קטגוריה:יהושע א יב
נוסח המקרא
ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמר
וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר.
וְלָרֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְﬞנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃
וְ/לָ/רֽאוּבֵנִי֙ וְ/לַ/גָּדִ֔י וְ/לַ/חֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽ/מְנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵ/אמֹֽר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(יב) מדוע שינה סדר הלשון והקדים השם אל הפעל? ודרך הספור לאמור ויאמר לראובני, כי כן חק הלשון:
(יב) "ולראובני". הנה מדרך העבר להשתמש בפעלים העתידים עם וי"ו בראשו להפוך העתיד לעבר, "ויאמר, וירא, ויבדל, ויקרא", וזה דוקא במאמרים הבאים על דרך ספור אם ישמור את הסדר בקדימה ואיחור, וזה נקרא העבר המסודר. אמנם כאשר ירצה לספר איזה ענין אשר התחיל ויהי קודם הענין שסופר לפניו, אז ישמש בפעל לבד, ויקדים תמיד את השם אל הפעל, וזה נקרא העבר המוקדם, כ"כ המדקדקים, וכן כתב רש"י (בראשית ד, א) והאדם ידע, מכבר, וה' פקד את שרה (שם כא, א) פירש"י קודם שרפא את אבימלך. וכבר דברנו מזה במקומות שונים. ולפ"ז ממה שלא אמר ויאמר יהושע לראובני ולגדי, מבואר שלא שמר פה את הסדר, רק פי' "ולראובני אמר" קודם לכן, ר"ל שכבר קודם שבא דבר ה' אליו חשב יהושע מחשבות על כבישת הארץ, ובהיותו ירא מן המלחמה אמר לראובני ולגדי שיעברו חלוצים לפני אחיהם, וכן שלח מרגלים, וכ"ז מיראתו ופחדו, נמצא שכל המאמר (מפה עד סימן ג) היה קודם הענין הקודם שדבר ה' אליו. כי כאשר ראה ה' כי יחת בלבבו דבר אליו שיעבור את הירדן ושלא יצפה על המרגלים ששלח, ויתחזק ויתאמץ ולא יבטח על גבורת בני ראובן. ולכן תיכף אחר הדבור צוה את העם שיכינו להם צדה כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן, הגם שלא ידע אז שישובו המרגלים בקרב הימים האלה. ובזה סלקנו המבוכה שיש בענין החשבון של שלשת ימים, כמו שיתבאר בריש קאפיטל הבא:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א יב.
וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה
יהושע מכין את הצבא, ובודק מה עומד לרשותו.
כתוב: "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד, עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה" (במדבר לב א), והם באו למשה ובקשו להשאר בעבר הירדן המזרחי ולא לנחול יחד עם כל בני ישראל בארץ המובטחת, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ: אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ, יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה. אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (במדבר לב ה). משה נדהם מהוויתור על נחלה בכנען אולם הם אמרו לו: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם" (במדבר לב יז). משה הסכים והשביע אותם.
ההחלטה הזאת שרתה את אלוהים כי כך נוצר צבא של חילים צעירים שאינם עמוסים ודואגים למשפחתם ורכושם. הצבא הזה היה חופשי לנוע במהירות, ולהיות פלוגת מחץ. שאר השבטים שמחו שהם יקבלו נחלה גדולה יותר ולא יצטרכו להתחלק איתם.
השבטים שהתנחלו בהרי הארץ, במרכז, היו במצב טוב יותר להגנה מאשר יושבי השפלה והעמקים, שהיו לאורך דרך המלך מהצפון למצרים. שבט יהודה לקח את חברון, ובית-לחם, התאחד עם שבט בנימין ולקח לו את ירושלים. שבט אפרים לקח את שכם, בית-אל ושומרון. כל שאר השבטים הקיפו אותם והיו חשופים להתקפות של הכנענים והפלישתים, המצרים מדרום, והאשורים מצפון. השבטים שנשארו בעבר הירדן, איבדו את אדמתם וזהותם ראשונים. לא היה להם קשר נפשי לאדמה, וסביר שבלחץ התקפות אויב, בני השבטים עזבו את עבר הירדן המזרחית והצטרפו לשבט יהודה או אפרים. שמם ואדמתם אבדו לעם ישראל.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יהושע א יב"
קטגוריה זו מכילה את 2 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 2 דפים.