קטגוריה:דניאל ה ז

"בְּחַיִל" - המילה בארמית ובתרגום של של"ג מופיעה באותו ניקוד. הניקוד נוסף במאה התשעית לפי הניקוד הטבריני, והניקוד הוא פרוש ואינו מחייב.

• 'חיל' - חלחלה, חֲרָדָה, אימה, פחד (מילוג). בפסוק הקודם נאמר איך המלך הגיב למראה היד הכותבת: "אֲזַי הַמֶּלֶךְ, זִיווֹ נִשְׁתַּנֶּה לוֹ וְרַעְיוֹנָיו יְבַהֲלוּהוּ, וְקִשְׁרֵי חֲלָצָיו נִתָּרִים, וּבִרְכָּיו זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת" (ביאור:דניאל ה ו), ואז הוא קרא בפחד ליועצים. יכול להיות שהמילה קשורה למילים העבריות: 'מחלה', 'בחילה'.
• 'חיל' - כמו חייל, בכוח, בעוצמה, בעוז. לאחר שהמלך נרגע הוא פקד בכוח להביא את האשפים והקוסמים להסביר לו את הכתוב ומשמעותו.

סביר ששני הפרושים נכונים - המלך קרא בקול רם ובפחד, ולכן הוא היה מוכן לתת "אַרְגָּמָן יִלְבַּשׁ, וְרָבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וּשְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת יְשְׁלָט" לאיש שיסביר לו.

למלך היו קוסמים ומכשפים שיעצו והסבירו לו דברים מופלאים.
כך היה במצרים כאשר פרעה חלם חלום על פרות ושיבולים, ככתוב: "וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ" (ביאור:בראשית מא ח). וכך גם עשה פרעה כאשר מטהו של אהרון הפך לתנין, ככתוב: "וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם, חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן" (שמות ז יא). גם שאול המלך החליט למצוא "אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב" (שמואל א כח ח) כדי לדבר עם שמואל הנביא.

כאן המלך ראה דבר שלא מהעולם הזה - יד ללא גוף כותבת על קיר ביתו. הדבר דרש יעוץ מקוסמים ומכשפים ולא מחכמים רגילים.

דניאל היה "רַב סְגָנִים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל" (ביאור:דניאל ב מח) בתקופת נְבוּכַדְנֶצַּר, והמשיך בתקופת אֱוִיל מְרֹדַךְ אביו של בֵּלְשַׁאצַּר, אולם המלך לא כלל אותו במוזמנים ליעץ לו.

המלך לא היה מסוגל לקרוא את הכתוב. לא ברור באיזה שפה זה נכתב.
הכתב היה יכול להיות עברית, עברית קדומה, כתב חרטומים, כתב יתדות, או כתב מוזר אחר. המלך קרא לקוסמים רבים, ולמרות שסביר שהם היו חכמים ובאו מכל עמי הממלכה, אף אחד לא ידע לקרוא את הכתוב.

אין חובה שדניאל ידע לקרוא את השפה הזאת. ייתכן שדניאל ראה מילה קצרה חוזרת, מילה קצרה ומילה ארוכה. וכשם שהמלך נְבוּכַדְנֶצַּר שכח את החלום שלו ודניאל המציא לו סיפור (ביאור:דניאל ג ל), ייתכן שגם כאן אף אחד לא ידע לקרוא, ודניאל היה חופשי להמציא סיפור.

דניאל טען שהכתוב על הקיר, בתרגום לארמית הוא: "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" (ביאור:דניאל ה כה). אם הכתוב היה ארמית באותיות עבריות, הרבה אנשים היו קוראים ומבינים זאת, כי המילים דומות לעברית ולאכדית. אולם המלך דרש בפרוש "שֶׁכָּל אִישׁ שֶׁיִּקְרָא כְתָב זֶה", כלומר אף איש, מלבד דניאל, לא התנדב לקרוא ולפתור.

בסיפור החלום של נְבוּכַדְנֶצַּר, ובסיפור חלומות פרעה, החכמים הבינו את השאלה אבל פחדו לתת עצה שתרגיז את המלך. ייתכן גם כאן החכמים הבינו אולם פחדו לנבא למלך את סופו.
דניאל הבין שאלוהים כתב את המסר, הן אין אלוהים אחרים מלבדו, וכמו שאלוהים הציל את חבריו בכבשן כך אלוהים יציל אותו. וגם אם אלוהים לא יציל אותו, זאת היתה חובתו לסכן את עצמו ולהודיע למלך את דברי אלוהים העתידיים.

"אַרְגְּוָנָא" בארמית "אַרְגָּמָן'" בעברית - צבע סגול, אדום כהה. זה היה צבע אלוהי ומלכותי, ככתוב: "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן" (שמות כו לא), "וּמׇרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (ביאור:אסתר ח טו).

תאור הכבוד שהמלך יעניק דומה לכבוד שהוענק ליוסף, ככתוב: "וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ" (ביאור:בראשית מא מב). אולם במצרים יוסף קיבל להיות שליט על כל מצרים וכפוף רק לפרעה, וכאן המלך הבטיח רק שליש ממלכותו. לא נראה שדניאל זכה להיות מלך על שליש מהממלכה, או להיות שליש למלך, כי המלך מת באותו הלילה.