימהו כמו המניח כלים בראש הגג לנגבם ונתמלאו אם לא, ואם שבר אלו הכלים או הפכם על פניהם וקבץ מימיהם בבור אם יהיה מקווה כשר אם לא.
וזה הוא העולה בזה המשפט כפי סברת בית שמאי כמו שיראה (רבי יוסי) [תנא קמא] וכפי מה שהתבאר בתלמוד (שם), שאחד השוכח ואחד המניח בין בחצר בין תחת צינור שהכל פוסל את המקווה, זולת מניח בחצר בשעת פזור עבים שהוא אינו פוסל.
והלכתא כבית שמאי, כפי מה שיחדנו, לפי שהוא משמונה עשר דברים שגזרו כמו שזכרנו במסכת שבת (שם):
ליזבז - מסגרת גבוהה, כמו שביארנו פעמים שהיא אם תהיה בעלת מסגרת שבה כלי, כמו שקדם בכלים (פ"ב מ"ג).
ועניין זקפה לידוח - ששמה על צדה להדיח:
חוטט - הוא אשר יחפור, כמו שביארנו בסוכה (דף טו:).
ואמר שאם לקח צינור של עץ וחקק בו, ואפילו היה קבוע מקום יתחברו בו אבנים קטנות ויגרו המים הזבים, הנה כל מה שיגר על זה הצינור הם מים שאובין לפי שזה המקום החקוק כלי הוא. ואם היה זה הצינור של חרס, תכף שיחקוק בו כדי שיעור רביעית אז ישוב כלי.
ואמר רבי יוסי, שלא יאמר שכלי חרס יצטרך שיכיל רביעית ואז יחשב כלי אלא אם נשתברו, וכי מכיתתו לא יחשב כלי אלא אם יהיה המכתת מקבלת רביעית כפי מה שהתבאר בשני מכלים, אמנם זולת זה לא.
ואחר אמר, היו צרורות מתחלחלים לתוכו, רוצה לומר שאם היה בצינור בית קבול אשר הוא פסול כמו שסיפרנו, ואחר נתמלא זה הבית קבול באבנים יתגלגלו אליהם והם בה מתחלחלין, הנה הוא בפסולו.
ואם נתמלא בעפר נתהדק קצתה בקצתה עד שנתקשה ושב כחרסית, הנה הוא כשר, לפי שכבר סר הבית קבול אשר היה בו אשר שמו כלי, וזה הוא כוונת אמרו ונגבס. ו"גבסית" שם הגבות.
וסילון - הוא הגולה אשר תעשה להלוך בהם המים, אם רצונו להביא המים ממקום למקום, והנה תעשה מחרש והנה תעשה מעופרת ברוב, להלוך המים בתוכם ולא יבלעו בארץ.
ואמר שזה הסילון צר הפיות ולו חללות, וברוב יעשה כפי זאת הצורה:
והיו המים הולכין עליו למקווה, והנה הוא כשר אף על פי שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב, לפי שלא יכוון לזה החלל שיהיה כלי קבול, ואמנם היה הכוונה שיצאו המים מן המקום הצר בחוזק.
ואמנם אמרנו בצינור הקודם, שהוא אם יהיה בו מקום מקוער פוסל את המקווה להיותו עשוי לקבלה, רוצה לומר לקבל צרורות. וכבר קדם בשני מכלים, שמכלל הטהורין בכלי חרס הסילונות כפופין אף על פי שמקבלין, וסיבת זה מה שזכרנו שהם לא נעשו לקבלה.
והנה יצא לך עיקר גדול מאד, והוא שאין כל המקבלין פוסלין את המקווה וישובו המים ההולכין בהם מים שאובין, אלא כל מה שעשוי לקבלה, והבן זה העיקר. ועוד יתבאר לך שסילון של מתכת גם כן אינו פוסל את המקווה כפי העיקר אשר זכרנו והוא שיהיה עשוי לקבלה, אמנם הבלתי מקבל הנה אין בו דיבור, שהוא אינו פוסל.
וכבר יתבאר לך גם כן מזאת ההלכה שצינור של חרס [ושל עץ] כשר ואינו פוסל את המקווה, לפי שהוא מדבר כאשר יחוקו בו האם יפסול ואיך יפסול זה החקק. וכאשר אמת זה כמו שהוא אמת, הנה לקח בנחושת וכיוצא בהם מהצינורות אשר יושלכו בהם המים, וכן כובעי העופרת וכדים אשר ילך עליהם המים למרחצאות, וכיוצא בהם כולן כשרין לפי שהם לא נעשו לקבלה, אבל ילך המים עליהם כמו שילכו בסילונות.
ועמוד על זה ואל יבהלך המחשבה בזה, ולא יטעך המפורסם אצל הנתלים בקצוות התלמוד, באמרם שהמימות אשר ילכו על הגולות הנעשית בסיבוב מחרש, הנקראים "קרמיד", ועל הסילונות מזולתם כולם מים שאובים, הנה זאת המשנה לא תהיה או נדחה, לאין ספק בו או פחות כרצונם. ואמנם טעותם בזה כולו מאמר התוספתא "צינור שחקקו ולבסוף קבעו" אשר הוא צינור של עץ, וסיבת זה כמו שביארנו לפי שתורת כלי עליו בתלוש כמו שבא לשון התלמוד, ויצלח קודם שיושם צינור לכל מה שיצלח פשוטי כלי עץ, ואין הצינור של חרס כן, לעיקרים אשר נתבארו בכלים (פ"ב) שפשוטי כלי חרס טהורין לגמרי, ולא יוכלו הכלים לפסול את המקווה בשום פנים, ולא גם כן הסילונות בין שיהיו מחרס או ממתכות, לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפילו היה בהם בית קיבול כמו שזכרנו, ואיך לא יהיה כן אחר שהם כמו קנה חלול מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין. ועוד נוסיף בזה העיקר ביאור בו מזאת המסכתא, ולא ישולל ממנו זאת הכוונה אלא מי שלא יבין כלל ואפילו הדבר הקל, או מי שהוא ריק מאלו העיקרים כולם.
וזה העיקר תשטחהו בכל המשנה והתלמוד, כי אתה לא תוסיף בו אלא תועלת, לפי שהוא דבר דבור על אפניו:
אמרו על מעלות המערה הבדל שלישי, רוצה לומר שאם נפל המעורב בחצר הבית או בבור שיש שם או על מעלות המערה, ואחר נגרו המים המעורבין וירדו אל תוך המערה ונקוה שם מקום מקווה, הנה ישאל שיהיה בו רוב כמו שזכר. או תהיה המשנה מדברת משני משלים, והוא שיתערבו בחצר ויתערבו לעוקה וימשכו לעוקה, או יתערבו על מעלות המערה.
אמנם אם לא תהיה שם המשכה אלא המים הכשרים ומים שאובין יורדין על ישרן בבור אחד, והוא אמרו היו מקלחים בתוך המים, וקילוח הוא הזלת המים, ואנחנו נבחין בעיקר, וזה שהוא מקווה ארבעים סאה מים כשרין בתוך המקווה קודם שיגיע עמהם שלושת לוגין מים שאובין הנה הוא מקווה כשר, ולא נקפיד במה שיגיע שם אחר זה ממים שאובין, כי ארבעים סאה לא יפסדם מים שאובין כמו שביארנו.
וכבר התבאר לך גם כן, שאמרנו שלושה לוגין מים שאובין פוסלין את המקווה, אמנם הוא אם יפלו בעצם המקווה, אמנם אם נשפכו המים חוץ למקווה וירדו אל המקווה הנה הוא כשר, ובתנאי שיהיה רוב המים מן הכשרים מגיעים במקווה, והוא אמרם בתלמוד (תמורה דף יב:) "שאובה שהמשיכוה כשרה", אך יצטרך שיהיו השאובין מיעוט המקווה כמו שבא עליה לשון המשנה. ואולי תאמר איזה דבר השמיענו התלמוד באמרם "שאובה שהמשיכוה כשרה" וזאת המשנה באה בזה הלשון, "מתניתין אתא לאשמועינן?". להודיע שהיא תוסיפנו ביאור, לפי שאילו נשארו עם זאת המשנה, באמרם עד שיפול התערבות המים שאובין ומים כשרין חוץ למקווה ויתערב הכל וימשך למקווה, אמנם אם היו המים כשרים בתוך המקווה ומים שאובין נמשכין ויורדין לתוך המקווה פוסלין בשלושה לוגין, והשמיענו התלמוד שאפילו היה השאוב לבדו נמשך כשר.
ובתוספתא (פ"ד) "רבי אליעזר בן יעקב אומר, גג שיש בראשו עשרים ואחד סאה של מימי גשמים, ממלא בכתף ונותן לתוכו תשעה עשר סאה, ופותקן ויתערבו בחצר". ואמרו הוא "ונותן לתוכו" רוצה לומר לתוך הגג, ואחר יתיר אלה המים, ואלה המים ירדו מצינור הגג ויתערבו המים בחצר. כבר התבאר לך, שזאת השאובה שהמשיכוה, יצטרך שיהיה הרוב מן הכשר והשאובין משוכין. ואל זה הכוונה רמזו בתחילת שקלים, באמרם "מתקנין את המקוואות" כמו שזכרנו שם.
וכבר חשב איש גדול מאד רב העיון בארץ המערב, ששאובה שהמשיכוה כשרה ואפילו היה המקווה כולו שאוב ונמשך, ונהרג על זה באמה ובזרוע, ודבריו בזה מפורסם בספרו בהיותו בלתי מבין זאת המשנה כלל. ואפילו היה זה בזה למה שאמר המשנה אם רוב מן הפסול פסול, ואפילו לא היו מי גשמים כלל אלא מים שאובין בלבד, ויהיו נמשכין ויורדין על מעלות המערה יהיה הנקוה מהן מקווה כשר. ואשר יחייב זה הטעות כולו הוא מיעוט שמירת המשנה והחקירה למה שבה, ומה נפלא מאמרם "אם ראית תלמיד חכמים שלימודו קהה עליו כברזל" על משנתו שאינה סדורה בפיו:
שוקת שבסלע - תעלה שבהר.
וכבר קדם פירוש זאת ההלכה בחמישי מפרה (מ"ז) וחפשה שם.
עד שיפחת רובה - עד שתשבר ויחסר מגודלה, ואז יהיו המים הנוזלים אליה כשרים ולא יהיו שאובין, לפי שהיא אז לא תשאר כלי:
משנה מקוואות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב