קטגוריה:דניאל ה ח

המלך הכניס בבהלה ובמהירות את חכמי בבל.

חכמי בבל כללו את כל הנערים שנבוכדצר הביא מכל העמים כדי ללמדם תרבות בבל, ככתוב ששר הסריסים הביא: "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל-מאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּלִים בְּכָל-חָכְמָה, וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע, וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם, לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ; וּלְלַמְּדָם סֵפֶר, וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים" (ביאור:דניאל א ד), ואין ספק שכך הובאו ילדי מלכות, כבני ערובה, מכל עמי הממלכה, כפי שניתן להבין מדברי שר הסריסים: "מִן הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם" (ביאור:דניאל א י) ומתאור הסיפור על ילדים נוספים: "נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב, וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת-בַּג הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל א טו).

הנערים האלה גדלו ועכשו הם היו בין החכמים של המלך, והם ידעו את כל שפות הממלכה הקימות והעתיקות.

"לִקְרֹא" - תהליך של זהוי אותיות וסמלים, והפיכתם לטעמים ולמילים בשפה מסוימת.
אדם מסוגל לקרוא שפה שהוא לא מבין, לדוגמא, אדם יכול לקרוא לאדינו באותיות עבריות או יידיש באותיות עבריות, ולא להבין את הכתוב. לא נאמר שהחכמים לא הבינו את האותיות. נאמר שהם לא יכלו לקרוא. הם לא זיהו את הסימנים ולא יכלו לנחש איזה עם משתמש בסימנים כאלה.

אין בסיס למחשבה שהכתב היה בעברית או ארמית, כי אז הרבה אנשים היו מסוגלים לקרוא את זה. ואפילו אם האותיות היו מסודרות בצורה מעורבת, אנשים היו מסתכלים על זה כחידה ומנסים לזהות את המילים כמו במשחקי ילדים. אנשים ידעו שכתב נעשה במספר כיוונים: יוונית כתבו משמאל לימין, עברית כתבו מימין לשמאל, וכתב חרטמים כתבו בכל הכיוונים: מימין לשמאל, שמאל לימין, ואנכית. החכמים היו רואים את בלל האותיות, והיו מנסים לארגן את האותיות להסבר. ניתן להסיק שהכיתוב היה בשפה זרה לכל עמי הממלכה, והם לא מצאו כל דרך שהיא לקרוא את זה.

חז"ל הסבירו שהכתב היה כתוב בשלש שורות. בשורה הראשונה היה כתוב ממתו"ס. בשורה השניה היה כתוב ננקפ"י. בשורה השלישית היה כתוב אאלר"ן, ולכן החכמים לא ידעו לקרוא:

מ מ ת ו ס

נ נ ק פ י

א א ל ר ן

ייתכן שזאת היתה תוכניתו של אלוהים להסתיר מכל חכמי בבל את הפתרון. וכך, כפי שהסבירו חז"ל או בהצפנה אחרת, אלוהים הבטיח שרק דניאל יפצח את הקוד ויגלה למלך את העתיד: חורבן ממלכת בבל, כפי שדניאל פרש את חלום המלך, ככתוב: "וְאַחֲרֶיךָ תָּקוּם מַלְכוּת אַחֶרֶת שְׁפֵלָה מִמְּךָ" (ביאור:דניאל ב לט).

החכמים לא ביקשו זמן לחשוב. הם לא העתיקו את הסימנים וניסו להשתמש בראי או בגמטריה. הם לא ניסו להפוך את ההצפנה מהאותיות הראשונות לאחרונות.

ברגע שהחכמים ראו את הסימנים הכתובים, מיד הם ידעו שהם לא יכולים ולעולם לא יוכלו - הסימנים היו כל כך שונים מהידוע, שלא היה רמז איפה להתחיל.

כמובן שאם החכמים לא יכולים לקרוא אז הם לא יכולים לתת פתרון. כך היה עם החלום של נבוכדנצר המלך. המלך דרש שהם יגידו מה הוא חלם ואחר כך יתנו פתרון.

אחרי שדניאל נוכח שאף אחד מחכמי המדינות לא מבין את השפה או מסוגל לקרוא את זה, ואחרי שהוא היה בטוח שהיד היתה יד אלוהי ישראל, הן אין אלוה אחר בעולם שיכול לעשות פלא כזה, דניאל היה חופשי להמציא את הכיתוב כרצונו, בהסתמך על הנבואות הקודמות שהוא נתן לנבוכדנצר המלך.