מפרשי רש"י על ויקרא יב ז
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"ב • פסוק ז' | >>
• ב • ד • ז • ח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖הֿ מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃
רש"י
"והקריבו" - (זבחים יג סנהדרין פג) ללמדך שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם ואי זה הוא זה חטאת שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה מי שהוא בא לכפר בו הטהרה תלוייה
"וטהרה" - מכלל שעד כאן קרויה טמאה
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהִקְרִיבוֹ – לִמֶּדְךָ שֶׁאֵין מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בַּקֳּדָשִׁים אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, וְאֵי זֶה הוּא? זֶה חַטָּאת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה" (להלן פסוק ח); מִי שֶׁהוּא בָּא לְכַפֵּר, בּוֹ הַטָּהֳרָה תְּלוּיָה (ספרא תזריע פרק ג,ה).
וְטָהֲרָה – מִכְּלָל שֶׁעַד כָּאן קְרוּיָה טְמֵאָה (סנהדרין פ"ג ע"ב; זבחים י"ט ע"ב).
מפרשי רש"י
[ט] מלמד שאין מעכב לאכול. בפרק כל הזבחים (זבחים ריש יט ע"ב) למדנו מן "וטהרה" דכתיב בקרא - דמכלל שהיתה טמאה, והיינו על כרחך לענין אכילת קדשים, דלתרומה - מיד כשהעריב שמשו אוכל בתרומה. ולמדנו מן "והקריבו" דאין מעכב אלא אחד מהם וכו':
[י] ואיזה וכו'. ואם תאמר, ולכתוב רחמנא "וכפר" ולא בעי "והקריבו", דהוי משמע דמי שהכפרה תלויה בו, ואין זה קשיא, דאי לא כתב "והקריבו" הווה אמינא ד"וכפר" קאי על עולה גם כן, לפי שבעולה כתיב (לעיל א, ד) "ונרצה לו לכפר עליו", אך השתא דכתיב "והקריבו" דמשמע חדא, יותר יש לאוקמי בחטאת, שהיא מכפרת כפרה שחייב להביא לכפר, לאפוקי עולה, אף על גב שמכפרת, אינו חייב להביא כפרה. ואם תאמר, דלא לכתוב "וכפר עליה", דהא על כרחך בחטאת משתעי, דאי בעולה "והקריבו" למה לי, דהא כאשר הקריב העולה כבר קדמה לה חטאת (רש"י פסוק ח), וכבר הקריב שניהם, ויש לומר, דהווה אמינא דקרא פירושו "והקריבו" איזה שיהיה, אם הקריבו מותר לו לאכול בקדשים, ונפקא מיניה, שאם בדיעבד הקריב העולה קודם החטאת דמותר לו לאכול בקדשים, אבל השתא דכתיב "וכפר עליה", אם כן "והקריבו" בחטאת משתעי:
[יא] וטהרה וכו'. פירוש, מנא לן לומר דהיא אסורה לאכול בקדשים - עד שיאמר הכתוב שאין מעכב כו', קאמר "וטהרה" 'מכלל וכו: