אלשיך על איכה ד י
<< | אלשיך על איכה • פרק ד' • פסוק י' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃
"ידי נשים" וכו'. משיב הנביא בעדו יתברך ואומר, הלא הלינותם עליו כי הגדיל רעתכם על רעת סדום ולא ריחם עליכם, וזה שיעור הכתובים, הביטו וראו חמלת ה' וחבתו אל בנו בכורו ישראל, גם בעת עברם רצונו ויכעיסוהו. כי הלא גדלה רחמנותו מרחמנות אם על ילדיה אשר הרה וילדה, כי הלא "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" וכו' עם שילדיהן לא עברו רצון אמותם, ועם כל זה "היו לברות למו". ואלהינו מרחם, עם שהכעיסו אותו בפסיליהם, בקש להטיל כעסו הראוי לבא עליהם והטילו על ציון הר קדשו, למען תת להם שארית בארץ. כי הלא כלה ה' חמתו שפך חרון אפו במה שויצת אש בציון וכו':
ולהתכת הכתובים, נאמר "ידי נשים וכו'", כי הנה מהראוי היה תרך עינם מלבשלם על ידי עצמם, או אחר בשולם אותם ירך לבבם מלאוכלם. אמר כי הנה "בשלו ילדיהן" ואחרי כן "היו לברות". ולא תאמר אחרי שבוע רעב[ת]נותן פעם אחת לא ישנו פעם שנית, רק יקברו הנותר. אך לא כן עשו, רק "היו לברות" שיאכלו ויצניעו לפעם אחרת שיעשו אכילות רבות. ולא יעצרו כח להחליף זו עם זו, לומר אכלי את שלי ואוכל את שלך מפני עגמת נפש, רק הם בעצמן יאכלו בשר בניהן, וזהו אומרו "למו". או יכוון, מאמר הכתוב (דברים כ"ח, נ"ד-נ"ה) האיש הרך בך והענוג מאד תרע עינו וכו' מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל. וזה יאמר "היו לברות למו" ולא לאחד מבניו הנותרים. והיה זה "בשבר בת עמי" טרם באו האויבים, רק בהיות השבר מהן ובהן: