[טו] אזהרה לשוחט או לזורק. דלא יתכן לפרש כמשמעו שלא ישחט על חמץ. גם לא שייך שחיטה בדם. אף על גב דלא כתיב רק "לא תשחט", מכל מקום הכתוב הזה אזהרה לזורק, מדכתיב "דם זבחי", ומהכא יליף ליה במכילתא דגם הזריקה בלאו, דהוי למכתב 'לא תשחט זבחי', ומדכתיב "דם זבחי" למדנו דגם כן הזריקה בלאו. ועל דעת רז"ל "לא תשחט" פירושו לתקן דם זבחי על חמץ. ועיין בפרשת משפטים (לעיל כג, יח, אות יד):
[טז] זבח חג פסח אמורין. דאין לומר על אכילת הפסח אזהר רחמנא שלא יותר ממנו, שהרי בפרשת משפטים כתיב (לעיל כג, יח) "ולא ילין חלב חגי עד בוקר":
"ולא ילין לבקר זבח חג הפסח" - כפי פשוטו יזהיר בכל החג שלא ילין עד הבקר מן הבשר כי הנותר ממנו עד הבקר באש ישרף (לעיל יב י) ומן החלב שלא יקריב אותו אלא עד הבקר ואונקלוס תרגם על החלב העולה לגבוה כי הוא החג כאשר אמר שם (לעיל כג יח) ולא ילין חלב חגי עד בקר כי כל המצות האלה שניות וכתב רש"י ולא ילין כתרגומו אין לינה מועלת בראשו של מזבח ואין לינה אלא בעמוד השחר זבח חג הפסח אמוריו ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואיברים ובפרשת צו (ויקרא ו ב) אבאר זה בע"ה ולינה בראשו של מזבח מחלוקת הוא בגמרא (זבחים פז) ולדעת רבא יש לינה בראשו של מזבח ואם לנו שם האיברים וירדו לא יעלו שאם לא ירדו אפילו לנו בקרקע ימים רבים ועלו לא ירדו כדאיתא בפרק המזבח (שם)
"לא". עתה מזהיר ג' אזהרות בג' חגים האלה: א) על פסח שדרך עוע"ז לערב בקרבניהם חמץ כמ"ש במו"נ מספרי הצאבא וכמ"ש (עמוס ד) וקטר מחמץ תודה, צוה "לא" תשחט על חמץ דם זבחי שלא ישחט הפסח בעוד החמץ קיים, ועוד היה מנהג עוע"ז שילין הזבח עד בקר, כמ"ש (שם) והביאו לבקר זבחיכם וכמ"ש בירושלמי דע"ז, וצוה שלא ילין לבקר זבח חג הפסח:
