קיצור שולחן ערוך קכ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קכ | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות ספירת העומר וימי הספירה
ובו י"א סעיפים:

(א)[עריכה]

  • בליל שני של פסח, מתחילין לספור ספירת העומר. וסופרין מעומד.
המצווה היא לספור תיכף בהתחלת הלילה אחר צאת הכוכבים, ובדיעבד זמנה כל הלילה.
בבית הכנסת, בליל שבת ויום טוב, סופרין לאחר הקידוש, כדי להקדים קדושת היום. ובמוצאי שבת ויום טוב סופרין קודם הבדלה, כדי לאחר יציאת היום. וכשחל יום טוב האחרון במוצאי שבת, שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד, סופרין גם כן קודם, כדי לאחר את ההבדלה.

(ב)[עריכה]

  • מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספור ביום בלא ברכה; ובלילות שאחר כך יספור בברכה. ואם שכח גם כל היום, יספור אחר כך בכל הלילות בלא ברכה. ואם נסתפק לו אם ספר בלילה או לא, אף על פי שלא ספר ביום שלאחריו, מכל מקום יכול לספור שאר הלילות בברכה.

(ג)[עריכה]

  • השואל מחבירו בין השמשות או אחר כך: "כמה מונים היום?" יאמר לו: "אתמול היה כך וכך"; שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אחר כך על הספירה.

(ד)[עריכה]

  • לכתחילה קודם שיברך, צריך שידע על מה הוא מברך, דהיינו שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע, ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחברו, גם כן יצא. וכן אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמישה, סופר חמישה ואינו צריך לברך שנית.
וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר שישה ימים ואמר חמישה ימים, אם נזכר מיד, סופר כראוי ואין צריך לברך שנית; אבל אם הפסיק קצת, צריך לברך שנית.

(ה)[עריכה]

  • בכל יום טוב, אם חל ליל ראשון בשבת, שאין אומרים אז מערבית, אזי בליל שני אומרים המערבית מליל ראשון; חוץ מפסח, שאפילו חל ליל ראשון בשבת, מכל מקום בליל שני אומרים מערבית ששייך לו, מפני שמדבר מקצירת העומר שהיה בליל זה.

(ו)[עריכה]

  • בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא בשלושים ושלושה יום. ולכן נוהגין בימים אלו קצת אבילות, שאין נושאין נשים ואין מסתפרים. ויש חילוקי מנהגים במספר שלושים ושלושה ימים אלו.
יש מקומות נוהגין שחושבין אותן מיום ראשון דספירה, ולכן אוסרין עד ל"ג בעומר. אך כשחל ראש חודש אייר בשבת, דיש בו שתי קדושות, קדושת שבת וקדושת ראש חודש, אז מתירין לישא וכן להסתפר בערב שבת. וביום ל"ג בעומר, וכן משם ואילך, מתירין, מפני שביום ל"ג בעומר פסקו מלמות. ולכן מרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, אמרינן מקצת היום ככולו. ולכן אין להסתפר או לישא עד לאחר שהאיר היום, ולא מבערב. אך כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון, מסתפרין בערב שבת שלפניו לכבוד השבת.

(ז)[עריכה]

  • ויש מקומות שמתירין עד ראש חודש אייר ועד בכלל, שהן שישה עשר יום, ונשארים שלושים ושלושה יום באיסור עד חג השבועות (ומסתפרין בערב החג). ומכל מקום ביום ל"ג בעומר בעצמו מתירין (וכשחל ביום ראשון מתירין בערב שבת, כמו שנתבאר לעיל).
ויש מקומות שמתירין עד ראש חודש אייר ולא עד בכלל, וביום א' דראש חודש מתחיל האיסור, ויום א' דהגבלה הוא יום השלושים ושלושה, ואמרינן בו מקצת היום ככולו, ומותרין לישא ולהסתפר בהן, וגם ביום ל"ג בעומר מותרין (וכמו שנתבאר לעיל). וצריכין לנהוג בכל קהילה מנהג אחד, ולא ישנו לעשות מקצתן כך ומקצתן כך.

(ח)[עריכה]

  • הסנדק (הוא התופס את התינוק בשעת מילה), והמוהל ואבי הבן, מותרין להסתפר ביום שלפני המילה סמוך לערב, קודם הליכה לבית הכנסת.

(ט)[עריכה]

  • לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותרין בכל הימים, אך ריקודים ומחולות אסורין.

(י)[עריכה]

  • נוהגין שלא לעשות מלאכה, אחד אנשים ואחד נשים, כל ימי הספירה, משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר. ורמז לזה, שנאמר: "שבע שבתות", מלשון שבות; שבזמן הספירה, דהיינו משקיעת החמה ואילך, יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה.

(יא)[עריכה]

  • בליל א' דשבועות מאחרין מלהתפלל ערבית עד צאת הכוכבים, שאם יתפללו קודם ויקבלו קדושת יום טוב, חסר מעט מן ארבעים ותשעת ימי הספירה, והתורה אמרה "שבע שבתות תמימות תהיינה".