משנה מקואות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המניח כלים תחת הצינור -

אחד כלים גדולים, ואחד כלים קטנים,

אפילו כלי גללים, וכלי אבנים, וכלי אדמה -

פוסלין את המקוה.

אחד המניח, ואחד השוכח - כדברי בית שמאי.

בית הלל - מטהרין בשוכח.

אמר רבי מאיר:

נמנו - ורבו בית שמאי על בית הלל.

ומודים בשוכח בחצר - שהוא טהור.

אמר רבי יוסי: עדיין המחלוקת במקומה עומדת.

(ב) המניח טבלה תחת הצינור -

אם יש לה לזביז - פוסלת את המקוה,

ואם לאו - אינה פוסלת את המקוה.

זקפה לידוח -

בין כך, ובין כך - אינה פוסלת את המקוה.

(ג) החוטט בצינור לקבל צרורות -

בשל עץ - כל שהוא,

ובשל חרס - רביעית.

רבי יוסי אומר: אף בשל חרס - כל שהוא,

לא אמרו רביעית - אלא בשברי כלי חרס.

היו צרורות מתחלחלים לתוכו - פוסלין את המקוה.

ירד לתוכו עפר, ונגבס - כשר.

סילון שהוא צר מכאן ומכאן,

ורחב מן האמצע - אינו פוסל, מפני שלא נעשה לקבלה.

(ד) מים שאובין ומי גשמים,

שמתערבין בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה -

אם רוב מן הכשר - כשר,

ואם רוב מן הפסול - פסול,

מחצה למחצה - פסול.

אימתי? - בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה.

היו מקלחין בתוך המים -

אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים,

עד שלא ירדו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין - כשר,

ואם לאו - פסול.

(ה) השוקת שבסלע -

אין ממלאין בה, ואין מקדשין בה,

ואין מזין הימנה, ואינה צריכה צמיד פתיל,

ואינה פוסלת את המקוה.

היתה כלי, וחיברה בסיד -

ממלאין בה, ומקדשין בה,

ומזין הימנה, וצריכה צמיד פתיל,

ופוסלת את המקוה.

ניקבה מלמטן, או מן הצד,

ואינה יכולה לקבל מים כל שהן - כשרה.

וכמה יהא בנקב? - כשפופרת הנוד.

אמר רבי יהודה בן בתירה:

מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים,

והיתה נקובה כשפופרת הנוד,

והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה,

ושלחו בית שמאי - ופחתוה,

שבית שמאי אומרין: עד שיפחת רובה.

הדף הראשי של משנה מקואות ד

משנה מקואות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב