מ"ג שמות כה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג שמות · כה · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְתַתֵּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקָן דִּדְהַב וְתִתֵּין עַל אַרְבַּע זָוְיָתֵיהּ וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵיהּ חַד וְתַרְתֵּין עִזְקָן עַל סִטְרֵיהּ תִּנְיָנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְתַתִּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקַן דִּדְהַב וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע אִיזְתַוְודוֹי וְתַרְתֵּין עִזְקַן עַל צִיטְרֵיהּ חָד וְתַרְתֵּין עִיזְקַן עַל צִיטְרֵיהּ תִּנְיָינָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויצקת" - ל' התכה כתרגומו

"פעמתיו" - כתרגומו זויתיה ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונים שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון והבדים נתונים בהם וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד שיהיו שני ב"א הנושאים את הארון מהלכין ביניהם וכן מפורש במנחות בפ' שתי הלחם

"ושתי טבעות על צלעו האחת" - הן הן הד' טבעות שבתחלת המקרא ופירש לך היכן היו והוי"ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות ויש לך לישבה כן ושתי מן הטבעות האלו על צלעו האחת

"צלעו" - צדו 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְיָצַקְתָּ – לְשׁוֹן הַתָּכָה, כְּתַרְגּוּמוֹ ("וְתַתֵּיךְ").
פַּעֲמוֹתָיו – כְּתַרְגוּמוֹ "זָוְיָתֵיהּ". וּבַזָּוִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סָמוּךְ לַכַּפּוֹרֶת הָיוּ נְתוּנוֹת, שְׁתַּיִם מִכַּאן וּשְׁתַּיִם מִכַּאן לְרָחְבּוֹ שֶׁל אָרוֹן. וְהַבַּדִּים נְתוּנִים בָּהֶם, וְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן מַפְסִיק בֵּין הַבַּדִּים, אַמָּתַיִם וָחֵצִי בֵּין בַּד לְבַד, שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בְנֵי אָדָם הַנּוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן מְהַלְּכִין בֵּינֵיהֶם. וְכֵן מְפוֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת בְּפֶרֶק "שְׁתֵּי הַלֶּחֶם" (צ"ח ע"ב).
וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת – הֵן הֵן "אַרְבַּע טַבָּעוֹת" שֶׁבִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא, וּפֵרַשׁ לְךָ הֵיכָן הָיוּ. וְהַוָּי"ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ: "שְׁתֵּי טַבָּעוֹת". וְיֵשׁ לְךָ לְיַשְּׁבָהּ כֵּן: וּשְׁתַּיִם מִן הַטַּבָּעוֹת הָאֵלּוּ עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת.
צַלְעוֹ – צִדּוֹ.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויצקתה לו: בולטין מגוף הארון ולא מחוברות:

ושתי טבעות: מן הארבע טבעות:
על צלעו האחת: מצד רחבו שהרי בולטין היו הבדים לצד ההיכל, ובעל כרחך ארכו של ארון מצפון לדרום והבדים ממזרח למערב:


רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ארבע פעמותיו" - כתרגומו ארבע זויתיה ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונין ושתי טבעות על צלעו האחת הן הן ארבע טבעות שבתחלת המקרא ופירוש הכתוב ושתים מן הטבעות האלו על צלעו האחת כך פירש רש"י ויפה פירש אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפרת היו הטבעות שהכובד היה יתר מאד ועוד כי דרך הכבוד הוא שיהיה הארון נשא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים ור"א אמר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי "פעם" שיהא זוית רק רגל מה יפו פעמיך (שיר השירים ז ב) רגלי עני פעמי דלים (ישעיהו כו ו) על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון ופירש כי הם שמונה טבעות ד' תחתונות לשאת אותו בהם והעליונות היו ליופי ואין דבריו נכונים כלל אבל אם כדבריו שהפעם רגל יצוה הכתוב שיהיו הטבעות בזויות התחתונות אשר הארון יושב בהן ויקרא הצדדים התחתונים רגלים כי לשון הקדש יתפוש כל הצורות לדמות האדם ויאמר לכל דבר לעליונו ראש ולצד התחתון רגל וזה באמת כך הוא שבזויות התחתונות היו הטבעות והארון נשא למעלה כמו שפירשתי למעלה אבל לפי דעתי אין פעם רגל אבל הוא שם הפסיעה מה יפו פעמיך (שיר השירים ז ב) פסיעותיך כענין שנאמר בתלמוד (ע"ז יח) כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו וכן מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח) ואמר הכתוב בכאן "פעמותיו" לפסיעות הכהנים הנושאים אותו רמז שני דברים שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש סמוכים למושב הארון ושיהיה כל ארכו של ארון מפסיק בין שתי הטבעות כי הארון ארכו למזרח והטבעות שנים בצפון אחד בראש המזרחי ואחד במערבי ושנים בדרום ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת ולפניהם ובמשנת המשכן שנו ארבע טבעות של זהב היו קבועות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו שבהם היו נותנין את הבדים ולא היו זזים משם לעולם וכו'

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ונתתה על ארבע פעמותיו. פירוש רש"י ז"ל פעמותיו כתרגומו זוויתיה כי היו הטבעות נתונות בזויות העליונות סמוך לכפורת. והנכון מה שפירש הרמב"ן ז"ל פעמותיו מלשון פסיעות כלשון (שיר ז') מה יפו פעמיך כי היו הטבעות נתונות בזויות התחתונות סמוך לשולי הארון כי דרך כבוד היה להגביה הארון למעלה ושיהיה נשא וגבוה מעל כתפות הכהנים לרמוז על דוגמתו שהוא רם ונשא גבוה ותלול למעלה.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"פעמותיו" זויות שוליו: " ושתי טבעות על צלעו האחת" הצד הארוך יקרא צלע. צוה אם כן שארבעתם תהיינה על ד' זויות השולים, וצוה גם כן שלא תושמנה על הצדדים הצרים, אבל תושמנה על הארוכים הנקראים צלעות, שתים מהן על צלעו האחת ושתים מהן על השנית:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ושתי טבעות על צלעו האחת". המפ' נלחצו בלשון זה שמשמע שהיו שמונה טבעות ארבע על פעמותיו וארבע על צלעיו, וכ"ד הראב"ע. ופי' פעמותיו היינו רגליו שהיו

רגלים לארון והיו בו טבעות לנוי, וטבעות הצלעות לשאת אותו, והתוס' ביומא (דף ע"ב) דעתם שהיו ארבעה בדים בח' טבעות, ומ"ש ושמו בדיו, היינו בדים שנשא אותו בהם, ומ"ש לא יסורו ממנו, היינו הבדים שהיו קבועים, וזה דחוק מאד שלא נזכר בכתוב שהיו ארבעה בדים, ויותר היה נראה לפ"ז שהיו שמונה טבעות, שתים על צלעותיו לשום שם הבדים בעת הנסיעה, והיו בשליש העליון כמ"ש בשבת (דף צ"ב) שגמירי דטונא דמדלי אינש על כתפוי תלתא מלעיל ותרי תלתא מלתחת, וארבע על פעמותיו סמוך לרגליו ששם היו הבדים קבועים בעת החניה, ופי' הכתוב,

<< · מ"ג שמות · כה · יב · >>