ספורנו/דברים/כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד[עריכה]

"כי תועבה היא" כי זה דרך מבוא לנאוף שיגרש איש את אשתו לבקשת הנואף שיקחנה לאיזה זמן וישוב בעלה הראשון לקחתה:


י[עריכה]

"משאת מאומה" אפי' שכר כתף וזולתו כשזקפן עליו במלוה כמו שקבלו רז"ל:


טז[עריכה]

"לא יומתו אבות על בנים" אפי' על חטא המרד במלכות ישראל (מציעא) שמנהג המלכים הקדמונים היה להרוג גם את בניהם שלא יקומו לשונאים למלכות. כענין הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקומו ויירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים. פי' שונאים כמו ויהי ערך. מ"מ אסרה תורה למלכי ישראל להרוג זה בשביל זה בחמלת ה' על עמו. וזה קיים אמציהו מלך יהודה כאמרו ויהי כאשר חזקה הממלכה בידו ויהרוג את עבדיו המכים את המלך אביו ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה ה' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות:


יז[עריכה]

"לא תטה משפט גר יתום" בעת הריב הזהר באלו שלא יסתתמו טענותם מפני שפלותם ופתח פיך לאלם במקום הראוי:


יח[עריכה]

"ויפדך ה' אלהיך משם" שהשגיח על שפלותכם ונכנס עמכם לפנים משורת הדין לפדותכם כאמרו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו:


כב[עריכה]

"וזכרת כי עבד היית" והיית צריך אז לעוללות בציר: