קטגוריה:יהושע יג ח

• לדף התרגום על כל הפרק •

הפסוקים כאן שבורים, וברור שמילים הושמטו והפסוקים חולקו בצורה לא ברורה:

היה צריך להיות כתוב:

"וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים, וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה." (ביאור:יהושע יג ז).
"[וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה] עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה[.]"
"כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה: מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל, וְכָל הַמִּישֹׁר מֵידְבָא עַד דִּיבוֹן..." (ביאור:יהושע יג ט).

לראובן, גד וחצי מנשה היה צאן רב, ולאחר כיבוש עבר הירדן מהאמורים, הם ביקשו להשאר בעבר הירדן מזרחה כי המקום מתאים לצאן.
שאר השבטים שמחו שחלק נשאר בעבר הירדן כי כך לכל שבט תהיה נחלה גדולה יותר, וגם השבטים בעבר הירדן יגנו על הארץ המובטחת מהתקפה מהמזרח.
משה כעס על השבטים שמוותרים על חלקם בארץ המובטחת, אולם אלוהים הורה למשה להסכים. משה הסכים בתנאי שהשבטים האלה ישלחו צבא לעזור בכיבוש הארץ, והם הסכימו.

ראובן גד וחצי מנשה לקחו את חלקם בעבר הירדן, ורק שלחו "כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף, חֲלוּצֵי הַצָּבָא" (ביאור:יהושע ד יג) שיעברו לפני העם בכיבוש הארץ המובטחת.

פעמים בפסוק חוזרים על המילים "נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה".

• בפעם הראשונה מגדירים את מיקום הנחלה: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"
• בפעם השניה מוסיפים את תוארו של משה: "עֶבֶד יְהוָה", וזה למעשה הגדרת משה כשליט הראשי של עם ישראל, שאלוהים בחר להנהיג את העם ולהוביל אותו ממצרים לארץ המובטחת.

כך מדגיש הכתוב בשם משה ובשם אלוהים: שראובן, גד וחצי מנשה קיבלו את חלקם, ואין להם דרישות בארץ המובטחת, ולשאר השבטים אין חלק בנחלתם. וכך ממשיך הכתוב להגדיר בדיוק את נחלתם כדי למנוע שאלות וסיכסוכים.

לפי הכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו" (ביאור:יהושע יג א), ניתן להבין שאת כל הקטע הזה אלוהים אמר ליהושע, והנה בפרוש נאמר בגוף ראשון: "אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" (ביאור:יהושע יג ו).

אולם כאן נאמר "מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה" ולא 'משה עבדי'.

יתכן שמכאן והלאה אלו לא דברי אלוהים, וגם לא דברי יהושע אלא דברי העורך שמתאר את הערים והאזורים בבעלות כל שבט.
העורך עשה כאילו שאלוהים מדבר, כדי לתת חוזק לחלוקה ושאין לערער עליה.