קיצור שולחן ערוך קיט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קיט | במהדורה המנוקדת | >>

סדר ליל פסח
ובו י"ב סעיפים:

(א)[עריכה]

  • אף על פי שבכל שבת ויום טוב יכולין לקדש ולאכול מבעוד יום, להוסיף מחול על הקודש, בפסח אינו כן, לפי שמצוַת אכילת מצה היא דווקא בלילה, כמו קרבן פסח, דכתיב ביה "ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות יב ח). וכן מצוַת ארבע כוסות היא דווקא בלילה. וכיון שגם הכוס של קידוש הוא אחד מהארבע כוסות, לכן אין מקדשין עד שהוא ודאי לילה.
  • ילבוש את הקיטל ויתיישב על מושבו לעשות את הסדר. ומצווה לחלק לתינוקות שקדים ואגוזים וכדומה, כדי שיראו שינוי וישאלו, ועל ידי זה יתעוררו לשאול גם כן על מצה ומרור והסיבה.
והתינוק שהגיע לחינוך, דהיינו שהוא יודע מקדושת יום טוב ומבין מה שמספרים ביציאת מצרים, נותנים לו גם כן כוס שישתה ממנו.
נוהגין למזוג כוס אחד יותר מן המסובין, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא. (ובימינו נוהגין כן רק בכוס רביעי).

(ב)[עריכה]

  • משרתו או אחד מבני ביתו ימזגו את הכוסות. וכן בכל פעם שמוזגין, ימזגו הם ולא הוא בעצמו, כדי להראות דרך חירות.
ויזהיר לבני ביתו שישתו מכל כוס לכל הפחות את הרוב בפעם אחת. ומכוס רביעי ישתו רביעית בפעם אחת. ויכוונו כולם למצוַת ארבע כוסות, וסיפור יציאת מצרים, ואכילת מצה ומרור, כי גם הנשים חייבות במצות אלו; רק בהסיבה אין נוהגות.
יעשה קידוש ככתוב בהגדה, וישתה בהסבת שמאל. וטוב אם אפשר לעשות כדעת הפוסקים לשתות כוס שלם בכל ארבע הכוסות.

(ג)[עריכה]

  • אחר כך ירחוץ ידיו ולא יברך עליהן, ומנגבן. וחותך מן הכרפס לעצמו וכל בני ביתו, לכל אחד פחות מכזית, וטובלין במי מלח, ומברכין "בורא פרי האדמה", ומכוונין לפטור בברכה זו גם את המרור, ואוכל גם כן בהסיבת שמאל.
  • אחר כך נוטל את המצה האמצעית וחולקה לשני חלקים, ומניח את החלק הגדול אצל מושבו לאפיקומן. ונוהגין לכורכו במפה, זכר למה שכתוב (שמות יב לד): "משארותם צרורות בשמלותם". ויש שמשימים אותו כך על שכמם, זכר ליציאת מצרים.
ולפי שהאפיקומן הוא במקום הפסח, לכן הוא חשוב, ויהיה החלק הגדול. והחלק הקטן מחזירו להקערה למקומו.
ומגלה קצת את המצות, ומגביה את הקערה, ואומרים "הא לחמא עניא די אכלו" וכו', עד "לשנה הבאה בני חורין". והאומרים "כהא לחמא עניא", לא יאמרו תיבת "די".

(ד)[עריכה]

  • אחר כך מוזגין כוס שני, והתינוק שואל "מה נשתנה". ואם אין תינוק, ישאל בן אחר, או בתו, או חברו, או אשתו.
ואחר כך אומרים "עבדים היינו" וכו'. והנכון לפרש לבני ביתו דברי ההגדה בלשון שמבינים. ואם גם בעצמו אינו מבין לשון הקודש, יאמר מתוך הגדה שהוא עם פירוש אשכנז (או שאר לשון), ולאחר כל פיסקא יאמר בלשון אשכנז. ומכל שכן המאמר "רבן גמליאל היה אומר" וכו', שצריכין להבין את הטעם של פסח מצה ומרור.
  • כשמגיע ל"והיא שעמדה" וכו', יכסה את המצות (שלא יראה הפת בושתו, שמניחין אותו ונוטלין את הכוס), ונוטלין את הכוסות בידיהם, ואומרים "והיא שעמדה" וכו' עד "מידם", וחוזר ומגלה את המצות.
וכשמגיע ל"מצה זו", נוטל את מחצית המצה שבקערה ומראה לבני ביתו ואומר "מצה זו" וכו'. וכן ב"מרור זה", מגביה את המרור. אבל כשאומר "פסח שהיו אבותינו אוכלים" וכו', לא יגביה את הזרוע שהוא זכר לפסח, שלא יהא נראה כאילו הקדישו לכך.
  • וכשמגיע ל"לפיכך", מכסה את המצות, ונוטל כל אחד את הכוס בידו ומגביהו עד שחותם "גאל ישראל", ומברכין על הכוס "בורא פרי הגפן", ושותין בהסיבת שמאל.

(ה)[עריכה]

  • אחר כך רוחצין ידיהם ומברכין "על נטילת ידים". ומברך "המוציא" על המצות. ולפי שביום טוב צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות, ומצוַת אכילת מצה היא מן הפרוסה, שהמצה נקראת "לחם עוני" ודרכו של עני בפרוסה, על כן בשעה שהוא מברך "המוציא", אוחז שתי המצות השלמות בידיו והפרוסה ביניהן, ומברך "המוציא", ומניח את המצה התחתונה מידיו, ואוחז רק בעליונה וגם בפרוסה, ומברך "על אכילת מצה", ובוצע מן העליונה וגם מן הפרוסה, מכל אחד כזית, וכן הוא נותן לכל אחד מבני ביתו, ואוכל שניהם יחד בהסיבה שמאלית.
ואם קשה לו לאוכלם בפעם אחת, אוכל תחילה את הכזית המוציא, ואחר כך הכזית מן הפרוסה, רק שלא ישהה ביניהם כלל, ויאכל שתיהן בהסיבה.
ונוהגין במדינות אלו, שבלילי פסח אין טובלין את המצה במלח, לא של המוציא ולא של מצה.

(ו)[עריכה]

  • מי שאינו יכול ללעוס מצה, מותר לשרותה במים לרככה, ובלבד שלא תהא נמחה לגמרי. ומי שהוא זקן או חולה ואינו יכול לאוכלה שרויה במים, יכול לשרותה ביין או בשאר משקים.
כששורין את המצה לצאת בה, צריכין ליזהר שלא לשרותה מעת לעת, כי אז נחשבה כמבושל ואין יוצאין בה. גם צריכין ליזהר בשאר דברים שלא יפסיד דין לחם, עיין לעיל סימן מ"ח סעיף ז'.

(ז)[עריכה]

  • אחר כך נוטל כזית מרור, וכן הוא נותן לכל אחד מבני ביתו, וטובלו בחרוסת, ומנער את החרוסת מעליו, שלא יתבטל טעם המרור, ומברך "על אכילת מרור", ואוכלו בלא הסיבה.
  • אחר כך נוטל מן המצה התחתונה גם כן כזית, וגם כזית מרור, ונכון לטבלו גם כן בחרוסת ולנערו מעליו, ומניח את המרור תוך המצה ואומר: "כן עשה הלל" וכו', ואוכל בהסיבה.
  • שיעור כזית כתבנו ב"כללים" שהוא כמו חצי ביצה. אמנם יש אומרים שהוא קצת פחות מכשליש ביצה. וכיון דמרור בזמן הזה דרבנן, לכן מי שקשה עליו לאכול מרור, יכול לסמוך על דעה זאת, לאכול רק פחות קצת מכמו שליש ביצה, ויברך עליו (עיין ש"ע תניא).
ומי שהוא חולה, שאינו יכול לאכול מרור כלל, ילעוס על כל פנים קצת מהמינים שיוצאין בהם, או שאר עשב מר, עד שירגיש טעם מרירות בפיו, לזכר בעלמא בלא ברכה.

(ח)[עריכה]

  • אחר כך אוכלין הסעודה. ויש לאכול כל הסעודה בהסיבה. ונוהגין לאכול ביצים.
והחכם עיניו בראשו, שלא למלאות כריסו, למען יוכל לאכול את האפיקומן כמצוותו, ולא לאכילה גסה.
ואין אוכלין בשר צלי בשני הלילות, אפילו של עוף. ואפילו בישלוהו ואחר כך צלאוהו בקדירה, אין אוכלין.
יש נוהגין שלא לאכול בלילות אלו שום טיבול, חוץ משתי טיבולים של מצווה, כדי שיהא ניכר שאלו הם לשם מצווה.
  • לאחר גמר הסעודה, אוכלין אפיקומן, זכר לקרבן פסח שהיה נאכל בסוף הסעודה, שיהא גמר כל השביעה. ויש לאכול כשני זיתים, אחד זכר לפסח, ואחד זכר למצה שהיתה נאכלת עם הפסח; ועל כל פנים לא יפחות מכזית. ואוכלו בהסיבה.
ואחר האפיקומן אסור לאכול שום דבר.
  • אחר כך מוזגין כוס שלישי לברכת המזון. וצריך לדקדק בו אם הוא נקי משיורי כוסות, דהיינו אם אין בו שיורי יין ששרה בו מצה בשעת הסעודה. כי אם אינו נקי, צריך שטיפה והדחה (עיין לעיל סימן מ"ה ס"ד).
ומצווה להדר שיהיה לו מזומן. אבל לא ילכו מבית לבית לצורך מזומן, כי כל אחד צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל.
ונוהגין שבעל הבית מברך בזימון, שנאמר "טוב עין הוא יבורך" (עיין לעיל סימן מ"ה סעיף ה'), והוא מקרי "טוב עין", שאמר "כל דכפין ייתי וייכול" וכו'.
ואחר כך מברכין על הכוס ושותין בהסיבה. ואסור לשתות בין כוס זה לכוס רביעי.

(ט)[עריכה]

  • אחר ברכת המזון מוזגין כוס רביעי. ונוהגין לפתוח את הדלת, לזכר שהוא ליל שימורים ואין מתייראין משום דבר. ובזכות האמונה יבוא משיח צדקנו, והקדוש ברוך הוא ישפוך חמתו על הגוים. ולכן אומרים "שפוך חמתך" וכו'.
  • ומתחילין "לא לנו" ואומרים כסדר. וכשמגיע ל"הודו", אם הם שלושה, אפילו עם אשתו ובניו שהגיעו לחינוך, יאמר "הודו" והשנים יענו, כמו שאומרים בציבור.
  • מן הכוס הרביעי, צריכין לשתות רביעית שלם, ומברכים אחריו ברכה אחרונה. ואחר כך גומרין כסדר ההגדה.
ואחר הארבע כוסות אסור לשתות שום משקה, רק מים.
  • אם אין שינה חוטפתו, יאמר אחר ההגדה "שיר השירים". ונוהגין שאין קורין קריאת שמע שעל המטה, רק פרשת "שמע" (עיין לעיל סימן ע"א סעיף ד') וברכת "המפיל", להורות שהוא ליל שימורים מן המזיקין ואין צריך שמירה.

(י)[עריכה]

  • מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו, אף על פי כן צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות, כמו שאמרו רז"ל על רבי יהודה בר רבי אלעי שהיה שותה ארבע כוסות של פסח, והיה צריך לחגור צדעיו עד שבועות. ומכל מקום יכול למוזגו במים, או לשתות יין צימוקין (עיין לעיל סימן נ"ג סעיף ו' וסימן מ"ט סעיף ג'), או שישתה מעד (מי דבש) אם הוא חמר מדינה.

(יא)[עריכה]

  • אם נאבד האפיקומן, אם יש לו עוד מצה מאלו שנעשו לשם מצת מצווה, יאכל ממנה כזית. ואם לאו, יאכל ממצה אחרת כזית.

(יב)[עריכה]

  • מי ששכח לאכול את האפיקומן, אם נזכר קודם ברכת המזון, אף על פי שכבר נטל מים אחרונים, או שאמר "הב לן ונברך", אוכלו ואינו צריך לברך ברכת "המוציא". ואף על גב דאסח דעתיה מלאכול, לא חשיב היסח הדעת, כיוון שהוא מחויב לאכול, ואתכא דרחמנא קסמכינן. ומכל מקום יש לו ליטול ידיו, ולא יברך על נטילת ידים.
ואם לא נזכר עד לאחר ברכת המזון קודם שבירך "בורא פרי הגפן" על כוס שלישי, יטול ידיו, וגם כן לא יברך "על נטילת ידיים" (פמ"ג), ויברך ברכת המוציא, ויאכל כזית, ואחר כך יברך ברכת המזון, ויברך על כוס שלישי וישתה.
אבל אם לא נזכר עד לאחר שבירך "בורא פרי הגפן" על כוס שלישי, ישתה את הכוס. ואם רגיל בפעם אחרת לברך ברכת המזון בלא כוס, יטול ידיו ויאכל אפיקומן, ויברך ברכת המזון בלא כוס. אבל אם הוא נזהר לברך תמיד ברכת המזון על הכוס, ועתה לא יוכל לברך על הכוס, משום דהוי מוסיף על הכוסות, לכן לא יאכל אפיקומן, ויסמוך על המצה שאכל תחילה.

ראו גם:[עריכה]