קטגוריה:שמות כה יב

<< | ספר שמות • פרק כ"ה • פסוק י"ב | >>

ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית.

וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

המהדורה המוטעמת:

וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְיָצַ֣קְתָּ וְ - ו' החיבור
יָצַ֣קְתָּ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/3332
מורפ': HC/Vqq2ms לּ֗וֹ לּ֗ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms אַרְבַּע֙ אַרְבַּע֙ - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 702
מורפ': HAcfsa טַבְּעֹ֣ת טַבְּעֹ֣ת - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: 2885
מורפ': HNcfpc זָהָ֔ב זָהָ֔ב - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 2091
מורפ': HNcmsa וְנָ֣תַתָּ֔ה וְ - ו' החיבור
נָ֣תַתָּ֔ה - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/5414
מורפ': HC/Vqq2ms עַ֖ל עַ֖ל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR אַרְבַּ֣ע אַרְבַּ֣ע - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 702
מורפ': HAcfsa פַּעֲמֹתָ֑יו פַּעֲמֹתָ֑י - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6471
מורפ': HNcfpc/Sp3ms וּשְׁתֵּ֣י וּ - ו' החיבור
שְׁתֵּ֣י - תואר, מספר מונה, נקבה, זוגי, נסמך

צורת יסוד: c/8147
מורפ': HC/Acfdc טַבָּעֹ֗ת טַבָּעֹ֗ת - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 2885
מורפ': HNcfpa עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־צַלְעוֹ֙ צַלְע - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6763
מורפ': HNcbsc/Sp3ms הָֽאֶחָ֔ת הָֽ - מילית, ה' הידיעה
אֶחָ֔ת - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/259
מורפ': HTd/Acfsa וּשְׁתֵּי֙ וּ - ו' החיבור
שְׁתֵּי֙ - תואר, מספר מונה, נקבה, זוגי, נסמך

צורת יסוד: c/8147
מורפ': HC/Acfdc טַבָּעֹ֔ת טַבָּעֹ֔ת - שם עצם, נקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 2885
מורפ': HNcfpa עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־צַלְע֖וֹ צַלְע֖ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6763
מורפ': HNcbsc/Sp3ms הַשֵּׁנִֽית הַ - מילית, ה' הידיעה
שֵּׁנִֽית - תואר, מספר סידורי, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/8145
מורפ': HTd/Aofsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְיָצַ֣קְתָּ מונח (משרת, דרגא 5) לּ֗וֹ רביעי (משנה, דרגא 3)

אַרְבַּע֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

טַבְּעֹ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) זָהָ֔ב זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְנָ֣תַתָּ֔ה מונח, זקף קטן (מלך, דרגא 2)

עַ֖ל טפחא (מלך, דרגא 2)

אַרְבַּ֣ע מונח (משרת, דרגא 5) פַּעֲמֹתָ֑יו אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וּשְׁתֵּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) טַבָּעֹ֗ת רביעי (משנה, דרגא 3)

עַל־צַלְעוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

הָֽאֶחָ֔ת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וּשְׁתֵּי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

טַבָּעֹ֔ת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

עַל־צַלְע֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

הַשֵּׁנִֽית סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו בארבע פינותיו . וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְתַתֵּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקָן דִּדְהַב וְתִתֵּין עַל אַרְבַּע זָוְיָתֵיהּ וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵיהּ חַד וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵיהּ תִּנְיָנָא׃
ירושלמי (יונתן):	וְתַתִּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקַן דִּדְהַב וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע אִיזְתַוְודוֹי וְתַרְתֵּין עִזְקַן עַל צִיטְרֵיהּ חָד וְתַרְתֵּין עִיזְקַן עַל צִיטְרֵיהּ תִּנְיָינָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ויצקת" - ל' התכה כתרגומו

"פעמתיו" - כתרגומו זויתיה ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונים שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון והבדים נתונים בהם וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד שיהיו שני ב"א הנושאים את הארון מהלכין ביניהם וכן מפורש במנחות בפ' שתי הלחם

"ושתי טבעות על צלעו האחת" - הן הן הד' טבעות שבתחלת המקרא ופירש לך היכן היו והוי"ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות ויש לך לישבה כן ושתי מן הטבעות האלו על צלעו האחת

"צלעו" - צדו

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[יט] כתרגומו זויתיו. ונראה כי לשון 'פעם' הוא מלשון (ותפעם רוחו) "הולם פעם" (ישעיהו מ"א, ז') ומלשון "ותפעם רוחו" (בראשית מ"א, ח'), שהוא לשון הכאה, וכן הוא לשון 'פעמון' שמכה בו הענבל. כי הזויות מכה בהם, והם הם ראשון להיות מוכה בו כל דבר שיגע בו. ולפיכך הוא בפתח, ואילו היה כמו שפירש הראב"ע שהוא מלשון "מה יפו פעמיך" (שיה"ש ז, ב), "הרימה פעמיך למשואות" (תהלים ע"ד, ג'), היה הפ"א בשו"א, דאלו כלם הפ"א בשו"א: אמנם מה שפירש (רש"י) שהיה נתון בזויות העליונה, ומנא לן לומר שהיו בזויות העליונה, שמא בזויות התחתונה, נראה דזויות השטח נקראו זויות, ולפיכך העליונות (ש) הם זויות השטח, כי השטח הוא למעלה, לא השטח התחתון הדבוק בארץ. ויש ראיה לדברי רש"י שהיו נתונות בזויות העליונות, בפרק הוציאו לו (יומא דף נד.) "ויאריכו הבדים וייראו [ראשי הבדים]" (מלכים א' ח', ח'), יכול יהיו מקרעין בפרוכת ויצאו לחוץ, תלמוד לומר "לא יראו" (שם), הא כיצד, דוחקין ובולטין בפרוכת כשני דדי אשה, שנאמר (שיה"ש א, יג) "צרור המור דודי לי בין שדי ילין". ומדקאמר 'מקרעין בפרוכת ויצאו', לא היו נתונים הבדים אלא למעלה, שאם למטה, אם כן היו מונחים הבדים על הארץ, לא אמר ש'היו מקרעין', [ו]הוי ליה לומר ש'יעברו הפרוכת ויצאו', כיון דהם למטה בארץ, היו מגביהין את הפרוכת ויצאו לחוץ. ועוד, דודאי כיון דהיו הבדים מונחין על הארץ, אי אפשר שלא היו נראה לחוץ, דמיד הוא יוצא לחוץ. אלא אם כן נאמר שהיה הפרוכת נגרר בארץ, שאז כשהיו מאריכין הבדים לא היה יוצא לחוץ, והיה בולט בפרוכת. וזה אין סברא לומר שהיו מאריכין בפרוכת עד שהיה נגרר בארץ יותר מן המדה, שהרי נתן שיעור בשוה לפרוכת כמו שהיה לפתח קדש קדשים. ועוד, דלא היה זה דומה לדדי אשה, כי דדי אשה הבליטה היא בגובה, ואין הבליטה למטה. ולפיכך צריך לומר דגם שם היה הבליטה בגובה, והיו הבדים בגובה. ועדיין צריך עיון באיזה מקום נתונים, דלמה שינה הלשון ולא כתב "לארבע פאות" כמו שכתוב בשלחן (פסוק כו):

מנחת יהודה

עריכה

• לפירוש "מנחת יהודה" על כל הפרק •

שנים מכאן ושנים מכאן לרחבו של ארון - אבל אי היה שנים מכאן ושנים מכאן לארכו של ארון, לא היו יכולין שני בני אדם הנושאין לילך זה בצד זה, לפי שלא יהיה ביניהם אלא אמה וחצי:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְיָצַקְתָּ – לְשׁוֹן הַתָּכָה, כְּתַרְגּוּמוֹ ("וְתַתֵּיךְ").
פַּעֲמוֹתָיו – כְּתַרְגוּמוֹ "זָוְיָתֵיהּ". וּבַזָּוִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סָמוּךְ לַכַּפּוֹרֶת הָיוּ נְתוּנוֹת, שְׁתַּיִם מִכַּאן וּשְׁתַּיִם מִכַּאן לְרָחְבּוֹ שֶׁל אָרוֹן. וְהַבַּדִּים נְתוּנִים בָּהֶם, וְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן מַפְסִיק בֵּין הַבַּדִּים, אַמָּתַיִם וָחֵצִי בֵּין בַּד לְבַד, שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בְנֵי אָדָם הַנּוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן מְהַלְּכִין בֵּינֵיהֶם. וְכֵן מְפוֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת בְּפֶרֶק "שְׁתֵּי הַלֶּחֶם" (צ"ח ע"ב).
וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת – הֵן הֵן "אַרְבַּע טַבָּעוֹת" שֶׁבִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא, וּפֵרַשׁ לְךָ הֵיכָן הָיוּ. וְהַוָּי"ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ: "שְׁתֵּי טַבָּעוֹת". וְיֵשׁ לְךָ לְיַשְּׁבָהּ כֵּן: וּשְׁתַּיִם מִן הַטַּבָּעוֹת הָאֵלּוּ עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת.
צַלְעוֹ – צִדּוֹ.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

ויצקתה לו: בולטין מגוף הארון ולא מחוברות:

ושתי טבעות: מן הארבע טבעות:
על צלעו האחת: מצד רחבו שהרי בולטין היו הבדים לצד ההיכל, ובעל כרחך ארכו של ארון מצפון לדרום והבדים ממזרח למערב:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ארבע פעמותיו" - כתרגומו ארבע זויתיה ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונין ושתי טבעות על צלעו האחת הן הן ארבע טבעות שבתחלת המקרא ופירוש הכתוב ושתים מן הטבעות האלו על צלעו האחת כך פירש רש"י ויפה פירש אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפרת היו הטבעות שהכובד היה יתר מאד ועוד כי דרך הכבוד הוא שיהיה הארון נשא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים ור"א אמר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי "פעם" שיהא זוית רק רגל מה יפו פעמיך (שיר השירים ז ב) רגלי עני פעמי דלים (ישעיהו כו ו) על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון ופירש כי הם שמונה טבעות ד' תחתונות לשאת אותו בהם והעליונות היו ליופי ואין דבריו נכונים כלל אבל אם כדבריו שהפעם רגל יצוה הכתוב שיהיו הטבעות בזויות התחתונות אשר הארון יושב בהן ויקרא הצדדים התחתונים רגלים כי לשון הקדש יתפוש כל הצורות לדמות האדם ויאמר לכל דבר לעליונו ראש ולצד התחתון רגל וזה באמת כך הוא שבזויות התחתונות היו הטבעות והארון נשא למעלה כמו שפירשתי למעלה אבל לפי דעתי אין פעם רגל אבל הוא שם הפסיעה מה יפו פעמיך (שיר השירים ז ב) פסיעותיך כענין שנאמר בתלמוד (ע"ז יח) כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו וכן מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח) ואמר הכתוב בכאן "פעמותיו" לפסיעות הכהנים הנושאים אותו רמז שני דברים שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש סמוכים למושב הארון ושיהיה כל ארכו של ארון מפסיק בין שתי הטבעות כי הארון ארכו למזרח והטבעות שנים בצפון אחד בראש המזרחי ואחד במערבי ושנים בדרום ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת ולפניהם ובמשנת המשכן שנו ארבע טבעות של זהב היו קבועות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו שבהם היו נותנין את הבדים ולא היו זזים משם לעולם וכו'

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ונתתה על ארבע פעמותיו. פירוש רש"י ז"ל פעמותיו כתרגומו זוויתיה כי היו הטבעות נתונות בזויות העליונות סמוך לכפורת. והנכון מה שפירש הרמב"ן ז"ל פעמותיו מלשון פסיעות כלשון (שיר ז') מה יפו פעמיך כי היו הטבעות נתונות בזויות התחתונות סמוך לשולי הארון כי דרך כבוד היה להגביה הארון למעלה ושיהיה נשא וגבוה מעל כתפות הכהנים לרמוז על דוגמתו שהוא רם ונשא גבוה ותלול למעלה.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"פעמותיו" זויות שוליו: " ושתי טבעות על צלעו האחת" הצד הארוך יקרא צלע. צוה אם כן שארבעתם תהיינה על ד' זויות השולים, וצוה גם כן שלא תושמנה על הצדדים הצרים, אבל תושמנה על הארוכים הנקראים צלעות, שתים מהן על צלעו האחת ושתים מהן על השנית:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ושתי טבעות על צלעו האחת". המפ' נלחצו בלשון זה שמשמע שהיו שמונה טבעות ארבע על פעמותיו וארבע על צלעיו, וכ"ד הראב"ע. ופי' פעמותיו היינו רגליו שהיו

רגלים לארון והיו בו טבעות לנוי, וטבעות הצלעות לשאת אותו, והתוס' ביומא (דף ע"ב) דעתם שהיו ארבעה בדים בח' טבעות, ומ"ש ושמו בדיו, היינו בדים שנשא אותו בהם, ומ"ש לא יסורו ממנו, היינו הבדים שהיו קבועים, וזה דחוק מאד שלא נזכר בכתוב שהיו ארבעה בדים, ויותר היה נראה לפ"ז שהיו שמונה טבעות, שתים על צלעותיו לשום שם הבדים בעת הנסיעה, והיו בשליש העליון כמ"ש בשבת (דף צ"ב) שגמירי דטונא דמדלי אינש על כתפוי תלתא מלעיל ותרי תלתא מלתחת, וארבע על פעמותיו סמוך לרגליו ששם היו הבדים קבועים בעת החניה, ופי' הכתוב,