משנה מקואות ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ה · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מעין שהוא משוך כנדל, רבה [ עליו ] והמשיכו, הרי הוא כמו שהיה.

היה עומד ורבה [ עליו ] והמשיכו, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַעְיָן שֶׁהוּא מָשׁוּךְ כְּנָדָל, רִבָּה עָלָיו וְהִמְשִׁיכוֹ, הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה. הָיָה עוֹמֵד וְרִבָּה עָלָיו וְהִמְשִׁיכוֹ, שָׁוֶה לְמִקְוֶה לְטַהֵר בְּאַשְׁבֹּרֶן, וּלְמַעְיָן לְהַטְבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.

נוסח הרמב"ם

מעיין שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהוא.

פירוש הרמב"ם

נדל. הוא בעלי חיים רב רגלים דקים אם יהיה מעין מים ויפרדו ממנה גולות דקות ושפך מים שאובין בעיקר המעין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה הגרתן הנה משפט אלה הגולות כמעין הואיל ומי מעין הולך בהן אמנם אם היה מי המעין שוקטין נחים ואחר שפך עליהם מים שאובין עד שגברו ויגרו מהם אפיקים הנה אלה אפיקים משותפין בדיניהם כמו המעיין בדבר וכמו המקוה כמו שביארנו בתחלת זאת המסכת וזאת היא מעלה ד' שבמקוה:

פירוש רבינו שמשון

משוך כנדל. שמימיו זוחלין במקומות הרבה כנדל זה שמרבה רגלים כדאמרינן בסוף אלו טרפות (דף סז.) עד כל מרבה רגלים זה נדל:

ריבה עליו. ולא שריבה לו מים שאובין דא"כ לא היה מטהר בזוחלין כדתנן לעיל בסוף פרק קמא אלא ריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהיה מוליך ונתמלאה כל אחת מים:

הרי הוא כמות שהיה. דבמקום שהיו מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבן שם מטהר בזוחלין ומן הצדדין אין מטהר אלא באשבורן ובסוף פ"ק הבאתי ברייתא מתוספתא (פ"א) כיוצא בזו דקתני מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו דריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים והכי נמי קתני בתוספתא (פ"ד) מעיין שהוא מושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו:

היה עומד. כלומר שאותו מעיין לא היו מימיו זוחלין אלא עומדים:

וריבה עליו. שהרחיק מקום עמידתו:

והמשיכו. מקום הרחבתו עשה זוחלין:

שוה למקוה לטהר באשבורן. ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעיין אינם זוחלין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהוא מושך כנדל - שמימיו זוחלים במקומות הרבה, כשרץ זה שמרבה רגלים, וקורין לו בלע"ז צנטופיד"י:

ריבה עליו - מים שאובים, עד שנמשכו ונתגדלו המקומות שמימיו זוחלים שם:

הרי הוא כמו שהיה - המקומות הללו מטהרים בזוחלים ובכל שהוא כמו שהיו בתחילה:

היה המעין עומד - ולא היו מימיו נזחלים, וריבה עליו מים שאובים ונתגדל המעין עד שמימיו נזחלים אילך ואילך מחמת המים שאובין:

שוה וכו' למעין - המקומות הללו שהמים נזחלים בהם, שוין למעין שמטהרים בכל שהן, ושוים למקוה שאין מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. פירוש אחר, ריבה עליו והמשיכו, הרחיב הבריכות שהיו מושכות מים מן המעין ההוא והגדילן ט, הרי הוא כמות שהיה, דבמקום שהיו מימיו זוחלים קודם שריבה עליהן והרחיבן, שם מטהר בזוחלין, ומן הצדדים אין מטהר אלא באשבורן. אבל אם לא היו מימיו זוחלים אלא עומדים, וריבה עליו, שהרחיב מקום עמידתן, והמשיכם, שעשה מקום עמידתן זוחלין, שוה למקוה לטהר באשבורן, ואין מטהר בזוחלין, מאחר דעיקר מקום המעין אינן זוחלין:

פירוש תוספות יום טוב

מעין שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו. כתב הר"ב בפ"א שהרחיב הבריכות שהיו מושכות מים מן המעין. וזה לשון הר"ש ריבה עליו לא שריבה לו מים שאובים. דא"כ לא היה מטהר בזוחלין. כדתנן לעיל בסוף פ"ק. אלא ריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהיה מוליך ונתמלא כל אחת מים. הרי הוא כמות שהיה. דבמקום שהיו מימיו זוחלים קודם שריבה עליהן והרחיבן וכו'. ופי' הראשון שכתב הר"ב הוא פי' הרמב"ם. ומפרש דסיפא היה עומד וכו' היא המעלה הרביעית [משש] שבמקוה דבפ"ק. ובב"י כתב בשם הרא"ש כמו שפירש הרמב"ם. [שנתן טעם לדבר שכיון דבלאו הכי היו זוחלין באותן המקומות. אלא שעתה נתרבה זחילתן]. ודמסיים אסיפא דהיינו הא דתנן בפ"ק. למעלה מהן מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין וכו':

כנדל. ל' הר"ב כשרץ זה שמרבה רגלים דקים. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) לא שריבה לו מים שאובין, דא"כ לא היה מטהר בזוחלין, אלא רוצה לומר שעשה בריכות לכל המקומות שהוא מוליך ונתמלא כל אחת מים. הר"ש. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שהוא מושך כנדל:    כך מ"מ:

ריבה עליו והמשיכו וכו':    כך צ"ל:

הרי הוא כמות שהיה:    שהרי אין כאן תוספת שנוי רק שמתחילה היו הנחלים דקים כרגלי הנדל ועתה הם נחלים זוחלים ברבוי ושפע אבל אם מתחלה לא היה המעין זוחל כלל והוא ע"י הבאת המים שאובים גרם לו להיות נמשך אינו מטהר במקום זחילתו וזו היא ששנינו בפ"ק במעלה רביעית מעין שמימיו מועטין וכו' והוא פי' הרמב"ם והרא"ש ז"ל והוא פירוש ראשון שהביא רעז"ל אבל פי' שני שהביא הוא ז"ל הוא פי' הר"ש ז"ל שסובר דלאו בריבה עליו מים שאובים מיירי מתני' דא"כ לא היה מטהר בזוחלין כדתנן בפ"ק ועי' בב"י יו"ד סי' ר"א דף רל"ט ע"ב שפירש שם פי' לפירוש הרמב"ם ז"ל דאמתני':

היה עומד וריבה עליו והמשיכו:    כך צ"ל. ופי' ריבה עליו מים שאובין לדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל שכתבתי וגם הר"ן ז"ל וז"ל הר"ן ז"ל בפ' במה אשה דף קכ"ח דה"פ מעי שהוא מושך מעט כנדל זהו שרץ קטן מרובה רגלים דקים ועכשיו המשיכו בשטף אבל אינו נמשך אלא במקום שהיה מהלך בו מתחלתו הרי הוא כמות שהוא וסיפא דקתני ואם היה עומד כלומר שלא היה נמשך כלל וריבה עליו והמשיכו שני דינים יש בו דבמקום שלא היה מהלך מתחלתו שוה למקוה שצריך אשבורן והה"נ שאין מטבילין בו בכל שהוא ובמקום שהיה עומד מתחלה שוה למעין להטביל בו בכל שהוא ומינה שהוא מטהר בזוחלין ע"כ וכך כתבתי בשמו ז"ל ג"כ לעיל ספ"ק:


פירושים נוספים