עריכה

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(ה) "סמכוני באשישות", וגביעי יין. ו"רפדוני". הציעו תחתי תפוחים נותני ריח טוב. כי אני חולת אהבה:

מליצה:

(ה) "סמכוני". עתה מבקשת שיסמכו אותה באשישי יין וירפדו תחתיה תפוחי הריח הטוב למצע ומבואר בכל הספר שהיין ימליץ השפע הנבואיית והריח ימליץ תמיד על ההשכלה ע"י החקירה והעיון שיריחו את רוחניות ה' מרחוק תבקש שיסמכו אותה באשישי היין הנבואיי, כי אחר שנפרדה מן הגויה באהבה ותשוקה אל דודה אין לה על מה לסמוך רק על אשישי יין המשומר בענביו ונסך שכר הקדש. וההשכלה ע"י הדרישה והעיון שזה מליצת התפוחים יוצע למצע תחתיה שעקר סמיכתה תהי הנבואה ואח"כ תשיג אמיתת ה' גם בדרך העיון והמחקר ע"י שנתן ה' חכמה לשלמה ורוחב לב כחול להבין ולהשכיל, כי חולת אהבה אני שנפשי דבקה בה' בתשוקה נפלאה כדמיון החולה חולת אהבה שנפשו דבוקה באהבה:

ה.    [ עריכה ]
סמכוני בעשישיות בשתי אשות: באש של מעלה ובאש של מטה. דבר אחר: סמכוני באשישות בשתי אשות: תורה בכתב ותורה בפה. דבר אחר: סמכוני באשישות באשות הרבה. באשו של אברהם. ושל מוריה. ושל סנה. ובאשו של אליהו. ושל חנניה מישאל ועזריה. דבר אחר: סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות. רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים. כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך. דבר אחר: כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי - בשביל שאני אוהבת אותך. דבר אחר: כי חולת אהבה אני אף על פי שאני חולה, אהובה אני לו. תני, עד שלא יחלה אדם, אוכל מה שמוצא, כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים. אמר רבי יצחק: לשעבר הייתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע, דבר משנה ודבר תלמוד. ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא, ודבר אגדה. אמר רבי לוי: לשעבר הייתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאווה, לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד. ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע, אלא דברי ברכות ונחמות.

תני רבי שמעון בר יוחאי: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? לבן מלך שעמד מחליו. אמר לו פדגוגו: ילך בנך לאיסכולי. אמר לו המלך: עדיין לא בא בני בזיוו, שנשתנה מחליו, אלא יתעדן ויתענג בני, כשלשה חדשים, במאכל ובמשתה ואחר כך ילך לאיסכולי. כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין, משעבוד טיט ולבנים. אמרו לו מלאכי השרת: הרי השעה תן להם את התורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: עדיין לא בא זיותן של בני, משעבוד טיט ולבנים, אלא יתעדנו בני עד ג' חדשים, בבאר, ומן, ושלו, ואחר כך אתן להם התורה. ואימתי? בחדש השלישי.

בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן: ר' יהודה ורבי נחמיה רבי מאיר ור' יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב. שלחו אצל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון. כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו: מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם?! חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן עיר. ולא שהיה גדול מהם בתורה, אלא מקומו של אדם הוא מכבדו. נכנס ר' יהודה ודרש: (שמות ל"ג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה נאמר כאן הרחק ונאמר להלן, (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. מה רחוק שנאמר: כאן אלפים אמה, אף הרחק האמור להלן אלפים אמה. (שמות ל"ג) והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא מבקש ה'. מכאן למדנו שכל מי שמקבל פני חברים, כאלו מקבל פני שכינה. ואתם אחינו רבותינו גדולי התורה, מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים או שלשים או ארבעים, כדי לשמוע דברי תורה על אחת כמה וכמה! שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרכם בזה ובבא. נכנס ר' נחמיה ודרש: (דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. תני: שתי אומות גדולות, פרשו מלבא בקהל ה'. למה? (שם) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. וכי צריכין היו ישראל באותה שעה, והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היה הבאר עולה להם, והמן יורד להם, והשלו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד ענן נוסע לפניהם. ואת אמר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים?! ואמר ר' אלעזר: דרך ארץ הוא, שהבא מן הדרך, מקדמין לו במאכל ומשתה. בא וראה, מה פרע להם הקדוש ברוך הוא לאלו שתי אומות! כתיב: בתורה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם, הקדוש ברוך הוא יפרע לכם שכר טוב. נכנס רבי מאיר ודרש: (מלכים א' י"ג) ונביא אחד זקן יושב בבית אל. ואיזה זה? זה אמציה כוהן בית אל. אמר לו ר' יוסי: מאיר! פתפותי בצים יש כאן! איזה זה? זה יונתן בן גרשם בן משה. הדא הוא דכתיב: (שופטים י"ח) ויהונתן בן גרשם בן מנשה, נון תלוויה במנשה. זכה - בן משה ואם לאו - בן מנשה. חבריא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן, אמרין ליה: כומר לעבודת כוכבים והאריך כל אותן השנים? אמר לון: הן על ידי שהיתה עינו צרה בעבודת כוכבים. כיצד? הוה בר נש אתי למסגד ליה, והוה אמר ליה: בר כמה שנין את? הוה אמר ליה: בר ארבעין שנין, או חמשין, או שתין, או שבעין, או בר כמה הוה? והוה אמר ליה: בר כמה שנין את, בר ארבעין שנין, או חמשין, או שתין, או שבעין, או תמנין שנין, והדה עבודה זרה לית היא עבידא, אלא מחמשה או תרתי עשרה שנין, ואת בעי משבוק אלהך ומסגיד ליה דא פחיתא?! והוא מתבהית ואזיל ליה. אתא חד בר פחין ואמר ליה כן. אמר ליה: ומה את יתיב הכא ועבד בה?! אמר ליה: אנא נסיב אגרי ומסמי עיניה. כיון ששמע בו דוד, שלח ואייתיתיה ואמר לו: את הוא בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודת כוכבים?! אמר לו: כך אני מקובל מבית אבי אבא, מכור עצמך לעבודה זרה ולא תצטרך לבריות. אמר לו: חס ושלום לא הוא כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה ממך, ולא תצטרך לבריות! כיון שראה דוד שהממון חביב עליו, עמד ומינה אותו קומסין תסברין. אמרו: כיון שמת דוד חזר לסורו. הדא הוא דכתיב: (מלכים א י"ג) ויאמר גם אני נביא כמוך וגו'. כחש לו מהו כחש לו? שיקר לו. ומה שיקר לו? האכילהו לחם כזבים. וכתיב: (שם) ויהי הם יושבים על השלחן. ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. והלא דברים קל וחומר: ומה אם זה שכיחש בו והאכילהו לחם כזבים, זכה ששרתה עליו רוח הקדש. אתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו במאכל אמת ומשתה ומטה, על אחת כמה וכמה, שישלם לכם הקדוש ברוך הוא שכר טוב. נכנס רבי יוסי ודרש: (שמואל ב' ו') וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי וגו'. (שם) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה', את בית עובד אדום ואת כל אשר לו. באיזו זכות? בעבור ארון האלהים. ובמה ברכו? בבנים. הדא הוא דכתיב: (ד"ה א' כ"ו) עמיאל הששי יששכר השביעי. וכן הוא אומר (שם) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם. אמרו: שמונה בנים היו לו ושמונה כלות היו לו, וכל חדא מנהון הות ילדת תרין בכל ירחא. הא כיצד? טמאה שבעה וטהורה שבעה, והיא יולדת. טמאה שבעה וטהורה שבעה והיא יולדת. שיתא עשר בכל ירח, תלתא ירחין, הא ארבעין ותמניא.ושיתא דידיה, הא חמשין וארבעה. ותמניתהון, הא שתין ותרתין. הלא הוא דכתיב: (שם) שישים ושנים לעובד אדום. חבריא בעון קומי ר' יוחנן אמרו ליה: מהו דין דכתיב: פעולתי השמיני. אמר להם: על ידי שפעל פעולה גדולה בתורה. ומה פעל בתורה? שהיה מדליק לפני הארון, נר אחד שחרית ונר אחד בין הערבים. והרי דברים קל וחומר: ומה ארון האלהים, שאינו אוכל ושותה ומדבר, אלא שהיו בו שני לוחות אבנים, והדליק בו נר אחד זכה להתברך בכבודו. ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה! נכנס ר' שמעון בן יוחאי ודרש: (מלכים ב' ד') ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם. ושם אשה גדולה ותחזק בו, לאכל לחם. אמר לו ר' יהודה ברבי סימון: על ידי שכתב ותחזק בו לאכל לחם, זכתה להחיות את בנה. רבי יודן בשם רבי זעירא ור' יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי אמרו: גדולה היא הפרנסה, שגורמת לתחיית המתים, לבא שלא בעונתה. צרפית, על ידי שהאכילה את אליהו, זכתה להחיות את בנה. שונמית, על ידי שהאכילה את אלישע, זכתה להחיות את בנה. אמר רבי יהודה בר' אלעאי: אפילו נרות, אפילו פתילות, היה אליהו מעביר ממקום למקום, כדי שלא יטריח לכל בריה. ר' יהודה בר' סימון אמר: וכי משלה אכל?! והלא היא והוא משלו אכלו! דכתיב: (מלכים א' י"ז) ותאכל היא והוא הוא והיא כתיב, אלא על ידי שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו, זכתה להחיות את בנה. ואתם בני אושא גומלי החסד על אחת כמה וכמה! נכנס ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ודרש: (שמואל א' ט"ו) ויאמר שאול אל הקיני: לכו סורו רדו מתוך העמלקי, פן אוסיפך עמו. ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, בעלותם ממצרים. וכתיב: (שם) עם כל ישראל, עשה יתרו חסד. והלא לא עשה, אלא עם משה בלבד?! אמר רבי אלעזר: יתרו, וודאי עשה חסד עם משה, הדא הוא דכתיב: (שמות ב') קראן לו ויאכל לחם. אמר ר' סימון: אין הוא כן, אלא בשכרו האכילו. דכתיב: (שם) וגם דלה דלה לנו. ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אמר: דלה לנו ולאבותינו. ר' נחמיה אמר: דלה לנו ולרועים. ורבנן אמרי: דלה לנו, בזכות אבותינו. דלה לרועים, בשביל להטיל שלום ביניהם. ואת אמרת עם כל ישראל עשה חסד?! אלא ללמדך, שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו, כאלו עשה עם כל ישראל. ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה! נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש: (דברים כ"ז) וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי היום קבלו התורה, והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה?! אלא מלמד, כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות, העלה להם הכתוב, כאלו קבלוה היום מהר סיני. לכך נאמר: היום הזה נהיית לעם, לה' אלהיך. ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות על אחת כמה וכמה!