קטגוריה:דברים כח נד

<< | ספר דברים • פרק כ"ח • פסוק נ"ד | >>

נוסח המקרא

האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר

הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר.

הָאִישׁ֙ הָרַ֣ךְ בְּךָ֔ וְהֶעָנֹ֖ג מְאֹ֑ד תֵּרַ֨ע עֵינ֤וֹ בְאָחִיו֙ וּבְאֵ֣שֶׁת חֵיק֔וֹ וּבְיֶ֥תֶר בָּנָ֖יו אֲשֶׁ֥ר יוֹתִֽיר׃

המהדורה הדקדוקית:

הָ/אִישׁ֙ הָ/רַ֣ךְ בְּ/ךָ֔ וְ/הֶ/עָנֹ֖ג מְאֹ֑ד תֵּרַ֨ע עֵינ֤/וֹ בְ/אָחִי/ו֙ וּ/בְ/אֵ֣שֶׁת חֵיק֔/וֹ וּ/בְ/יֶ֥תֶר בָּנָ֖י/ו אֲשֶׁ֥ר יוֹתִֽיר׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	גּוּבְרָא דְּרַכִּיךְ בָּךְ וְדִמְפֻנַּק לַחְדָּא תִּבְאַשׁ עֵינֵיהּ בַּאֲחוּהִי וּבְאִתַּת קְיָמֵיהּ וּבִשְׁאָר בְּנוֹהִי דְּיַשְׁאַר׃
ירושלמי (יונתן):	גַבְרָא דְמֶחְטֵי בְּכוֹן וְדִימְפַרְנֵק לַחֲדָא תַּבְאֵשׁ עַיְינֵיהּ בְּאָחוֹי וּבְאִתְּתָא דְדָמְכָה בְּעוֹבֵיהּ וּבְשָׁיֵיר בְּנוֹי דִישַׁיֵיר:
ירושלמי (קטעים):	גַבְרָא דְמֶחֱטֵי בְּכוֹן וְדִימְפַנַק לַחֲדָא תִּבְעַשׁ עֵינוֹי בְּאָחוֹי וּבְאִתַּת טַלְיוּתֵיהּ וּבְמוֹתְרֵי בְּנוֹי דְיוֹתִיר:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הרך בך והענג" - הוא הרך הוא הענוג לשון פינוק ומהתענג ומרוך מוכיח עליהם ששניהם אחד אע"פ שהוא מפונק ודעתו קצה בדבר מיאוס ימתק לו לרעבונו בשר בניו ובנותיו עד כי תרע עינו בבניו הנותרים מתת לאחד מהם מבשר בניו אחיהם אשר יאכל ד"א הרך בך הרחמני ורך הלבב מרוב רעבתנות יתאכזרו ולא יתנו מבשר בניהם השחוטים לבניהם הנותרים

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג – הוּא הָרַךְ הוּא הֶעָנֹג, לְשׁוֹן פִּנּוּק; וּ"מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ" (פסוק נו) מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֶחָד. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפֻנָּק וְדַעְתּוֹ קָצָה בְּדָבָר מָאוּס, יִמְתַּק לוֹ לְרַעֲבוֹנוֹ בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, עַד כִּי תֵּרַע עֵינוֹ בְּבָנָיו הַנּוֹתָרִים מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲחֵיהֶם אֲשֶׁר יֹאכֵל. דָּבָר אַחֵר: הָרַךְ בְּךָ – הָרַחֲמָנִי וְרַךְ הַלֵּבָב, מֵרוֹב רַעַבְתָנוּת יִתְאַכְזְרוּ, וְלֹא יִתְּנוּ מִבְּשַׂר בְּנֵיהֶם הַשְּׁחוּטִים לִבְנֵיהֶם הַנּוֹתָרִים.

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

האיש הרך בך והענוג מאד וגו'. הל"ל האיש הרך והענוג בך, ולמה אמר בך אחר הרך ומאד אחר והענוג, וגבי האשה אמר והענוגה ולא אמר מאד, ועוד שלא אמר האשה הרכה בך ואמר סתם הרכה בך, ואצל האיש אמר תרע עינו באחיו ובאשת חיקו. אבל גבי האשה אמר תרע עינה באיש חיקה ולא הזכיר אחיה, וגבי האשה אמר כי תאכלם בחוסר כל בסתר. ואצל האיש לא הזכיר זה, ועו"ק מה ענין תרע עינו או עינה אל הרכות והעונג כי מילתא דפסיקא שכל מפונק הוא טוב עין.

והביאור הוא הרכות שהזכיר אינו רכות של עונג, אלא רכות הלב כי מי שהוא רחמן בטבע יש לו לב רך ולא יאמץ לבבו, על כן אמר שהאיש הרך בך בכל ישראל אפילו לרחוקים היה טוב עין ולבו רך לרחם אפילו בך בכל ישראל ועכשיו תרע עינו אפילו באחיו וגו', וכן הענג מאד שלא היה אוכל כי אם למעדנים עכשיו יאכל בשר בניו, אבל מלת בך לא יצדק ע"ז האופן אחר והענג. ולפי שכל איש בטבע אינו בעל תענוג כמו האשה ע"כ הוצרך להוסיף לשון מאד אחר והענג לומר דווקא שהענג מאד אשר יצא מגדר שאר אנשים אצלו הדבר חידוש שהענג מאד יאכל מבשר בניו אבל סתם ענג אין הדבר חידוש אצלו שיאכל מבשר בניו כי האיש קשה בטבע, אבל אצל האשה הדבר חידוש אפילו בסתם ענוגה בלא מאד, שתאכל דבר מאוס כזה לפי שהאשה בלאו הכי רכה בטבע רכות של תענוג כענין שאמר אח"כ מהתענג ומרוך. דהיינו רכות של תענוג, אבל מ"ש הרכה בך, היינו רכות של עין טובה כאמור, ולפי שסתם נשים צרי עין באורחים וזו יצתה מגדר סתם נשים והיא רחמנית ודומה כאילו אינה אשה אלא דרך אנשים לה לכך לא נאמר האשה הרכה, ולפי שהאיש יש בידו כח ליתן משלו לאחיו ולא יתן ע"כ אמר תרע עינו באחיו, אבל האשה רשות אחרים עליה ואינה רשאה ליתן לאחיה כלום ע"כ לא אמר תרע עינה באחיה. וא"ת א"כ מהו שאמר תרע עינה באיש חיקה איך לא תתן לאישה הרי הכל שלו ואיך לא תתן לו, ע"ז אמר כי תאכלם בסתר, שתסתיר מן בעלה האכילה אבל הנתינה לאחיה היא מפחדת פן יתגלה הדבר ואולי אחיה עצמו יגלה אח"כ כי אין דבר נסתר על ידי אחר.