משנה מקואות ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ד · משנה ב | >>
המניח טבלא תחת הצנור, אם יש לה לבזבז, פוסלת את המקוה.
ואם לאו, אינה פוסלת את המקוה.
זקפה לידוח, בין כך ובין כך אינה פוסלת את המקוהב.
משנה מנוקדת
הַמַּנִּיחַ טַבְלָא תַּחַת הַצִּנּוֹר, אִם יֶשׁ לָהּ לְבִזְבֵּז, פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. וְאִם לָאו, אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. זְקָפָהּ לִדּוֹחַ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה.
נוסח הרמב"ם
המניח טבלה תחת הצינור -
- אם יש לה לזביז - פוסלת את המקוה,
- ואם לאו - אינה פוסלת את המקוה.
- זקפה לידוח -
- בין כך, ובין כך - אינה פוסלת את המקוה.
פירוש הרמב"ם
ליזבז - מסגרת גבוהה, כמו שביארנו פעמים שהיא אם תהיה בעלת מסגרת שבה כלי, כמו שקדם בכלים (פ"ב מ"ג).
ועניין זקפה לידוח - ששמה על צדה להדיח:
פירוש רבינו שמשון
תחת הצנור. שקבעו ולבסוף חקקו כדפרישית והניח הטבלא תחתיו להמשיך המים למקוה פוסלת את המקוה דהוו להו מים שאובים והוא דיש לה לבזבז מארבע רוחותיה דאי משלש רוחות אין זה בית קיבול ומפרק שני דמסכת כלי' אין לדקדק כלום דקתני הטהורות שבכלי חרס טבלא שאין לה ליזבז דהכי נמי קתני הטמאין שבכלי חרס טבלא שיש לה ליזבז:
זקפה לידוח. כדי שתדוח מטנופת שבה:
אינה פוסלת את המקוה. כיון דלא קיימא כדרך קבלתה:
תניא בתוספתא (רפ"ד) טבלא שנתנה תחת הצינור לידוח וכן כלים שנתנן תחת הצינור לידוח ראשונים ראשונים הוכשרו לקבל טומאה שלמו ארבעים סאה הרי אלו כשרין: פי' הוכשרו לקבל טומאה כלומר אם נפלו על הפירות הרי הן מוכשרין דחשיב משקה לרצון כדאמרי' בפ"ק דחולין (דף טז.) גבי כופה קערה על הכותל בשביל שתדוח הקערה: שלמו מ' סאה הרי אלו כשרין לטבילה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המניח טבלא תחת הצנור - להמשיך המים למקוה:
אם יש לה לבזבז - שפה סביב מארבע א רוחותיה, כדי שיהיה לה בית קיבול:
פוסלת את המקוה - דהוו להו מים שאובים. ומשום צנור לא היה מפסיל מקוה, דאיירי בצנור שקבעו ולבסוף חקקו כדפרישית:
זקפה לידוח - כדי שתודח מטנופת שבה:
אינה פוסלת את המקוה - דלא קיימא כדרך קבלתה:
פירוש תוספות יום טוב
אם יש לה לבזבז. פי' הר"ב שפה סביב מד' רוחותיה וכו'. דאי מג' רוחות אין זה בית קבול. ובפ"ב דמס' כלים אין לדקדק כלום. דקתני [במ"ג] הטהורים שבכ"ח טבלא שאין לה לזביז. דה"נ קתני [במ"ז] הטמאים שבכ"ח טבלא שיש לה לזביז. הר"ש. ועמ"ש במס' כלים פי"ב מ"ו [ד"ה שנחלקה]. וראיתי בב"י שכתב בשם הרוקח דמשמע דדוקא בב' רוחות הוא דכשר אבל אם יש לו לזביז מג' רוחות פסול':
זקפה לידוח כו' אינה פוסלת כו'. ומיירי כגון דבלאו הטבלא היו המים נמשכים למקוה. דאל"ה אע"פ דאין המים נפסלים מחמת שאיבה. מ"מ נפסלים משום דהויה ע"י טהרה בעינן. כדאיתא בפרק [ה] [במ"ה]. הרא"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) והב"י בשם הרוקח כתב דאפילו משלש רוחות פסולה:
(ב) (על המשנה) אינה כו'. וכגון דבלאו הטבלא היו המים נמשכים למקוה. דאם לא כן, נפסלים. משום דהויה על ידי טהרה בעינן, כמו בפרק ה' משנה ה'. הרא"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תפארת ישראל
יכין
אם יש לה: להטבלא:
לבזבז: שפה מד' רוחות. וי"א דסגי בשפה רק מג' רוחות:
פוסלת את המקוה: בירדו ג' לוגין מים מהסילון על גבה להמקוה גשמים שאין בה מ' סאה:
ואם לאו אינה פוסלת את המקוה: ובלבד שיסלק ידו מהדף בשעה שהמים מקלחין עליו דהיד מקבל טומאה. ונמצא שע"י תמיכת דבר המקבל טומאה נעשת המקוה:
לידוח: שתודח הטבלא תחת הצנור ממימי הצנור. ושתודח דנקט לאו דוקא. אלא דקמ"ל אף שהתכוון שיבואו המים לתוך חללה. אפ"ה לא מחשבו שאובין:
אינה פוסלת את המקוה: דהרי כשעומדת בזקיפה לא באו מימי הסילון לתוך הכלי דרך קבלה ולא נעשו שאובין. מיהו מיירי דגם בלא הטבלא היו המים יורדים להמקוה. דאל"כ אף שלא נתקבל המים בכלי. עכ"פ מדיש להטבלא שפה יהי' הוויית המקוה ע"י כלי המקבל טומאה. ומ"ש זו מתומכה ביד לעיל ולהכי פסולים [ר"א סל"ה]. ומה"ט אפי' כשבאו המים דרך אחורי הטבלא שאין שם ב"ק כלל. עכ"פ כיון שהטבלא בת קבלת טומאה היא. וא"א להמים לבוא לתוך המקוה רק דרך הטבלא נפסלו. רק כשעיקר פסול המים רק מדנתהווה הוויית המקוה ע"י כלי המקבל טומאה. לפיכך אם קבע הטבלא בארץ הרי אפי' היתה של מתכות לא היתה מק"ט. ולפיכך לא נפסלו המים שבאו ע"ג להמקוה. אפי' א"א למים לבוא למקוה רק דרך גבי הטבלא. אבל בבאו להמקוה דרך בית קבול כשיושבת על מכונה. אפי' קבעה בקרקע פסולה. משום שאובין ככל חקקה ולבסוף קבעה. ואם אין הטבלא קבוע בקרקע. אף שא"א שירדו המים לתוך המקוה רק דרך אחורי הטבלא. רק שאין המים באים מאחורי הטבלא לתוך המקוה להדיא. אלא מקלחין מאחורי הטבלא על הארץ בשפת המקוה. ומשם מקלחין להמקוה כשרים [ר"א סמ"ח]. וי"א דכל שפסול המים מדמקלחין על ידי כלי המקבל טומאה. עכ"פ אם המים שירדו על גבי הכלי הם בבת אחת ארבעים סאה מי גשמים. או שהן מי מעין אפי' פחות מארבעים סאה כשרים ויש שאין מחלקין בכך [ר"א סמ"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת