קטגוריה:דברים כד טז

קמז.

לא יומתו אבות על בנים . לא יתכן לפרש כמובנו הפשוט, שיצוה את הב"ד שלא ישפטו מות בעבור חטא בנו או אביו.

• א'. שאיך יעלה על הדעת שהב"ד שנאמר בהם "והצילו העדה", שמחוייבים לחפש זכות בכל האפשרות, יחייבו מות עוד בשביל חטא אחרים!

• ב'. שאם הכתוב מדבר בחטא בנים או אבות, למה יאמר עוד איש בחטאו יומתו! ואם שבא למ"ע על הב"ד שימיתו את החייב, הלא כבר באו אזהרות ע"ז! ואם שבא ללאו הבא מכלל עשה, שרק איש בחטאו יומת אבל לא בשביל חטא של אחרים, כבר כתבנו שאינו מצוי במקום שיש לאו מפורש!

לכן בהכרח דעל בנים פי' בסבת בנים, כמו (דברים כג) על דבר אשר לא קדמו , (דברים לב) על אשר מעלתם , ועוד הרבה.

וסבת משפט מות,

• א' החטא שעשה.

• ב' ראיית העדים והתראתם.

ולפני הב"ד, סבת העדים יותר קרובה מסבת החטא, שאינו מצוי שהב"ד בעצמם יראו את החטא. וע"פ קבלת חז"ל, אם ראו שוב אינם יכולים לדון בזה, רק שיהיו עדים בב"ד אחר. ובפי' מצינו לשון "על" בעדים, על פי שנים עדים וגו' , לא יומת על פי עד אחד . וז"ש בספרי "אם ע"י בנים, פי' מעשה בנים, שהוא החטא כו' רק בעדות הבנים כו'".

ובנים לא יומתו על אבות . מהנכון היה לכתוב "ולא יומתו בנים על אבות", כאשר יבא ע"פ רוב הלאו קודם. וכמו שהתחיל מזה, דריש בספרי שמוסב על הקודם "לא יומתו אבות על בנים, ובנים ג"כ", שמורה עוד "בנים" שהם הקרובים.

איש בחטאו יומתו . לא ידבר במשפט הב"ד כנ"ל, אלא כדברי הפשטנים, שבמורד במלכות מדבר. שאז היה המנהג במלכי עכו"ם, לשפוט גם הבנים ואבות של המורד. וצוה השי"ת למלכי ישראל, שלא יעשו כן, כדמצינו באמציהו מלך יהודה, (מלכים ב יד ו) ואת בני המכים לא המית וגו' ככתוב בתורת משה וגו' איש בחטאו. ובא הלאו מכלל עשה, כי חידש להמית את המורד במלכות, אפי' על חטא שהוא ע"פ רוב קל הערך; כמו שאמרו, "אוריה החתי מורד במלכות היה, על שאמר "אדוני יואב".

ובספרי דריש מדכתיב "איש", שכל איש הוא גדול, שרק גדול הוא שימות בחטאו; אבל הקטנים מתים בחטא אביהם, כדכתיב פוקד עון אבות על בנים , ובדיני שמים מדבר.