המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[יב] לא הקדימה אלא למקראה וכו'. פירוש - למקרא שלה, דהיינו הכתוב מקדים כתיבתה קודם, ולפיכך קאמר 'למקראה'. אבל לענין הקרבה - החטאת קודם, וכמו שהביא למעלה בפרשת ויקרא (רש"י ה, ח). אבל אין פירוש 'למקראה' שיקרא שם לעולה קודם, דבפרק כל התדיר (זבחים דף פט.) קאמר בפירוש כמו שעולה קודם לחטאת בהקרבה, הכי נמי בהקדשו. ועוד, דהוי למימר 'לקריאתה', 'למקראה' משמע למקרא שלה, דהיינו הכתוב מקדים עולה מפני שהיא כולה כליל, וחשובה יותר:
בד"ה אחד לעולה כו' בעלמא שנקראת כו' נ"ב ואין הלשון משמ' כן ועוד לאיזה תועלת הקדימה הכתוב אלא נרא' לפרש שלכך הקדימה לקריאה שלפעמים קדמה העולה לקריאת השם כגון שהפריש שנים וקרא להן שמות אחד לחטאת ואחד לעולה ונאבד החטאת אז יפריש אחר במקומו ויקרא לו שם חטאת ונמצא שהעולה קדמה לקריאה ולתועלת זו הקדימה שלא תאמר שצריך שנים אחרים כדי שיקדים בקריאה חטא' לעולה ודוק מהרש"ל:
וכפר עליה הכהן וטהרה. כפרה זו היא על עון הקדום של חוה שגרם לה צער הלידה ומתוך צערה אולי הטיחה דברים כלפי מעלה לאמר א"כ למה זה אנכי הרה עמל ויסורין, וראיה ממ"ש וטהרה ממקור דמיה מן אותו מקור נפתח לחטאת ולנדה כי הוא גרם לה כל זה והיינו עון חוה כאמור, גם לשון דמיה כולל העון מלשון דמיהם בם (ויקרא כ, כז).
וי"א שכפרה זו על השבועה, שנשבעת שלא להזדקק לבעלה משעה שכורעת לילד (נדה לא, ב) לפיכך היולדת זכר מתחרטת מהרה מרוב שמחה ע"כ כפרתה ממהרת לבא אבל היולדת נקיבה מצטערת ואינה מתחרטת מהרה ע"כ כפרתה מתאחרת ואע"פ שאין השבועה חלה כלל דאל"כ איך מותרת לבעלה אחר ז' לזכר וי"ד לנקיבה בלא כפרה שהרי הבאת הכפרה אחר מ' לזכר ופ' לנקיבה, כי באמת אין כאן שבועה כי אין הדבר בידה שהרי היא משועבדת לבעלה ודומה למי שנשבע שאינו רוצה לפרוע חובו, מ"מ צריכה כפרה על שהוציאה מפיה השבועה והרהרה בלבה לקרא תגר על ה' מתוך צערה ע"כ קרבנה חטאת לכפר על חטא המעשה כי עקימת שפתיה חשוב כמעשה, ועולה על הרהור הלב, ויש כדמות רמז לזה ממ"ש וטהרה ממקור דמיה שאם נשבעה בכעסה ודאי רתיחת הדמים היה סבה לזה כי המה סבה לכל כעס וכל כעס מקורו מן הדמים ורתיחתן ע"כ אמר וטהרה ממקור דמיה.
"ואם לא תמצא ידה די שה"-- אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנתה.
יש לה שה ואין לה צרכיו מנין? תלמוד לומר "די שה".
[ב] "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים היא מביאה ואין מביאה ג'.
והלא דין הוא! זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא א' תחת א', אף זו תביא א' תחת א'!
או כלך לדרך זו: זו מביאה מהשג יד וטמא-מקדש מביא מהשג יד. מה טמא-מקדש מביא שתים תחת א', אף זו תביא שניים תחת אחד!
נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים ממחוסר כפורים, ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כפורים!
או כלך לדרך זו: דנים מי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה ממי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה, ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה!
תלמוד לומר "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים מביאה ואינה מביאה ג'.
[ג]
"אחד לעלה ואחד לחטאת" -- כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה וכאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת.
כל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת.
כל מקום ששניים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת
דבר אחר: מה תלמוד לומר "אחד לעלה ואחד לחטאת"? לפי שנאמר (?, ?) "את האחד חטאת ואת האחד עולה"-- שאם הביאה חטאתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה; מנין שאם הביאה עולתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה? תלמוד לומר "אחד לעולה ואחד לחטאת".
הביאה חטאתה תר ועולתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר הולכים אחר הראשונה.
