קיצור שולחן ערוך נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · נג · >>


סעיף א כל הפירות וירקות שסחטן והוציא מהן משקין, מברך על המשקין שהכל, וכן דבש הזב מן התמרים, כי אין משקה נקראת פרי רק היין ושמן זית, והיין שהוא חשוב מאד קבעו לו ברכה מיוחדת בורא פרי הגפן, ושמן זית שהוא גם כן חשוב, אם נהנה ממנו כענין שהוא צריך לברך עליו מברכין עליו בורא פרי העץ.


סעיף ב פירות שאין דרכם לבישול אלא לאכלם חיין, אם בשלם מברך על הרוטב שהכל, אבל פירות שדרכם ליבשם ולבשלם והם שכיחים לרוב ונטעי להו אדעתא דהכי, אם בשלם כדי לאכול הפירות וגם לשתות את הרוטב מברך על הרוטב בורא פרי העץ, ואפילו אינו אוכל מן הפירות, וכן קטניות וירקות במקום שדרכם לבשלם, לאכלם וגם לשתות הרוטב, מברך על הרוטב בורא פרי האדמה, ואפילו אינו אוכל מן המאכל (והחילוק שבין זה למה שכתוב בסעיף א', יש אומרים משום דהתם אין דרכם בכך לסחוט את הפירות או ירקות להוציא מימיהם והכא דרכם בכך. ויש אומרים משום דיותר נכנס טעם הפרי והירק במים שמבשלין אותן בהם, מאשר הוא במשקה שזב מהן) אבל אם אין כוונת הבישול רק בשביל הפירות או הירקות, אזי כשאינו אוכל מן הפירות והירקות אלא שותה את הרוטב לבד מברך שהכל, ואם בשלן עם בשר ביחד אפילו אם כוונת הבישול גם בשביל הרוטב, לעולם מברך על הרוטב שהכל, כי הבשר הוא העיקר.


סעיף ג פירות ששראם או בישלם רק בשביל הרוטב מברך עליו שהכל, ולכן מברכין על תה או קפה שהכל, וכן על השכר, בין שהוא מתמרים בין שהוא משעורים.


סעיף ד ירקות או פירות שכובשין אותם במים שיתחמצו, אף על פי שדרכם בכך, כגון גורקען, אוגרקיס, ראהטע ריבען, צוויקעל, בוראקיס, קרויט (מלפפונים, סלק, כרוב), מכל מקום אין מברכין על הרוטב כי אם שהכל. ואף על פי שטעם הירק והפרי ברוטב, מכל מקום הואיל ואין עיקר הכביש בשביל שיתנו טעם במים, אלא בשביל שגם המה בעצמם יתוקנו על ידי הכבישה לכן מברכין רק שהכל, ומכל מקום אם אכל תחלה את הירק ובירך בורא פרי האדמה ואחר כך רוצה לשתות גם הרוטב, יש ספק אם צריך לברך על הרוטב כי שמא יצא בברכת בורא פרי האדמה גם על הרוטב, לכן לא יעשה כן.


סעיף ה וכן פירות וירקות וקטניות וכדומה שבשלם במשקה שיש לה טעם בעצמותה, כגון בחומץ או בבארשט או בחלב, מברכין על הרוטב שהכל, ואם אכל תחלה את המאכל יש ספק אם אין הרוטב נפטרה בברכה זאת.


סעיף ו צמוקין שיש בהן לחלוחית כל כך שאם היו דורכין אותם יצא מהם דבשם, אם כתשם ושרה אותם במים לצורך שתיה ולא לצורך אכילת הצמוקין, אם שרה שלשה ימים ותוסס, ולאחר שלשה ימים עירה מהם את המשקה לכלי אחר, הרי משקה זו יין גמור, מברכין עליו בורא פרי הגפן ולאחריו ברכה מעין שלש, ובכל מקום שצריכין כוס יין יוצאין בו, וצריכין לראות שיהיו הצמוקין יותר מחלק ששית שבמים, ומשערין את הצמוקין כמו שהיו בלחותן קודם שנתייבשו. ודוקא כשנעשה על ידי שריה, אבל אם בישל הצמוקין במים, אינו נעשה יין על ידי הבישול. ואם שרה או בישל את הצמוקין על דעת לאכול גם את הצמוקין, יש כמה ספיקות בברכה שעל המשקה.