קיצור שולחן ערוך נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · נד · >>

סעיף א[עריכה]

אם אכל שני דברים או אוכל ושותה, והאחד עיקר אצלו והשני הוא טפל לו, שאין כונתו לאכלו, אלא בשביל העיקר, ואם לא היה לו העיקר לא היה אוכל כלל את הטפל, כגון שחלש לבו, וכדי לחזק לבו אוכל דג מליח או צנון, אלא מפני שהם דברים חריפים אוכל גם מעט פת, או דבר אחר למתק החריפות, וכן אם מתאוה לשתת יין -שרף ושותה, ובכדי למתק החריפות אוכל אחריו מעט פת, או איזה פרי, מברך רק על העיקר, ועל הטפל אינו צריך לברך לא לפניו ולא לאחריו, כי נפטר בברכה שעל העיקר, וגם נטילת ידים אינו צריך

סעיף ב[עריכה]

ודוקא אם אוכל את העיקר תחלה ואחר כך את הטפל, ובשעה שברך על העיקר היה דעתו לאכול גם את הטפל, או שהוא רגיל בכך, דהוי כאלו היתה דעתו לכך ואוכל את הטפל באתו מעמד, לאפוקי אם הלך בינתים לחדר אחר, שאז צריך לברך גם על הטפל

סעיף ג[עריכה]

וכן אם אוכל מתחלה את הטפל ואחר כך את העיקר, כגון שרוצה לשתות יין או יין- שרף, וכדי שלא לשתות אליבא-ריקנא אוכל תחלה איזה דבר קטן, צריך לברך גם על הטפל. ואמנם כיון שהוא רק טפל עתה, יש אומרים, דירד מברכתו ואין מברכין עליו רק שהכל, ויש חולקין. ולהוציא את עצמו מידי ספקא, ישתה תחלה קצת מן העיקר ויברך עליו לפטור את הטפל - רי"ב


סעיף ד[עריכה]

אם כונתו לשניהם, כגון שהוא שותה יין- שרף ואוכל גם מיני כיסנין ודבשנין - האניג קוכען או מרקחת וכדומה, צריך לברך על שניהם. ויברך תחלה על הכיסנין או המרקחת שהם חשובים, ואחר כך מברך על היין -שרף, ומכל- שכן אם אוכל פת כיסנין ושותה גם כן קפה שצריך לברך על שניהם, דהינו תחלה על פת הכיסנין ואחר כך על הקפה שהרי כונתו לשניהם

סעיף ה[עריכה]

שני מינים שנתבשלו יחד, אם כל מין מובדל לעצמו, מברך על כל מין בפני עצמו ברכה הראויה לו. אבל אם נתמעכו ונדבקו, אזי אזלינן בתר רבא, ומה שהוא הרוב זהו העיקר ומברכין עליו, והשני נפטר. אך אם אחד הוא מחמשת מיני דגן, אף על פי שהוא המיעוט הוא העיקר, כמו שכתבתי בסימן מ"ח סעיף י' עיין שם - ר"ח רי"ב

סעיף ו[עריכה]

מאכל שנתן לתוכו חלב או מרק לאכלם ביחד, אם עיקר כונתו המאכל, אזי מברך רק עליו, והחלב או המרק טפלים. ואם כונתו רק על המרק והחלב, מברך עליהם, והמאכל הוא טפל. ואם כונתו על שניהם, ואין ברכותיהן שוות -- מברך תחלה על המאכל ואוכל ממנו מעט, ואחר כך מברך על המרק או על החלב. ואין הולכין בזה אחר הרוב. ואפילו אם המאכל הוא מין דגן, אינו נחשב עיקר לענין זה. מאכל שנתבשל במים או בחלב, עיין לעיל סימן מ"ח וסימן נ"ג - סימן קס"ח ר"ב

סעיף ז[עריכה]

בשמים שחוקים שערבן עם סוכר, הבשמים הם העיקר ומברכין עליהם ברכה הראויה להן. על אגוז מוסקט בורא פרי העץ. על קנמון - צימרינד בורא פרי האדמה. וכן על זנגביל - אונגבער בורא פרי האדמה

סעיף ח[עריכה]

השותה שמן זית כמו שהוא, אינו מברך עליו כלל, מפני שהוא מזיק לו. ואם ערבו עם שאר דברים, הוא הטפל ומברך רק על העיקר. אך אם יש לו מיחוש שהוא צריך את השמן לרפואה, ובכדי שלא יזיק לו הוא מערבו בשאר דבר, מאחר שעיקר כונתו על השמן, אע"פ שהוא המועט, מברך עליו ברכתו שהיא בורא פרי העץ ופוטר את הדבר האחר. ואם הוא צמא ועיקר כונתו לשתות לצמאו, אלא שאגב הוא נותן בו שמן לרפואה, מברך רק על המשקה. וכן הדין אם נותן לתוך המשקה אגוז מוסקט או קנמון - צימרינד או זנגביל, דאזלינן בתר הכונה

סעיף ט[עריכה]

כל מיני מרקחת, הדבש והסוכר הן טפלים ומברכים על עיקר הפרי ברכתו הראויה לו - ועיין לעיל סימן נ"ב ר"נ ר"ד