קטגוריה:שמות לד כד
נוסח המקרא
כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה
כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.
כִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבֻלֶ֑ךָ וְלֹא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת־אַרְצְךָ֔ בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה׃
כִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִ/פָּנֶ֔י/ךָ וְ/הִרְחַבְתִּ֖י אֶת־גְּבוּלֶ֑/ךָ וְ/לֹא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת־אַרְצְ/ךָ֔ בַּ/עֲלֹֽתְ/ךָ֗ לֵ/רָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔י/ךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּ/שָּׁנָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי אֲתָרֵיךְ עַמְמִין מִן קֳדָמָךְ וְאַפְתֵּי יָת תְּחוּמָךְ וְלָא יְחַמֵּיד אֶנָשׁ יָת אַרְעָךְ בְּמִסְּקָךְ לְאִתַּחְזָאָה קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם אֵיתָרֵיךְ עַמְמִין מִן קֳדָמָךְ וְאַפְתֵּי יַת תְּחוּמָךְ וְלָא יַחְמֵיד אֵינַשׁ יַת אַרְעָךְ בִּזְמַן מִיסְקָךְ לְאִתְחֲמָאָה קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ – וְאַתָּה רָחוֹק מִבֵּית הַבְּחִירָה, וְאֵינְךָ יָכוֹל לֵרָאוֹת לְפָנַי תָּמִיד, לְכָךְ אֲנִי קוֹבֵעַ לְךָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים הַלָּלוּ.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
(כד) "כי אוריש" פי' בפרשה הזאת למה שלא הזכיר בראשונה כי לא הוצרך, כי אחר שהשם צוה שיעלו כל זכרי ישראל לראות פניו, הנה אין ספק כי השם ישמור ארצם מפני האויב, אחר שכל ישראל עושים רצונו, וזה הטעם באר אותו היטב. וטעם "ולא יחמוד איש את ארצך" כל כך אשלח אימה בלב השכנים, אפילו שלא יחמדו הארץ, אף שיעלה בלבם לעשות מלחמה:
קצר
(כד) וטעם "יחמוד" - כמו יגזול ויקח:
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
אך אשר היה מקום לחשוב כי יצוה ה' לעלות לראות את פני האדון ה' להיותו שם ולא במקום אחר חלילה, אל יעלה על רוחך כדבר הרע הזה. והנה לך ראיה מוחשת נגדה. והוא, "כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך", באופן ירחק הדרך מרבים מישראל ההולכים לבית ה', וכפי המרחק יהיה קרוב היזק חמוד את עריהם אשר רחקו כל אנשיהם עד ירושלים, כי יהיו בטוחים לכבוש אותם לאטם כי רחוקים המה מעריהם ועד עבור הכסא לא יבואו אל ביתם. ומה גם בהיות שלש פעמים בשנה, כי אשר לא יזדמן באחת יזדמן בשנית. עם כל זה בעיניך תביט כי "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות" וכו'. ואם חלילה וחס לא היה יתברך רק בירושלים, איך משגיח ומשמר ארצך "בעלותך לראות" וכו'. אך אין זה כי אם שהוא יתברך משגיח ומשמר את כל גבולי ארצך. ואם כן איפה תסכים ותאמר אין זה כי אם שעם שהוא יתברך שם את שמו בבית אשר בירושלים, עם כל זה מלא כל הארץ כבודו, ובכל מקום עיני ה' צופות כי אין מקום פנוי משכינה:
והוא מה שסיפרו רבותינו ז"ל (ירושלמי פאה ג ז) מגוים לסטים שחמדו הון ועושר שכיניהם היהודים ויכינו עצמם לזמן הרגל שילכו ויעזבו בתיהם מלאים כל טוב. וימן להם הוא יתברך מלאכים בביתם בדמותם נכנסים ויוצאים יום יום לעיני הגוים ההם. ויהי היום ויבואו היהודים מירושלים וכל העם באו לבקרם על בואם, ויתמהו הגוים ההם ויאמרו להם מאין באתם והלא בכל יום ויום הייתם בבתיכם יוצאים ובאים כדרככם תמיד. אז הכירו כי מלאכיו צוה ה' לשמור בתיהם. ואם כן זו הוראה כי לא מבלי אין כבודו יתברך בכל הארץ מצוה לעלות אל הבית אשר שכן שמו יתברך שם, אם לא מהטעם האמור:
והנה התוארים הנזכרים באומרו (פסוק כג) "האדון ה' אלהי ישראל", יתכן רמז בחינות שלש רגלים. על חג הפסח אמר "האדון", כי אז קנה אותנו לעבדים כמו דאמר (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים וכו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. וכן אמרו רבותינו ז"ל בשמות רבה פרשת משפטים (פרשה ל ה) כי תקנה וכו', אמר הקב"ה אני קניתי אתכם בעשר מכות וכו'. ועל היות גם הליכתו אז להחזיק טובה על הדבר ההוא אמר "האדון". ועל חג השבועות שאז במתן תורה היתה שמחת ה' הגדול, כמאמרם ז"ל בספר הזוהר שהיה אז כשמחת חתן וכלה, אמר שם הגדול של הויה עם שם אדנות. ועל כן אחר שאמר "האדון" שהוא על שם אדנות אמר שם ה'. ועל חג הסוכות, כי אז היה ברצון בעצם הוא יתברך עם ישראל שנתייחדו ממחרת יום הכפורים על מעשה המשכן לכפר על מעשה העגל לייחס ולכנות שמו יתברך עליהם, וגם הסוכות גם לדורות הוא הוראה כי נצחו ישראל בראש השנה כמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה ל ב) שעל ידי מצות לולב ניכר שהוא אלהי ישראל ביחוד וניתן להם הנצחון, אמר "אלהי ישראל":אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
והרחבתי וגו'. על דרך אומרו (ירמי', ג) ארץ צבי, ואמרו ז"ל (גיטין דף נז.) כעור של צבי זה וכו':
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לד כד.
ולא יחמוד איש את ארצך
(שמות לד כד): "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ; וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ, בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה."
- כי כגמול על ראיית פניי שלוש פעמים בשנה אוריש (אגרש) גויים מפניך ותירש את ארצם, וארחיב את גבולך ותהיה לך ארץ גדולה ורחבה, וגם העמים שמסביבך ישמחו בחלקם ולא יחמוד איש את ארצך; לכל זה תזכה כשתעלה לראות את פני ה' אלהיך שלוש פעמים בשנה.
דקויות
מבנה הפסוק
בפסוק הקודם נזכרה מצוות העליה לרגל - העליה להיראות לפני ה', שמות לד כג: " "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" "אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" ", וגם בסוף הפסוק שלנו נזכרה אותה מצוה, "בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה"; אולם באמצע נזכרו שלושה עניינים אחרים: (א) כי אוריש גויים מפניך , (ב) והרחבתי את גבולך, (ג) ולא יחמוד איש את ארצך. מה הקשר בין הדברים?
1. שלושת אלה הם שכר לעם ישראל על העליה לרגל. כנגד שלוש פעמים שעם ישראל נראה לפני ה', ה' נותן להם שלושה דברים: " "ושכרם - שיוריש גוים, וירחיב גבולם, ונכרי לא יעבור בארצם בבוא הזכרים לֵרָאות את פני השם" " (אבן עזרא - פירוש קצר) . העליה לפני ה' עניינה הכרה בכך שה' הוא האדון וכל הארץ שייכת לו; בזכות הכרה זו, ה' אדוני הארץ נותן את הארץ לבני ישראל.
2. שלושת אלה נותנים טעם למצוות עליה לרגל: בגלל שה' יוריש גויים מפנינו וירחיב את גבולנו, ארצנו תהיה גדולה ורחבה, ולא נוכל לבוא בכל עת לפני ה' כפי שהיינו באים למשכן במדבר, ולכן יש לייחד שלושה זמנים קבועים בשנה לשמירה על קשר עם ה' (ע"פ רש"י ) ; אמנם אנחנו עלולים לחשוש, שכאשר נעזוב את ארצנו ונעלה לרגל, יבואו גויים ויקחו את ארצנו, ועל כך מבטיח ה' שהם בכלל לא ירצו לבוא, " אל תירא שמא ילכדו גוים את ארצך בהיותך שם ויתקצר גבולך, שיקחו שנים ושלשה כרכים בעודך שם" (ר' יוסף בכור שור) .
ולא יחמוד איש את ארצך - מדוע?
1. הפסוק מתאר הרתעה - הגויים יפחדו מכם ולכן לא ירצו לקחת את ארצכם: " כי אוריש גוים מפניך - ולכך לא יחמוד איש את ארצך , כי יאמרו: אותם שהיו מוחזקים, הוריש אלהיהם מפניהם, כל שכן שלא נוכל לקחת ארצם, כיון שעוסקין במצותיו" (ר' יוסף בכור שור) ; " "כל כך אשלח אימה בלב השכנים, אפילו שלא יחמדו ארץ ישראל, אף כי כשיעלה בלבם לעשות" "מלחמה" " (אבן עזרא - פירוש ארוך) .
- אולם, הפסוק אינו מתאר פחד ורתיעה של הגויים; זה לא שהם רוצים לקחת את ארצנו אבל פוחדים - הם מלכתחילה לא חומדים ולא רוצים אותה; זאת, למרות שארץ ישראל נקראה ארץ חמדה, ירמיהו ג יט: "וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם; וָאֹמַר אָבִי תקראו[תִּקְרְאִי] לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תשובו[תָשׁוּבִי]", (זכריה ז יד): "וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב; וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה", (תהלים קו כד): "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ".
2. הפסוק מתאר נס - בדרך הטבע, כשאדם עוזב את נחלתו לתקופה ארוכה, הנחלה "מזמינה" שודדים החומדים אותה. אולם במקרה זה, כיוון שבני ישראל עוסקים במצווה, ה' ישנה את מחשבותיהם של האויבים בדרך נס, כך שלא ירצו לקחת את ארצנו , ויתקיים בהם הכלל "שלוחי מצוה אינם ניזוקים". "אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן. כמאן? כי האי תנא דתניא: איסי בן יהודה אומר: כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך, מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה. והלא דברים קל וחומר: ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין, בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה." ( פסחים ח: ) . הפסוק שלנו מבטיח, שכשאדם הולך לקיים מצוה, אפילו הרכוש שלו (ארצו) לא יינזק; קל וחומר שהוא עצמו לא יינזק (וראו גם שלוחי מצוה אינם ניזוקים - עליה לרגל, שמואל בבית-לחם / דיון בפורום "עצור כאן חושבים" ) . "מצוות העלייה לרגל עלולה ליצור חששות כבדים, ובראשם חשש ביטחוני וחשש כלכלי. אם כולם מרוכזים בירושלים, כל אויב יכול לכבוש את ערי הספר, וכל גנב יכול לבזוז את הבתים הריקים. כנגד חששות אלו מבטיחה התורה: לא יקרה כלום. הדרשה מרחיבה זאת: היא מזהה את המילים "את ארצך", וכוללת בתוכן את כל המרחב שנחשב לארצו של אדם. גם הפרה והתרנגולת שלו מוגנות ושמורות כשהוא עולה לרגל." ( חיים אקשטיין, פורטל הדף היומי ) .
ובתלמוד הירושלמי תיארו את התגשמות הבטחה זו: "מעשה באחד ששכח לנעול דלת ביתו ועלה לפעמי רגלים. וכשבא, מצא נחש קשור בטבעות דלתותיו. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס תרנגולותיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים, ובא ומצא חתולות מקורעות לפניהם. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חיטים (ערמת חיטים שנשארה בחוץ לאחר קצירת התבואה) לתוך ביתו, ועלה לרגל. וכשבא מצא אריות מקיפין לחיטים. אמר רבי פנחס: מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון, והיו להם שכנים רעים מאומות העולם. והיו אומרים אמתי אלה היהודים יעלו לירושלים ואנו נוטלים כל מה שיש להם. הגיע הזמן ועלו. זימן להם הקב"ה מלאכים כדמותן והיו נכנסין ויוצאין בתוך בתיהם. כאשר שבו מירושלים, חילקו דרונות (מתנות) ממה שהביאו עמהם לכל מכריהם. אמרו להם היכן הייתם? אמרו להם: בירושלים. אימתי עליתם? ביום פלוני. ואימתי חזרתם? ביום פלוני. אמרו ברוך אלוקי היהודים שלא עזבם ולא יעזבם." ( "וידעת היום" ) .
3. הפסוק מתאר שלום ושפע. הפכו של החומד הוא השמח בחלקו; מכאן, שהפסוק "ולא יחמוד איש את ארצך" עניינו, שכל שכנינו הגויים יהיו שמחים בחלקם: הארץ שלהם תהיה מספיק טובה עבורם, ולא תהיה להם סיבה לרצות את הארץ שלנו. ומה הקשר לעליה לרגל? - כשאנחנו עולים לפני ה', אנחנו מתפללים על שלום העולם כולו (במיוחד בסוכות, אנחנו מתפללים על גשמים בכל העולם, ומקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות). ככל שנתפלל על הגויים, שיהיה להם טוב בארצותם - הם לא יחמדו את הארץ שלנו.
הקבלות
בפרשה המקבילה (שמות כג) לא נזכרה הבטחה זו: " "פרש בפרשה הזאת מה שלא הזכיר בראשונה (שמ' כג) כי לא נצרך; כי אחר שהשם צוה שיעלו כל הזכרים לֵראות פניו, הנה אין ספק כי השם ישמר ארץ ישראל מפני האויב, אחר שכל ישראל עושים רצונו. וזה הטעם באר אותו היטיב" " (אבן עזרא - פירוש ארוך) .
תגובות
ספר שמואל ב פרק כד כתוב:
יח וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי.
יט וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר-גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.
כ וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת-הַמֶּלֶךְ וְאֶת-עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה.
כא וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אֶל-עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת-הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם.
כב וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים.
כג הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-הַמֶּלֶךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ........
משלי טז ז: "בִּרְצוֹת יהוה....... דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ"
וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.
כה וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל
- -- DAIAN SHEM, 2024-03-08 20:39:51
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2024-03-07.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ ראו לשון הגט (משנה גיטין ט,ג).
- ^ ראו לשון הגט (משנה גיטין ט,ג).
דפים בקטגוריה "שמות לד כד"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.