מ"ג ויקרא יב ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖הֿ מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיקָרְבִנֵּיהּ לִקְדָם יְיָ וִיכַפַּר עֲלַהּ וְתִדְכֵּי מִסּוֹאֲבָת דְּמַהָא דָּא אוֹרָיְתָא דְּיָלֵידְתָּא לִדְכַר אוֹ לְנוּקְבָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיקַרְבִינָהּ קֳדָם יְיָ וִיכַפֵּר עֲלָהּ כַּהֲנָא וְתִידְכֵּי מַבּוּעַ תְּרֵין דְמָהָא דָא הוּא אוֹרַיְיתָא דִילִידְתָּא לִדְכַר אוֹ לְנוּקְבָא: |
רש"י
"וטהרה" - מכלל שעד כאן קרויה טמאה
מפרשי רש"י
[י] ואיזה וכו'. ואם תאמר, ולכתוב רחמנא "וכפר" ולא בעי "והקריבו", דהוי משמע דמי שהכפרה תלויה בו, ואין זה קשיא, דאי לא כתב "והקריבו" הווה אמינא ד"וכפר" קאי על עולה גם כן, לפי שבעולה כתיב (לעיל א, ד) "ונרצה לו לכפר עליו", אך השתא דכתיב "והקריבו" דמשמע חדא, יותר יש לאוקמי בחטאת, שהיא מכפרת כפרה שחייב להביא לכפר, לאפוקי עולה, אף על גב שמכפרת, אינו חייב להביא כפרה. ואם תאמר, דלא לכתוב "וכפר עליה", דהא על כרחך בחטאת משתעי, דאי בעולה "והקריבו" למה לי, דהא כאשר הקריב העולה כבר קדמה לה חטאת (רש"י פסוק ח), וכבר הקריב שניהם, ויש לומר, דהווה אמינא דקרא פירושו "והקריבו" איזה שיהיה, אם הקריבו מותר לו לאכול בקדשים, ונפקא מיניה, שאם בדיעבד הקריב העולה קודם החטאת דמותר לו לאכול בקדשים, אבל השתא דכתיב "וכפר עליה", אם כן "והקריבו" בחטאת משתעי:
[יא] וטהרה וכו'. פירוש, מנא לן לומר דהיא אסורה לאכול בקדשים - עד שיאמר הכתוב שאין מעכב כו', קאמר "וטהרה" 'מכלל וכו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְטָהֲרָה – מִכְּלָל שֶׁעַד כָּאן קְרוּיָה טְמֵאָה (סנהדרין פ"ג ע"ב; זבחים י"ט ע"ב).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ה] "והקריבו"-- מה תלמוד לומר?
- לפי שהיא טעונה שניים, יכול יהיו שניים מעכבים אותה?
- תלמוד לומר "והקריבו"-- אחד מעכב ואין שניים מעכבים אותה.
- איני יודע אם חטאת אם עולה...
- כשהוא אומר "וכפר" -- מה מצינו בכל מקום כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת.
[ו] "וטהרה" לאכל בזבחים.
"ממקור"-- מלמד שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור.
"דמיה"-- מלמד שדמים הרבה טמאים בה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה וכמזוג. בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ובית הלל מטהרים.
"זאת תורת היולדת"-- האשה שילדה ולדות הרבה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וחזרה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וכן המפלת תאומים מביאה קרבן אחד. ר' יהודה אומר, מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני, מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי.
"זאת תורת היולדת"-- האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות -- מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות-- מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה.
מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינר זהב. אמר רשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיו בדינרים של כסף. נכנס לב"ד ולימד האשה שיש עליה חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות -- מביא קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה; ועמדו קנים ביום ההוא ברבעתים.
[א] יכול אף ללידה ולזיבה תביא קרבן אחד? תלמוד לומר "זאת".
"לזכר או לנקבה"-- להביא את המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
וטהרה ממקר דמיה. בגימ' חמשה מיני דמים טמאים בה:
ממקור. ב'. הכא ואידך ה' ממקור ישראל. דורש מכאן שברכת חתנים בעשרה משום דכתיב וטהרה ממקור דמיה איזו דמים טהורים הוי אומר דם בתולים אלמא דאיירי בחתן:
דמיה. ג'. ממקור דמיה. והיא גלתה את מקור דמיה. וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה דאיתקש ג"ע לש"ד כדכתיב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה: